חקירתו הנגדית של ארנון מילצ'ן נעשית בשיטת "החיבוק המוגזם" כדרכו בקודש של עורך הדין עמית חדד, אדי החנופה שהוא מרעיף על עד המפתח באולם הדביק והבלתי ממוזג במלון המיושן בברייטון מרגישים גם באולם הצפוף במזרח ירושלים, שם שוכן בית המשפט המחוזי. "אתה אוהב ישראל", "אתה ציוני", "אתה תרמת לביטחון המדינה בדרכים שאי אפשר לפרט", "אתה החבר היחידי של נתניהו, היחידי", הטיח חדד במילצ'ן שהתענג מכל מילה. פנסטי. מילצ'ן התרצה, זרם, וכל תזה שחדד הציג לו הוא אישר ב"נכון", בדיוק אותו "נכון" שבאמצעותו אישר לפני כן את כל הרענונים שהציגה לו התובעת ליאת בן ארי מחקירתו במשטרה.
מיד נגיע למקום שבו שני האישורים הללו סתרו לכאורה האחד את השני - פרשת הוויזה - אבל נתחיל עם החברות. חדד השקיע אתמול שעות כדי להוכיח שנתניהו ומילצ'ן היו חברים מסוג אחים: חדד הציג למילצ'ן את הטענה שהוא, מילצ'ן, לא רק שהוא החבר הכי טוב של נתניהו, הוא חברו היחידי. עד כדי כך. אפשר כמובן להרים גבה נוכח העובדה שאדם שעבר כל כך הרבה בחייו - ילדות בירושלים, ילדות בארצות הברית, לימודים בארצות הברית, חיים דיפולומטיים ופוליטיים עשירים ומגוונים - ימצא דווקא את "חברו הטוב ביותר" בגיל מאוחר בשדות המיליארדים. אפשר גם לשאול אם זו באמת חברות כפי שטוען חדד, אפשר גם לבחון את השינויים בגרסתו של מילצ'ן בדבר החברות הזאת, ואת העובדה שאישר בחקירתו את מה שאמר במשטרה כי לו לא היה מרעיף על בני הזוג נתניהו מתנות, לא היה אורח כה רצוי בבלפור.
אבל עזבו את כל זה, מי שעוקב אחר החקירה הנגדית יכול לקבל בטעות את הרושם שיש ויכוח בין התביעה להגנה על עצם חברות כלשהי בין בני הזוג נתניהו למילצ'ן. העניין הוא שבכתב האישום עצמו מוזכרת החברות הזאת כעובדה. "בין הנאשם נתניהו למילצ'ן התקיימה בין היתר מערכת יחסים חברית, אשר כללה מפגשים מעת לעת לרבות עם בני משפחותיהם, וקשר טלפוני", נכתב באישום. אין ויכוח על זה.
הוכחת קשרי חברות מובהקת יעילה מאוד כדי להדוף טענת שוחד, שכן אז עשוי להוכיח הנאשם כי טובת הנאה מסוימת לא ניתנה לו בעד פעולה הקשורה בתפקידו, אלא בשל קשרי החברות. תיק 1000 שעניינו הפרת אמונים ולא שוחד יעמוד על תילו גם אם יוכח שכל סיגר ובקבוק שניתנו לנתניהו קשורים אך ורק לאהבה האינסופית שרחש מילצ'ן לנתניהו. ההיפך הוא הנכון, לא מן הנמנע כי החברות במקרה זה אף תחזק את התיק. אם אכן נתניהו פעל כאיש ציבור עבור מילצ'ן החבר, כפי שהתביעה טוענת שפעל, אזי היה מצוי בניגוד עניינים חמור, וזה עוד לפני שאמרנו מילה על טובות ההנאה שקיבל ממנו.
פסק הדין שהרשיע את שמעון שבס (מנכ"ל משרד ראש הממשלה בתקופת יצחק רבין), דן בדיוק בסיטואציה כזאת. תיק 1000 מחזיק שני סוגי פעילות עבריינית לכאורה, שכל אחד עומד בזכות עצמו: 1. עצם קבלת טובות ההנאה בהיקפים עצומים שמהווה לבד הפרת אמונים. 2. ניגוד העניינים שנתניהו היה מצוי בו בעת שסייע למילצ'ן בענייניו השונים.
