אחרי משפט חוזר סוער ושערורייתי, הסיכוי שזדורוב יורשע שוב נראה קלוש

המשפט החוזר שהתקיים בשנתיים האחרונות ובחן שוב את שאלת אשמתו של רומן זדורוב ברצח תאיר ראדה בשנת 2006 יגיע מחר לסיומו עם פרסום הכרעת הדין בבית המשפט המחוזי בנצרת. משפט זדורוב הוא אחד הביטויים הקיצוניים ביותר בהיסטוריה של המשפט הישראלי למרחק הקיים בין אמת משפטית לאמת עובדתית. הורתו של המשפט החוזר הזה, שעליו הורה שופט בית המשפט העליון לשעבר חנן מלצר, היא בדעת המיעוט של שופט בית המשפט העליון לשעבר יורם דנציגר, שסבר כי יש לזכות את זדורוב.

הרצח, ההרשעה - והקונספירציות: משפט זדורוב מגיע לסוף דרמטי // פרויקט מיוחד >>> לחצו כאן

דנציגר כתב אז בפסק דינו את הדברים הבאים: "אודה כי התלבטתי בשאלה אם הספק העולה מהתיק הוא ספק 'סתם', או כזה המגיע כדי 'ספק סביר'. אדגיש כי מדובר במקרה גבולי, המצוי כפסע מהרשעה כאמור. האפשרות שהמערער הורשע על לא עוול בכפו מחייבת התרחשות של סדרת צירופי מקרים נדירה. במלים אחרות, ההסתברות לכך שהמערער (זדורוב) חף מפשע אינה גבוהה, אך בנסיבות המקרה, כך דעתי, לא ניתן להסתפק בכך על מנת להותיר את ההרשעה על כנה. הגם שהתשתית הראייתית קושרת את המערער (זדורוב) בקשר אדוק כאמור, לא ניתן 'לעגל' את הספקות הצפים והעולים ממנה, אשר צריכים להיזקף לזכותו...רף ההוכחה הגבוה בפלילים מבטא את שאיפתו היסודית להימנע מהרשעת חפים מפשע, וזאת גם במחיר של שחרור אשמים".

ואז הגיע משפט המחץ של דנציגר: "במובן זה יישום ראוי של הדין הפלילי עשוי להוביל לעתים לתוצאה משפטית, שיתכן ואינה מתיישבת באופן מלא עם האמת העובדתית". לא מן הנמנע כי רוח דנציגר, גם אם תיכתב במלים אחרות, היא שתשרה מחר בהכרעת הדין של השופט אשר קולה, ראש הרכב המשפט החוזר.

דעת המיעוט של דנציגר התבססה בעיקר על כתמי הדם שנמצאו בזירת הרצח, שזוהו על ידי ההגנה כעקבות שבוודאות לא היו שייכות לא לראדה ולא לזדורוב. השופט יצחק עמית שהוביל את דעת הרוב קבע כי יכולים להיות הסברים שונים לעקבות הללו, ושלמשל יכול והיו שייכות ל"מחלץ אלמוני".
הוויכוח העקרוני-משפטי בין דנציגר לבין עמית בהכרעתם הייתה בבסיסה שאלת ה"יש" מול ה"אין".

דנציגר הודה למעשה כי קיימות ראיות חזקות שמצדיקות את הרשעת זדורוב, אך מולן יש חלל ראייתי - "אין" - שמקים ספק סביר. ה"אין" הזה הוא היעדר הסברים למי לעזאזל שייכות העקבות הללו. האפשרות התיאורטית שאולי מדובר ב"מחלץ אלמוני" לא סיפקה אותו. לעומתו, עמדת עמית הייתה כי החלל הראיתי הזה לא יכול לעמוד אל מול ה"יש" החזק והיציב - שורת הודאות של זדורוב במעשה, תוך מתן פרטים מוכמנים - מול המשטרה, בשחזור, ובעיקר מול המדובב.

צמד המלים הזה שהפך למטבע לשון במשפט - "מחלץ אלמוני"- הוא שבפועל, בלי כוונה, יצר את הפלטפורמה למשפט החוזר העתידי. בבקשה למשפט החוזר הציגה ההגנה חוות דעת שלפיה דם לא יכול לזלוג יותר מגופה בחלוף שעה ממות המנוח. מכאן טענה ההגנה כי כיוון שראשון המחלצים הגיע לכאורה לגופה רק כחמש שעות לאחר הרצח, הרי שלא ייתכן שעקבות הדם הבלתי מזוהות שייכות לו, אלא רק לאדם שהיה בזירה מוקדם בהרבה, אולי בזמן הרצח עצמו. הסוגייה הזאת ללא ספק תהיה במרכז הכרעת השופטים מחר.

בית המשפט גם בחן את ה"ראיות" החדשות בפרשה שכונתה בזמנו פרשת א"ק - עדות כבושה של אנס אלים העונה לשם אדיר חבני (שמשום מה עדיין מסתובב חופשי), שסיפר במשטרה כשש שנים לאחר הרצח כי זוגתו לשעבר אולה קרבצ'נקו (א"ק), היא שרצחה את ראדה כשהיא עוטה את מעילו.

