ראשי האופוזיציה, לרבות הטוען לכתר נפתלי בנט, שבים ואומרים שההחלטה הראשונה של הממשלה בראשותם תהיה הקמת ועדת חקירה ממלכתית לבדיקת מחדלי השבעה באוקטובר. בכך הם ימשיכו את המסורת לפיה ועדות החקירה הממלכתיות לבדיקת כשלים של ממשלות נתניהו מוקמות רק לאחר שממשלתו מוחלפת. ממשלת בנט הקודמת הקימה את ועדת מירון ואת ועדת הצוללות, והממשלה הבאה, אם אכן נתניהו לא יעמוד בראשה, תקים את ועדת השבעה באוקטובר.
חוק ועדות חקירה שקובע כי הסמכות להקמת ועדת חקירה ממלכתית היא ככלל של הממשלה עצמה נחקק ב-1968. החוק הישן והנאיבי הזה מבוסס על מודל בריטי לפיו ממשלות הן מספיק אחראיות כדי שהן יפקידו בידי ועדה חיצונית את בדיקת מחדליהן. בפועל, בהיסטוריה הישראלית רק שלושה ראשי ממשלה מינו ועדות חקירה כדי שיבדקו מחדלים משמעותיים שהתקיימו תחת הממשלות שעמדו בראשן. גולדה מאיר נכנעה ללחץ ברחוב וממשלתה אכן מינתה את ועדת אגרנט שבחנה את מחדלי מלחמת יום הכיפורים; מנחם בגין נכנע אף הוא ללחץ הציבורי, והורה להקים את ועדת כהן שבחנה את אירועי סברה ושתילה, ואהוד ברק, גם הוא בעקבות לחץ ציבורי, הורה להקים את ועדת אור, שבדקה את אירועי אוקטובר 2000.
כנסת הגונה ומקצועית אמורה מעת לעת לערוך שינויים במצב החוקי, כשהיא מזהה כשלים עמוקים באופן שבו החוק המקורי נאכף ומתבצע. כך למשל, ב-2005 תוקן חוק חסינות חברי כנסת לאחר שהתברר שהכנסת מנצלת לרעה את סמכותה. השינוי המשמעותי היה היפוך הנטל - חבר הכנסת הוא זה שצריך לבקש את החסינות, בשונה מהמצב הקודם שבו החסינות היתה אוטומטית והיועץ המשפטי לממשלה היה צריך לבקש את הסרתה. למשך שנים זה היה תיקון אפקטיבי, ובפועל התמעטו מאוד המקרים שבהם חברי הכנסת שהוכן נגדם כתב אישום, ביקשו חסינות.
באחרונה אמנם אבדה הבושה, ועדיין המקרים הללו מעטים מבעבר. מקרה קלאסי שבו הכנסת היתה צריכה לערוך שינוי ולא ביצעה אותו הוא הצעת החוק שהוביל גדעון סער (גרסת 2021), לפיו נאשם בפלילים לא יכול להקים ממשלה. כמה הגיוני, כמה מתבקש. לא היתה שום בעיה חוקתית של שינוי כללי המשחק, שכן זו לא היתה תקופת בחירות ונתניהו היה ח"כ רגיל מהאופוזיציה. למרות זאת, כתוצאה מהתנגדויות מביכות של איילת שקד ואחרים, ממשלת השינוי השתפנה מהעברת החוק החשוב הזה. זו היתה חרפה שלימים התנקמה באנשי האופוזיציה, הפעם באמצעות גדעון סער גרסת 2025.
ובחזרה לוועדות החקירה הממלכתיות. נתניהו הוא לא סרבן ועדות החקירה הממלכתיות הראשון. קדם לו אהוד אולמרט שסירב בתוקף להקים ועדת חקירה ממלכתית על אירועי מלחמת לבנון השניה, זאת למרות מחאותיו הקולניות המוצדקות של מי שהיה אז ראש האופוזיציה, בנימין נתניהו.