חדד מנסה בחקירה הנגדית להמעיט ככל שאפשר במעשים שעשה לכאורה נתניהו עבור מילצ'ן. לפני שננתח אלו הישגים, אם בכלל, השיג חדד עד עכשיו, נניח כאן את הטקסט הבא מהכרעת דין בתיק אחר: "מדובר בקבלת כספים גבוהים, על ידי עובד ציבור, בניגוד לחוק. זאת ועוד, גם על פי כללי ועדת אשר, מדובר ב'הכנסות אחרות' שאסור לשר לקבל, ובמעשים שיש בהם משום משוא פנים. מדובר במעשים המעוררים חשד, הפוגעים בתדמית של השירות הציבורי ומערערים את אמון הציבור בו, המגיעים לכדי הפרת אמונים".
על הטקסט הזה חתומה לא אחרת מאשר השופטת רבקה פרידמן-פלדמן, ראש הרכב השופטים בתיק נתניהו, ואת הדברים הללו היא כתבה בהרשעתו של אולמרט בהכרעת הדין המשלימה בתיק טלנסקי. מבלי להיכנס לעובי אותו תיק נציין כי פרידמן-פלדמן גילתה בפסיקה זו עמדה מחמירה משני חבריה בהרכב בכל הקשור לעובדה שאיש ציבור קיבל כסף לא מדווח מהצד, עוד לפני שהתחלנו לדון בפעולות שעשה לטובת אותו נדיב. אגב, הפעולות שיוחסו אז לאולמרט ובעיקרן כתיבת מכתב עבור טלנסקי למיליארדר שלדון אדלסון, היו מינוריות בהרבה מאלה שמיוחסות היום לאולמרט. על כך כתבה אז פרידמן-פלדמן: "טובת ההנאה מהנאשם, גם אם היא כשלעצמה, אולי איננה נראית בעלת משקל רב, כובד המשקל מצוי בהקשר ומכלול המעשים".
העיקרון המשפטי הזה התחדד עוד יותר כשהגיע לדיון בבית המשפט העליון. ראש ההרכב, השופט סלים ג'ובראן, קבע כי עצם טובת ההנאה, עוד לפני שנעשה מעשה כלשהו מכיוון הנאשם לטובת נותן טובת ההנאה, עשוי להוות עבירה פלילית: "אין פירוש הדבר כי כתנאי להתגבשותה של עבירת המרמה והפרת אמונים בגין קבלת טובת הנאה, יש הכרח להצביע על ניגוד עניינים קונקרטי שנגרם בעטיה. דהיינו, תיתכנה נסיבות בהן קבלת טובת ההנאה כשלעצמה (לנוכח הנסיבות האופפות אותה) תבסס עבירה של הפרת אמונים, גם מבלי שהוכח קיומו של ניגוד עניינים קונקרטי הנובע ממנה". ג'ובראן כמובן מסייג ואומר כי "מקום שבו מדובר בטובת הנאה 'קלת ערך' ברי אין להחיל לגביה את המשפט הפלילי". נזכיר כי היקף הכספים שיוחסו לאולמרט בתיק טלנסקי פחותים מהסכום המצטבר של השמפניות והסיגרים שנטען כי נתניהו ורעייתו קיבלו ממילצ'ן.
ג'ובראן גם מדגיש את חשיבות נושא השיטתיות: "אם מדובר במתנה חד פעמית או שמא בנתינה שיטתית". במקרה של נתניהו טוענת הפרקליטות כי מדובר בקו אספקה של סיגרים ושמפניות. חדד כמובן מנסה לסתור את הטענה הזאת, בינתיים בהצלחה מוגבלת מאוד. ספק אם מילצ'ן יוכל לעזור לו כאן, שכן הדס קליין היא זו ששלטה בתשלומים. עדותה הייתה ברורה וקוהרנטית בעניין.
ג'ובראן מתייחס גם להסתרה: "התנהלות הצדדים סביב מתן טובת ההנאה יכולה גם היא לשמש אינדיקציה לטיבה, ואין דומה התנהלות גלויה תוך עמידה בחובת הדיווח (ככל שקיימת), להתנהלות חשאית שנועדה להבטיח כי הדברים יישארו סמויים מן העין". זוכרים את הקודים? "עלים" - סיגרים, "ורודים" - שמפניות, "גמדים" - בגדים? זוכרים את העובדה שמילצ'ן העיד על כך שחשש מהעניין, ושנתניהו סיפר לו שהוא שוחח על כך עם היועץ המשפטי?
