ראש הממשלה הודיע הבוקר לוועדה המייעצת למינויים בכירים כי בכוונתו למנות את האלוף במיל', דוד זיני, לתפקיד ראש השב"כ הבא. לתואר "במיל'" יש חשיבות בהקשר שלנו מעבר לכבוד. עוד נגיע לזה. בפעם הקודמת שנתניהו הודיע על כוונתו למנות את זיני, נקבע כי היה מצוי בניגוד עניינים בשל העובדה שהשב"כ חוקר את אנשי לשכתו בפרשת קטרגייט.
מאז פורסמה בסוף חודש מאי כוונתו של ראש הממשלה למנות את זיני, פורסם מידע רב בתקשורת על אודות האידיאולוגיה של האיש, על דברים שאמר בשיחות סגורות בעניין "הדיקטטורה המשפטית", על אימוץ הסלוגן של נתניהו: "עד הניצחון המוחלט", על "מלחמת הנצח", על האידיאולוגיה המשיחית שלו, על קרבת בני משפחתו לרב הקיצוני הרב טאו, על מידע מודיעיני של השב"כ היהודי על בני משפחתו, ועוד. באחרונה התקיים ויכוח ציבורי ער בשאלה מה כל המידע הזה רלוונטי למינויו? ובכן, המידע רלוונטי בהחלט; כמו שהיו מעניינים ורלוונטיים קורות חייהם של קודמיו, רונן בר, יורם כהן ונדב ארגמן.
כל מינוי בכיר הוא מעניין, בוודאי מינויו של ראש השב"כ, שהוא הארגון היחיד בשירות הציבורי שבהגדרות תפקידיו בחוק כתוב, בין השאר: "שמירת סדרי המשטר הדמוקרטי ומוסדותיו". ועדיין, האם יש במידע המעניין והחשוב שפורסם, סיפור או פרט שמצדיק את פסילתו החוקית של זיני לתפקיד ראש השב"כ? התשובה היא לא. גם חוסר הניסיון שלו בליבת עבודתו של השב"כ - המודיעין - לא יוכל לפסול אותו מבחינה חוקית לתפקיד.
אבל יש סיבה אחת פשוטה, בעיני ברורה ומובהקת מאין כמותה, לכך שגם היועצת המשפטית לממשלה, גם ועדת גרוניס וגם בג"ץ חייבים לפסול את זיני לתפקיד ראש השב"כ הבא. ב-21 במאי פרסם בג"ץ פסק דין מדוע החלטת הממשלה לפטר את רונן בר מתפקידו היתה לא חוקית. באותה החלטה קבעו בין היתר השופטים שראש הממשלה היה מצוי בניגוד עניינים בשל חקירת קטרגייט העוסקת באנשי לשכתו ושנחקרת גם על ידי השב"כ, ולכן היה אסור לו לעסוק בפיטורין. באותו יום ממש מיהרה היועצת להוציא מכתב לראש הממשלה שבו כתבה כי בשל פסק הדין הוא גם מנוע, לעת עתה, לעסוק באיתור ובוודאי במינוי ראש השב"כ הבא. נתניהו החליט לשים פס על היועצת, כלומר על החוק, ולמחרת היום, ב-22.5, הודיע כי החליט למנות את זיני לתפקיד ראש השב"כ הבא.
כדי להמחיש לכם את חומרת האירוע, דמיינו לעצמכם את המצב הבא: שר המשפטים יריב לוין, הפגוע מכך שבג"ץ חייב את הוועדה לבחירת שופטים לבחור נשיא לבית המשפט העליון, פונה באופן עצמאי לאחד מאנשיו, נניח ד"ר רפי ביטון (שלוין מאד מעוניין בו כשופט עליון), ואומר לו: "לא מעניינת אותי פסיקת בג"ץ, אני שם פס עליה ועל הוועדה לבחירת שופטים, ואני ממנה אותך אישית לנשיא בית המשפט העליון החדש בלי לעבור דרך הוועדה לבחירת שופטים". נניח שביטון נעתר לבקשה של לוין ומוכן להיות הנשיא הבא של בית המשפט העליון לאחר ההפיכה, אך כעבור זמן בעקבות לחץ ציבורי, ראש הממשלה מורה לשר לוין לכבד את פסיקת בג"ץ, ולנסות למנות את ביטון בדרך המלך כשתהיה הזדמנות. נניח שההזדמנות נוצרת (נגיד באמצעות שינוי שנעשה בהרכב הוועדה לבחירת שופטים), והוא מצליח. האם סביר בעיניכם שאדם שהיה מוכן לקחת חלק במזימה עבריינית שתכליתה היתה להשתלט באופן לא חוקי על בית המשפט העליון, יהיה עכשיו נשיא בית המשפט עליון "מולבן"?
כאמור, ב-22.5 נעתר זיני לבקשת נתניהו להתמנות לתפקיד ראש השב"כ אף שידע שהיועצת קבעה כי נתניהו מנוע מלמנות ראש שב"כ. העובדה שלא אמר לנתניהו, או אפילו הוציא הודעה פומבית, שיהיה מוכן להיעתר למינוי רק כשנתניהו כבר לא יהיה מצוי בניגוד עניינים, כפי שקבעה היועצת, אומרת שהיה שותף בפועל למזימה העבריינית. די בעובדה הזאת כדי לפסול את מינויו.
