סערת דברי אמו של החטוף - שיח שמטשטש את השאלה האמיתית שבמחלוקת

הדברים שאמרה השבוע דיצה אור, אם החטוף אבינתן אור בתוכנית בקשת 12, עוררו סערה גדולה. במעין טקסט מחאה קשה הציעה אור לסינוואר להחליף את 109 החטופים בעזה עם בניהם של שר הביטחון, הרמטכ"ל, ראש השב"כ, האחראי על תחום השבויים והנעדרים ניצן אלון, והפרקליטה הצבאית הראשית יפעת תומר ירושלמי. מאוחר יותר התנצלו המגישים וחברת קשת על שאפשרו את השיח הזה באולפן.

מהר מאוד, השיח ברשתות החברתיות נגרר לשאלה האם צריך או לא צריך לבקר את אור על דבריה בהיותה אם של חטוף. כדי להגן על דבריה, מיד שלפו צייצני נתניהו אמירות קשות שנאמרו על ידי משפחות אחרות של חטופים נגד משפחת נתניהו ופוליטיקאים נוספים מהימין, וכמובן נטענה שוב טענת המוסר הכפול. כל השיח הזה מחטיא בעיניי את הסיפור הגדול - התהליך שעברה החברה הישראלית מאז שבעה באוקטובר ושעוד צפויה לעבור מעתה והלאה, תהליך שבין השאר בא לידי ביטוי בשינויים הבולטים בהתבטאויותיה של אור בעשרת החודשים האחרונים.

לשם התרגיל, בואו נחשוב שנייה על השאלה ההיפותטית הבאה: אם היינו מגיעים להשלמת עסקת חטופים מלאה עם חמאס כבר בדצמבר, הרבה לפני שנכנסנו לרפיח, הרבה לפני שהסלוגן "הניצחון המוחלט" נוצר, בשלב שהיה ברור שעסקה תעצור אותנו הרבה לפני מימוש מקסימלי של המכה החזקה שהיינו רוצים להנחית על חמאס, אבל תציל באופן ודאי את חיי החטופים כולם, ביניהם את חיי אבינתן - האם דיצה אור הייתה אומרת אז את אותן מילים שאמרה השבוע?

אינני מכיר אישית את אור וכל שאני יודע עליה הוא הטרגדיה שחוותה וחלק מתפישת עולמה שבאה לידי ביטוי בהתבטאויותיה בתקשורת. לכן רק על כך אתייחס: דיצה אור מלכתחילה החזיקה בעמדה שאין לנהל מו"מ עם חמאס, אבל בשלב מאוחר יותר, בחודש מאי, התראיינה באותה תוכנית ממש. היא אמרה שם דברים קשים מאוד על נתניהו והסבירה שהיא וחבריה הפסיקו לעמוד לימינו משום "שהבנו שלא קורה כלום. לא לוקחים את הכוח שאנחנו נותנים לשום דבר, לא למלחמה ולא לחטופים ואין שום יעד".

זו הייתה אמירה חשובה וכנה של אור, שדיברה על הצורך בתכלית, ועל הצורך בקיום הנהגה שתוביל לתכלית כלשהי. השאלה כמובן היא איזו מבין המילים שאמרה באותו משפט - "מלחמה", "חטופים" - היא תכלית חשובה יותר. ברור שמלחמה לשם מלחמה אינה תכלית בפני עצמה אלא צריכה להשיג משהו. נתניהו, בשונה מבן גביר וסמוטריץ', נמנע מלהציג מאז שבעה באוקטובר תכלית כלשהי. לכן אמרה אור: אם אין "מלחמה" (אני מניח שהתכוונה למלחמה עם תכלית כלשהי), לפחות תגיעו לעסקת חטופים.

