לאחר פרסום דבר חקירת ההדלפה בפרשת שדה תימן, הוציא שר הביטחון ישראל כץ, כמוצא שלל רב, הודעה לתקשורת שבה נכתבו, בין השאר, הדברים הבאים: "מדובר באחת מעלילות הדם החמורות ביותר נגד חיילי צה"ל שחושפת אותם לרדיפות ולתביעות בכל העולם".
הנה העובדות: נגד חמישה חיילי מילואים הוגש כתב אישום חמור מאוד על התעללות בעצור ביטחוני בשדה תימן, שכללה פציעה ממשית, בין השאר בעכוזו ובריאותיו. לא עלילה ביזתה את ישראל בעולם, אלא אותם חיילים, לכאורה, הם שביזו את המדים שלנו ושל ילדינו המשרתים בצה"ל. העובדה שמדינת ישראל אוכפת את החוק כנגד אנשים אלימים שמנצלים את מדי צה"ל כדי לפרוק את זעמם, מוצדק ככל שיהיה, היא תעודת כבוד לישראל בעולם ולא ההיפך. היא זו שמוכיחה שאנחנו לא דומים למפלצות שהיו עצורות בשדה תימן.
היום הודתה הפצ"רית, האלופה יפעת תומר-ירושלמי בכך שהורתה להדליף את סרטון ההתעללות.
היא הסבירה שעשתה זאת כדי להתמודד עם גל ההכפשות נגד אוכפי החוק בצבא. אם זה אכן היה המניע שלה הרי שבמבחן התוצאה היא השיגה את ההפך. לא ארחיב על עמדתי בעניין ההדלפה הספציפית הזאת, שכן בסוף אנחנו כעיתונאים בעד הדלפות.
מקהלת השופרות ומלחכי הפנכה עשו בימים האחרונים הכל כדי לבלבל אתכם בין עיקר לטפל, כדי לסמן לכם באופן מעוות שהטובים בפרשה הזאת הם הנאשמים, והרעים הם אוכפי החוק, כדי לנטוע בכם את התודעה שהפרשה המכונה "פרשת שדה תימן" היא פרשת ההדלפה. אז זה הזמן לשתות מים קרים ולעשות מעט סדר.
המותג השלילי "שדה תימן" ייצר מאז השבעה באוקטובר שלוש חקירות פליליות. נעבור עליהן לפי סדר פריצתן: הפרשה הראשונה - פרשת ההתעללות - נחשפה ביולי אשתקד. בעקבות עיכוב החיילים החשודים הגיעו מפגינים רבים למחות בשערי הבסיס, וכמה מהם אף פרצו פנימה, בהם חברי הכנסת צבי סוכות, אלמוג כהן, טלי גוטליב, ניסים ואטורי, והשרים יצחק וסרלאוף ועמיחי אליהו. בעקבות הפריצה נפתחה חקירת משטרה, להלן החקירה השניה, שמתנהלת בעצלתיים. איש מהפורצים לבסיס הצבאי לא נעצר, וחלק מהפוליטיקאים לא מוכנים להתייצב לחקירה.
הפרשה השלישית נולדה כחודש אחר כך. גיא פלג מחדשות 12 פרסם את סרטון ההתעללות (החשודים הסתירו אותה לכאורה באמצעות המגנים שהיו בידיהם). הקואליציה התפוצצה ודרשה לחקור את הדלפת הסרטון, בעיקר בעקבות הטענה שהסרטון בושל. לסרטון התקיפה אכן הוצמד סרטון שאינו מאותו אירוע, אך מצפיה בסרטונים שהוצמדו זה לזה לא כל כך ברורה טענת ה"בישול".