כעבור ארבע שנים אותו נתניהו כבר היה ראש ממשלה כשהתרחש האסון הנורא בכרמל תחת ממשלתו, אסון שגבה את חייהם של 44 צוערי שב"ס, קציני משטרה, ואנשי כב"א. נתניהו סירב בתוקף למנות ועדת חקירה ממלכתית. מבחינתו הוא היה בכלל הגיבור באירוע הזה, או כפי שהכתיבו מקורביו לקריין טקס הזיכרון, דן כנר: "היה הראשון לזהות". כאמור, אחר כך הגיעו אסון מירון ופרשת הצוללות. גם בעניינן סירב נתניהו למנות ועדות חקירה, ואלה מונו על ידי ממשלת בנט.
בין 16 ועדות החקירה הממלכתיות שהוקמו על ידי ממשלות ישראל מאז קום המדינה, היתה ועדה אחת שעסקה בשחיתות בספורט, אחת ברצח ארלוזורוב, אחרת בבטיחות מבנים ומקומות המשמשים ציבור. אל הרשימה המפוארת הזאת, מבלי לזלזל חלילה באף אחת מהן, לא הצטרפה ועדה שתבדוק את האסון החמור ביותר שקרה לעם היהודי מאז השואה. נתניהו מסרב להקים אותה. גולדה שקלה להתאבד אחרי מלחמת יום כיפור משום שלא יכלה להסתכל בעיני המשפחות השכולות; נתניהו, לעומת זאת, כדי להגן על כסאו, לא מתבייש להכאיב למאות המשפחות השכולות ולהשפיל אותן.
המסקנה מכל זה היא שהחוק מ-1968 הוא חוק רע, המבוסס על הנחה ילדותית שלראשי מדינה יש אחריות טבעית, שישתמשו בה בעת משבר לבדוק פומבית את כשליהם. המסקנה היא שצריך להפקיע את הסמכות הזאת מידי הממשלה. בחוק ועדות חקירה יש גם סעיף שקובע כי בעקבות דוח של מבקר המדינה, גם הוועדה לביקורת המדינה יכולה להקים ועדת חקירה ממלכתית. ארבע ועדות כאלה הוקמו בישראל מקום המדינה. זה הליך מסורבל ומיותר, שעלול ליצור סתירות בין דוחות שונים ושיבושים בהליך הבדיקה. כל המעורבים שנחקרו אצל המבקר ייבדקו שוב על ידי ועדת חקירה. אגב, בפועל זה מה שיקרה בענייננו אם מבקר המדינה ימשיך להתקדם עם דוחותיו על מחדלי השבעה באוקטובר.
לאחר שהממשלה הבאה תקים אי"ה, על פי החוק הנוכחי, את ועדת החקירה הממלכתית לבדיקת מחדלי השבעה באוקטובר, אני מציע לקואליציה לשנות את החוק, כך שהסמכות להקמת ועדת חקירה ממלכתית תועבר מהממשלה לאחת משתי הרשויות האחרות.
כיוון שאני יודע שלא תהיה הסכמה להעביר את הסמכות הזאת לבית המשפט העליון, וממילא מטבעו בית המשפט מגיב לפניות ולא יוזם ועדות, הדרך הנכונה ביותר היא להעביר את הסמכות לכנסת. תשאלו: מה עשינו בזה? הרי הכנסת, הקואליציה, תגן תמיד על הממשלה. התשובה היא שלמדנו שיש רק תרופה אחת, אמיתית ומוכחת, שיכולה להפריד בין שתי הרשויות האחיות - כנסת וממשלה. התרופה הזאת היא הפרגוד - הצבעה חשאית. למדנו כבר שכשיש חופש הצבעה קואליציוני מאחורי פרגוד הציבור רואה ישועות. די לראות את ההפתעות הרבות במהלך השנים, כשנבחרו נשיאי מדינה (הנבחרים בהצבעה חשאית בכנסת), שלא הומלצו על ידי ראש הממשלה.
אני מאמין בכל לב, ובמידה רבה גם יודע, שלו היה מונח פרגוד במליאת הכנסת כמה ימים לאחר השבעה באוקטובר, שמאחוריו היו צריכים הח"כים להכריע אם להקים ועדת חקירה ממלכתית, ועדה כזאת היתה היום כבר לאחר פרסום מסקנותיה.