וכאן אני חוזר לשאלה: אם הייתה נחתמת עסקת חטופים באזור דצמבר (נזכיר, אחרי חודשיים של מלחמה), או אפילו בחודש מאי, אור הייתה מתבטאת כפי שהתבטאה שלשום? לדעתי לא, שכן גם אם כחברת פורום תקווה הייתה לה מחלוקת עם סדרי העדיפויות של הממשלה, היא הייתה מכבדת את התכלית הערכית שבחרה בה - העדפת חיי החטופים על המשך המלחמה בעזה. זה כמובן עוד לפני שדיברנו על היקר מכל, על העובדה שהייתה מחבקת את בנה בבית. היא לא הייתה אומרת את הדברים, משום שהחזרת החטופים הייתה מתחילה את תהליך ריפוי הכאב האישי שלה, כפי שהייתה מתחילה את הריפוי של החברה הישראלית כולה.

כשאנשים עם תפישת עולם דומה לשלי נזעקים באולפנים על הקשחת עמדת נתניהו במו"מ, הם מקבלים לא פעם את התגובה המבטלת: בוא לא נהיה פופוליסטיים, הדילמה היא גדולה וראש הממשלה צריך לראות את האינטרס הלאומי. באופן תיאורטי זו הייתה יכולה להיות תגובה ראויה, אך באופן אמיתי כשמקשיבים לה מזהים שהיא מטושטשת ובעיקר מערבבת טיעונים מעולמות תוכן שונים. אנסה לצמצם אותם לשלושה ראשי פרקים

זו בפשטות עמדה מסולפת. כלומר, היא מוכרת מצג שווא ומסתירה סיפור אחר. היא לא באמת קיימת. לפי דיווחים זרים, צה"ל יודע את מיקומם של רבים מהחטופים, אך לא פועל כי הוא יודע שהוא מסכן אותם. לא מעט חטופים מתו במהלך המלחמה מירי צה"ל. בצה"ל מעריכים כי ששת החטופים שהוחזרו שלשום בלילה נרצחו על ידי שוביהם כיוון שהצבא התקרב אליהם. רובם אזרחים ותיקים שהקימו את מדינת ישראל ואת יישובי עוטף עזה, ושרדו ברצועת עזה בחיים במשך כחמישה חודשים. אולי מה שהחזיק אותם במשך התקופה הזאת הייתה התקווה שהמדינה תדאג להחזירם. כיום, כבר אין ספק שאפשר היה להחזירם בדצמבר לו הייתה מתקבלת עמדתו של גדי איזנקוט בקבינט המצומצם, לו השכל הישר היה גובר על הרצון "לחנך את חמאס" במו"מ.

אפשר כמובן להחזיר חלק מהחטופים במבצעים צבאיים (עד עכשיו החזרנו שבעה), אבל ברור לחלוטין שאת רוב החטופים לא נוכל להחזיר כך. מי שמציג עמדה זו, פשוט משקר. לו היה כן, היה אומר לציבור כך: אני נגד מו"מ כלשהו עם חמאס, אנסה ככל יכולתי לשחרר את החטופים בכוח, ואם לא אצליח בכך, אקריב את חיי החטופים עבור ערך שנראה לי חשוב וגדול יותר מחייהם. זו עמדה קשה, בעיניי לא מוסרית, אבל לפחות לא שקרית. תהיו אמיתיים לפחות.

זו לפחות עמדה לא מסולפת כמו הקודמת. זו עמדה ברורה, הגם שבעיניי היא בלתי מוסרית בעליל, וזה ההסבר: המשוואה בין חיי החטופים לחיי שאר הציבור הישראלי היא משוואה בין עובדה להשערה. מצד אחד עומדת עובדה - הצלת חיי החטופים; מצד שני עומדת השערה - אם הצבא יסוג מציר פילדלפי, אזרחים רבים נוספים בישראל ייפגעו. האם ההשערה מופרכת? ממש לא. עם זאת, היא עדיין השערה.