ממילא אין ויכוח כי מה שקרה מאחורי המגנים, הוא אותו אירוע של ההתעללות לכאורה; ממילא החלק שהודבק ב"בישול" לא מחמיר את האירוע, וממילא הוא לא חלק מכתב האישום. מכל מקום, הרעש וההמולה הם שדחפו את הסניגורים לדרוש חקירת הדלפה. בתחילה החקירה לא העלתה כל ממצא, ולאחר שהסניגורים וארגונים נוספים עתרו לבג"ץ, הוחלט בינואר השנה על הקמת צוות בדיקה בראשות סגן הפצ"רית. עד לפני כמה ימים הצוות העלה חרס, אבל לפני כמה ימים חלה ההתפתחות.
מי שצרך את ערוצי השופרות יכול היה בטעות לחשוב שמבין שלוש הפרשות הללו, יש אחת חשובה, דרמטית, ענקית, והיא כמובן פרשת ההדלפה, ועוד שתי פרשות קטנות - אחת קטנה, ואחת פצפונת. הקטנה היא הפריצה האלימה לבסיס צבאי, והפצפונת זו ההיא שהתרחשה שם מאחורי הפרגוד המאולתר.
אם כן, זה הזמן לפרופורציות. אין שום ויכוח שמערכות, בוודאי מערכות חוק ומערכות ביטחוניות, צריכות לבדוק דליפות מהן. גם כעיתונאי זה ברור לי, על אף שאני תמיד שואף ופועל לקבל הדלפות על נושאים שיש בהם עניין ציבורי. איך שתי האמירות הללו חיות בכפיפה אחת? הן חיות. בדמוקרטיה יש מתחים מובנים שצריך לחיות איתם.
אין ויכוח, או בעצם לא צריך להיות ויכוח, על החשיבות הציבורית שיש בחשיפת סרטון התעללות בעצור ביטחוני על ידי חיילים במדים, כפי שלא היה צריך להיות ויכוח על החשיבות בחשיפת ההתעללויות בעצורים בכלא גואנטנמו בתחילת המילניום. הפער בין ארשת הרצינות והחומרה, וההודעה השקרית והאדיוטית של שר הביטחון באשר לפרשת ההדלפה, לבין הסיפור שבו עסקה ההדלפה - ההתעללות - הוא הסיפור שלנו בשנים האחרונות, וביתר שאת בחודשים האחרונים.
טבען של פרשות הדלפות הוא להאפיל על הפרשות שהן נשוא ההדלפה. זה כמובן לא קורה במקרה - העיסוק בהדלפה הוא כמובן הספין האולטימטיבי מעיסוק בסיפור עצמו. מי שעלול להיפגע מהפרשה הנחשפת יעשה הכל כדי שהציבור יהיה עסוק בהדלפת הפרשה, מאשר בפרשה עצמה. יש יוצאים מהכלל כמו פרשת הבילד. בחשיפת מסמך הבילד לא היה כל עניין ציבורי גדול, ולכן כלי התקשורת המרכזיים בארץ די זלזלו בה. שם ההפך היה הנכון. ההדלפה באה להאפיל על המחדל המזעזע של הממשלה שהביא לרצח ששת חטופינו במנהרות באוגוסט אשתקד. אנשי לשכת ראש הממשלה היו כל כך להוטים לפרסם את המסמך, שפנו לעיתון גרמני לאחר שהצנזורה לא אישרה לפרסם את המסמך. החשיפה סיכנה מקורות מודיעיניים ופגעה קשות בביטחון המדינה. עם החשיפה ההיא לא הייתה לשר המצחיק כץ (שאז אמנם עוד לא היה שר ביטחון) כל בעיה.
אז כדאי לזכור, "רעידת האדמה" בפרשת שדה תימן לא היתה השבוע. היא היתה בחודש יולי אשתקד. המדליף שהוציא את הסרטון עשה מן הסתם מעשה אסור, וייענש על כך, אבל לא הוא ביזה את מדי צה"ל, את הציונות, ואת כולנו. מי שעשה זאת, הם אלה שהתעללו בעציר ביטחוני במדי צה"ל, ובאותה הזדמנות התעללו בערכים שעליה קמה המדינה הזאת.