לסיכום ביניים, לפי פסיקת בית המשפט העליון בעניין אולמרט, סוגיית הסיוע של נתניהו למילצ'ן בענייני הוויזה, עסקי טאטא, ערוץ 10, חוק מילצ'ן (הארכת הפטור ממס לתושב חוזר), כלל לא הכרחית לצורך הרשעה. עם זאת, לא ניתמם - לא הכרחית, אבל חשובה מאוד. חומרת התיק קשורה בהחלט גם להתנהגות הדו-כיוונית.
זה הרגע לעסוק בהישג המרכזי, לכאורה, של חדד עד היום: לשאלת חדד אם נתניהו סייע למילצ'ן, בעניין הארכת הוויזה, השיב העד בפשטות בשלילה מוחלטת, ואז דייק מעט לאור שאלות השופט משה בר-עם: "השאלה אם אדוני ציפה שיעזור"? מילצ'ן ענה: "בדקתי אם הוא יכול לעזור, הוא אמר לי להתקשר לדן שפירו (אז שגריר ארצות הברית בישראל). זו העזרה היחידה". היום גם הוסיף שנתניהו אמר לו מפורשות שלא יוכל לעזור לו.
אז ראשית, מעבר לעובדה שעדות זו סותרת לחלוטין את עדות הדס קליין, היא גם סותרת את עדותם במשטרה של אנשי לשכת ראש הממשלה, ביניהם אייל חיימוביץ' וגיל שפר (שעוד יעידו במשפט), ובעיקר את עדותו שלו בחקירה הראשית, שם סיפר שנתניהו אמר לו שהוא יבדוק את העניין, ורק אז חזר אליו ואמר לו שיתקשר לשפירו, כלומר אחרי שעשה פעולה כלשהי. מעבר לכך, מילצ'ן אישר את התיאור הבא שהציג במשטרה: הוא מגיע ללשכת ראש הממשלה עם סיגרים ושמפניות ושואל את נתניהו מה עם הוויזה לארצות הברית, ואז נתניהו קורא בעניין לראש לשכתו דאז, ארי הרו. התיאור הזה גם מוצלב עם הרו. חדד לא הזכיר כמובן למילצ'ן את התיאורים הללו שלו, אלא הסתפק באמירתו הכללית ש"נתניהו לא עזר". ייתכן וחדד סבור שכך תתקבע העובדה הרצויה לו בבית המשפט. ספק אם הוא צודק.
אפשר להניח שזה מסוג המקרים שבהם תעשה התובעת שימוש בכלי ה"חקירה החוזרת", שעיקרה הבהרה והשלמה לעניינים שעלו בחקירה הנגדית. הכללים בדבר חקירה חוזרת נוקשים מאוד, שכן לא מדובר במקצה שיפורים, אבל בשל חוסר הבהירות אם דברי מילצ'ן בנגדית סותרים או לא את הדברים שאמר בחקירה הראשית, סביר שיאושר השימוש בחקירה חוזרת. אם במהלך החוזרת לא יאשר שוב את הדברים שאמר בחקירתו הראשית, בן ארי עשויה להכריז עליו כעד עוין ותוכל לחקור אותו בחקירה נגדית. ספק רב אם נגיע לשם, ולכן ספק רב אם הצהלות של השופרות בדבר אמירתו של מילצ'ן על סיפור הוויזה לא היו כרגיל מוגזמות מדי. גם בעניין החוק המכונה "חוק מילצ'ן" (חוק הטבות המס לתושב חוזר) ניסה היום איש העסקים בחקירה הנגדית להרחיק את נתניהו ממעורבות בנושא.