בפני המינוי של זיני עומדות שלוש משוכות - הראשונה היא היועצת המשפטית לממשלה. כאן זה פשוט. היועצת, למיטב הבנתי, תקבע שהמינוי של זיני לא חוקי, לא סביר באופן קיצוני, בשל העובדה ששמו עלה מלכתחילה בהליך מזוהם ולא חוקי, ושכאמור עצם הסכמתו בסיטואציה הזאת להתמנות פוסלת אותו. היועצת תצטייד בשלל טיעונים נוספים מהמשפט המנהלי, וגם תתייחס לעובדה שזיני פוטר בפועל על ידי הרמטכ"ל אייל זמיר, לאחר שקיבל על עצמו את הצעת נתניהו. נכון שלאחר ההודעה המיליטנטית הראשונה של זמיר, הוצאה כעבור כמה שעות הודעה מרוככת יותר שהוקירה את פעילותו של זיני לאורך השנים בצה"ל, אך גורמים צבאיים שעמם שוחחתי אומרים מפורשות כי כהונתו של זיני הופסקה בשל הקשר שהיה לו עם ראש הממשלה ללא ידיעת הרמטכ"ל. גם התנהלות זו של זיני תופיע במסכת הטיעונים של היועצת כשתסביר מדוע יש לפסול את זיני מתפקיד ראש השב"כ הבא.
המשוכה הבאה תהיה ועדת גרוניס. כדי למנוע בלבול יש שתי ועדות גרוניס (למעשה שלוש, אם סופרים גם את ועדת החקירה הממלכתית לעניין הצוללות וכלי השיט). ועדה אחת - ועדת האיתור של היועץ המשפטי (שהיא גם ועדת פיטוריו); זו הוועדה שלוין כשל בהקמתה; ועדת גרוניס הרלוונטית לענייננו היא הוועדה המייעצת למינויים בכירים. המנדט שלה הוא לעסוק גם בטוהר המידות של המועמד, וגם בטוהר ההליך.
כאמור, אם בתחילה הבעיה היתה רק בטוהר ההליך, הרי שמרגע שזיני הסכים להתמנות לתפקיד בניגוד לעמדת היועצת המשפטית, קיבלנו גם בעיה בטוהר המידות של המועמד. בוועדת גרוניס חברים ארבעה - גרוניס, משה טרי, ונציב שירות המדינה, דניאל הרשקוביץ'. החברה הרביעית היתה פרופ' טליה איינהורן, שהיא גם אמו של אחד החשודים בפרשת קטרגיייט, הלא הוא החשוד שנמלט לסרביה, האסטרטג שרוליק איינהורן. פרופ' איינהורן אמנם הודיעה בעבר כי לא תשתתף בדיונים על בחירת ראש השב"כ בשל ניגוד העניינים שלה, אלא שמאז לכאורה עבר פרק הזמן שבו השב"כ מעורב בחקירה. זו הסיבה שמהיום נתניהו כבר לא מנוע לעסוק במינוי. לכן, באופן תיאורטי, יכולה איינהורן לבקש לחזור לוועדה. לכאורה, קוורום של שלושה מספיק להצבעה. אם בוועדה יהיו חברים שלושה, לפי אחת ההערכות (אם כי אין לדעת), הרשקוביץ' יהיה הקול המכריע. אם איינהורן תשתתף בהצבעה, אז סביר שאת הוועדה המינוי יעבור. כך או אחרת הממשלה לא מחויבת לקבל את המלצת הוועדה, אך כמובן החלטתה תשפיע מאד על החלטת בג"ץ.
המשוכה השלישית היא כמובן בג"ץ. השאלה אם יפסול את מינויו של זיני אינה פשוטה כלל ועיקר. כבר אמרנו כאן שכיום החלטותיו של בג"ץ תלויות יותר מאי פעם בהרכב שנקבע. סביר להניח שבמקרה הזה, ולו כדי למנוע לזות שפתיים, הנשיא עמית פשוט ישווה את מספר חברי ההרכב בתיק רגיש הזה - תשעה חברים - למספר חברי ההרכב שקבע לדיון בתיק רגיש אחר: פיטורי היועצת.
כפי שציינו כבר, בניגוד לשקרים של לוין ומכונת הרעל, יש כיום בבית המשפט העליון רוב שמרני, וזאת למרות פרישתו היום של השופט יוסף אלרון. מהיום יש 11 שופטים בבית המשפט העליון, מתוכם שישה הנחשבים לשמרנים, וחמישה הנחשבים לליברלים. בשונה מפרשת פיטורי היועצת, שם לא היה צורך בפסיקה אקטיביסטית כדי לפסול את הפיטורין שנגדו החלטות מפורשות של ממשלות קודמות על הליך הפיטורין, הרי שבמקרה הזה סביר כי הנטייה הברורה של חלק מהשופטים (לא ברור כמה מהם) תהיה לא להתערב במינוי ראש השב"כ.
יש האומרים כי אם זיני ימונה זה לא יהיה כל כך רע, שכן דווקא היותו אמוני, משיחי, אידיאולוגי, מגדיל את הסיכוי שלא יהיה שפוט של נתניהו ושל רעייתו. זו ראייה מעניינת אבל צרה. הסיפור כאן הוא גדול יותר מעניין הנאמנות העיוורת לנתניהו. זיני היה מוכן לשים פס על הוראת היועצת, והיה מוכן להתמנות בניגוד לעמדתה. התנהלותו הוכיחה כי בעולם הערכים שלו דעת הפרשנית המוסמכת של החוק אינה נחשבת. העמדה הזאת מסוכנת, בין אם היא נובעת מנאמנות לשליט, ובין אם היא נובעת מנאמנות לאידיאולוגיה.