רוב בכירי צה"ל והשב"כ סבורים שאפשר יהיה להתמודד עם האיום באמצעים שונים ובהסדרים עם מצרים. האם יכול להיות שהם טועים באופן חלקי, או חלילה מלא? יכול להיות. ההיסטוריה הקרובה והרחוקה מוכיחה שהאפשרות הזאת קיימת. האפשרות קיימת, הוודאות לא. אל מול אפשרות המוות של אזרחים נוספים קיימת ודאות המוות של החטופים בשבי. ככל שחולף הזמן נותרים פחות מהם. האם מול הסיכון אין הצדקה לוודאות הצלת חיי החטופים שהמדינה לא הגנה עליהם בשבעה באוקטובר? לתפישתי, התשובה לשאלה הזאת ברורה כשמש, לא רק בשל החוב לחטופים, אלא בשל המשמעות האסטרטגית שתהיה לחברה הישראלית אם החטופים לא יחזרו.

בעוד בן גביר וסמוטריץ' זורקים לאוויר את סיסמאותיהם על לחץ צבאי וכו', הם מדי פעם חושפים לציבור את כוונותיהם האמיתיות. בשונה מנתניהו, "הניצחון המוחלט" שלהם הוא מאוד קוהרנטי - חזרה לגוש קטיף ולהתיישבות היהודית בצפון הרצועה. את זה הם כבר אמרו בבירור. המילים היחידות שהם עדיין מסתירים בהצגת עמדתם הן: הפסקת הלחימה תמורת עסקת החטופים תגדע עבורנו חזון שהוא חשוב יותר מחיי החטופים - התיישבות מחדש בחבל עזה.

בשיח הפוליטי והאידיאולוגי סביב החטופים, שלושת הטיעונים הללו באים בערבוביה, לעיתים אחד מוסתר והשני מובלט, לעיתים ההיפך, הכול לפי הקהל ששומע, הכול לפי זהות האולפן שנכנסים אליו. לא דין כנס לחידוש ההתיישבות ברצועת עזה, כדין אולפן חדשות מיין סטרימי. וזה עוד לפני שדיברנו על הפיל הגדול בשיח הזה - העובדה הפשוטה שאם תיחתם עסקה היא פשוט עלולה להביא לסיום הקריירה הפוליטית של נתניהו ולנפילת הממשלה.

דיצה אור היא אישה ערכית, דעתנית, שצריכה כמו כל עם ישראל להפסיק להסכים לשיח שמטשטש את השאלה - מה באמת רוצה נתניהו, מה רוצה בן גביר, מה התכלית האמיתית. לאחר שהיא ושאר החברה הישראלית יבררו את האמת המוסתרת, היא תחליט עם עצמה אם העמדה שהיא מציגה תואמת את אותן תכליות מוסתרות שמציגים הפוליטיקאים.

דבריה הקשים של אור מבטאים את הקרע והחולי שנובעים מהשבר הגדול ביותר שידעה החברה הישראלית מיום הקמת המדינה, שבר שילך ויעצים ככל שיחלפו הימים. כאמור, להערכתי, אור לא הייתה אומרת את הדברים אם היינו כבר אחרי עסקת החטופים. צודקים צייצני נתניהו שגם מהצד השני אומרים מילים קשות מאוד על ההנהגה. זה רק יילך ויחמיר, יהיה רע וקשוח יותר. אם החטופים לא יחזרו בקרוב או לחילופין אם רובם המכריע יחזור בארונות, המילים הקשות שאמרה אור על חמשת האשמים הבלעדיים לתפישתה באסון, הן כאין וכאפס לאשם שיטיח פה ציבור גדול בהרבה בכל מי שהיה קשור במישרין או בעקיפין בקבלת החלטות, ואפילו רק בעידוד קבלתן, שהובילה להפקרת החטופים. אם כך יקרה, החברה הזאת תישאר חולה לדורות ארוכים. ספק מתי ואם בכלל תירפא.