כך או אחרת, אין שום דבר מפתיע בתשובות של מילצ'ן לחדד. למי ששכח, מילצ'ן אמנם עד אבל היה חשוד בתיק הזה במתן שוחד. רוב הפרקליטים בשירות המדינה סברו שצריך להאשים אותו ואת נתניהו בשוחד גם בתיק 1000, אבל היועמ"ש הקודם אביחי מנדלבליט החליט לסגור את התיק נגד מילצ'ן להסתפק בהפרת אמונים נגד נתניהו. היה ברור שמילצ'ן יעשה הכול כדי להרחיק עצמו מכל דימוי של סוחר בטובות הנאה, וידגיש שהוא פשוט אוהב לתת לחברים. שנית, היה ברור שמילצ'ן עם אופיו המרצה ינסה לרצות גם את הפרקליטות וגם את הסניגורים. תוסיפו לכל זה את הנוכחות של הגברת נתניהו באולם, ששמה פס על הערות השופטים, ואתמול אף התחבקה עם מילצ'ן ושוחחה איתו ארוכות. בלתי נתפש שהשופטים לא הוציאו הגה על כך.
אם כבר עסקינן בשופטים, באופן כללי, הם במשך כל המשפט מפגינים סולידיות מעט מתסכלת, ללא קשר עם נטיית הלב שלך היא לתביעה או להגנה. למעט הערותיו של השופט בר-עם, שלרוב מאתגרות את התביעה, השופטים לא מאתגרים את העדים, לא עוצרים חקירות ארוכות, לא מאתגרים את התביעה או ההגנה עם קווי חקירה. גם ההערות הרפות שלהם להתנהגות באולם, בעיקר של עורך הדין עמית חדד, מעוררות תמיהה. חדד מרים את קולו על השופטים, מתווכח איתם, נכנס לדבריהם באמצע. באחת הפעמים כשפרידמן-פלדמן העירה לו: "לא סיימתי לדבר", הוא השיב לה בצעקה: "גם אני לא סיימתי". ראיתי שופטים שמטילים קנס הוצאות על עורכי דין על פחות מזה.
עוד כתבות בוואלה! על משפט נתניהו
לכן, תמוה בעיניי שדווקא השופטים הסולידיים האלה קיימו את אותה פגישה מפורסמת בתיק 4000, ואמרו את מה שאמרו על סעיף השוחד. אין במילים הללו אפילו שמץ של הטלת דופי בשופטים, שאני מכיר את פועלם שנים רבות. הם ישרי דרך ומצפון, ושניים מהם, שחם ופרידמן-פלדמן, עם רקורד עשיר בתחום הפלילי. עם זאת, השיחה שקיימו בעיתוי שקיימו אותה היא טעות מקצועית שלהם. ברור שהם רצו לעשות זאת לפני פגרת הקיץ, זמן טוב לניהול משא ומתן על הסדר טיעון, אבל בפועל השיחה הוציאה את המשפט מהתנהלותו הסדירה, יצרה תחושת אי נוחות, חששות שהכול כבר הוחלט.
התביעה טוענת שהצגת התזה שלה לא מסתיימת בפרשת התביעה, אלא סבורה שבמהלך החקירה הנגדית של נתניהו תוכל להוכיח דברים שלא הוכיחה קודם. כיוון שמאמר זה עוסק ברובו בעדות מילצ'ן בתיק 1000, ניקח דוגמה דווקא משם (על אף שהשיחה עסקה בתיק 4000): מילצ'ן אמר בחקירתו שראש הממשלה לא שוחח עם ג'ון קרי בעקבות הפנייה שלו. העניין הוא שאפילו ראש הממשלה לא שולל את זה בתשובה לכתב האישום, הוא מאשר שפנה לקרי. חקירה נגדית כאן יכולה להיות מאוד אפקטיבית לביסוס התיק, בין אם נתניהו מאשר את מה שכתב בתשובה לכתב האישום ובין אם שולל אותו.
השופטים צריכים להיערך לכך שלא יהיו קיצורי דרך בתיק הזה, על אף שאני עדיין סבור שנתניהו יעשה הכול כדי לייצר הסדר טיעון. כרגע הפערים גדולים, ועוד יותר גדול הוא חוסר האמון. במצב הדברים הזה, ומכיוון שהסדר טיעון רק יחדד את תיאוריות הקונספירציה, נראה שאין מנוס אלא לשמוע את התיק עד סופו. בניגוד למה שאמרה השופטת בשיחה הסגורה, זהו גם האינטרס הציבורי.