לימים, בדיקה מיטוכונדריאלית שנעשתה לשערות שנמצאו בזירה לא שללה את האפשרות שהשערות הללו שייכות לחבני. ככל שחלף הזמן התברר כי משקלם של הממצאים הסטטיסטיים הללו נראה חלש מאד, ולכן אופתע מאד אם מי מהשופטים ייחס לנתונים הללו משמעות אמיתית בהכרעת הדין; זאת על אף שעורך דינו של זדורוב הילך בין כלי התקשורת השונים וקבע נחרצות כי היא, קרבצ'נקו, רצחה את ראדה. יותר מזה, הוא גם כינה אותה בלי היסוס "רוצחת סדרתית".

משפטו החוזר של זדורוב היה אינטנסיבי, יצרי מאד, ונוהל באופן שערורייתי. אין בביקורת הזאת, שנמתחה כאן רבות בזמן ניהול המשפט, אפילו רמז של טענה מקדימה כלפי יושרתם של השופטים והעומד בראשם, השופט קולה. יתרה מזאת, לצד הקפריזיות, ההערות המוזרות, העימותים הקיצוניים עם הפרקליטות שהגיעו לשיא כאשר הזמין מנציגיה בקשה לפסילתו, או לחלופין בקשה למעין הצהרה פומבית תמוהה לפיה הם נותנים בו אמון, קולה ושני השופטים שלצדו גילו בקיאות מדהימה בתיק שירדה לפרטי פרטים.

משפטו של זדורוב מורכב מאין סוף פרטים, אבל בסיומו הוא התכנס לאותה סוגיה שעמדה בבסיס הוויכוח בין דנציגר לעמית - ה"יש" (ההודאות החזקות עם הפרטים המוכמנים) מול ה"אין" (היעדר ההסברים על עקבות הנעל). בתום המשפט החוזר מתבקש לשאול את השאלה: האם הראיה החדשה שהציגה ההגנה של זדורוב חיזקה את טענת ה"אין"? ככל שאני מבין את החומר הנלמד, אני סבור שלא, אך אני די משוכנע שהשופטים חושבים אחרת וזה כמובן מה שקובע.

זהו ההסבר: מול חוות הדעת של ההגנה בדבר זליגת הדם, שהוצגה על ידי לא פחות מראש המכון לרפואה משפטית, ד"ר חן קוגל, הציגו מומחים בינלאומיים של התביעה חוות דעת נגדיות. אחת מהן קבעה שהדם היה יכול להיקוות בבגדיה של תאיר ומשם, כעבור כמה שעות, לזלוג. חוות הדעת הזאת מתאימה מאד למנח גופתה של ראדה, כפי שנמצאה, ביחס לכתמי הדם. אם בית המשפט לא יקטול את מקצועיות חוות הדעת הזאת, הרי שעדיין קיימת האפשרות שהעקבות המפורסמות הן של אותו "מחלץ אלמוני", או דומים לו, ואם כך חזרנו לנקודת ההתחלה - למחלוקת בין דנציגר לעמית.

כאן בדיוק המקום להבהיר כי משפט חוזר הוא משפט עצמאי. אמנם כדי להורות על קיומו חייבת ההגנה להציג ראיות חדשות, אבל מרגע שהחל המשפט השופטים סוברנים לפסוק כפי הבנתם, ללא קשר למשקלן של הראיות החדשות. עם זאת, תסכימו אתי שיהיה זה די מוזר לחשוב שבסופו של יום, סופו של משפט, הראיות שהביאו למשפט החוזר של זדורוב יהיו בעלות משקל פעוט, עד לא קיים, בהכרעת הדין שתינתן מחר.

אם הניתוח שלי נכון, ובפועל לראיות החדשות שהוצגו במשפט החוזר לא יהיה משקל אימתני, לא מן הנמנע שההכרעה של הרכב קולה מחר תהיה למעשה הכרעה מחודשת בין דנציגר לעמית. עד כמה שזה נראה מוזר, שלושה שופטים מחוזיים, חשובים ככל שיהיו, הם שיכריעו בין שתי הגישות של שופטים בכירים מהם, שופטי בית המשפט העליון.

מי שישב בדיונים המרכזיים והחשובים במשפט החוזר יופתע מאד אם זדורוב יורשע מחר. אחד ממשפטי המפתח של קולה בדיונים היה כשהטיח בתביעה כי אם לא יגיעו לאנשים שאליהם שייכות העקבות, זדורוב יזוכה. בו במקום הודיעו אז אנשי הפרקליטות לקולה כי אין סיכוי שימצאו אותם. אם קולה המשיך לדבוק בהערתו הרי שהתוצאה ידועה מראש, תוצאה שהיא אימוץ קיצוני של גישת דנציגר, הגישה שלפיה ה"אין" - החלל הראייתי - חזק יותר מראיות חזקות.

אימוץ גישה סניגוריאלית מעין זו במשפט פלילי הוא לגיטימי כמובן, אבל אסור שיונהג באופן סלקטיבי. כבר כתבתי כאן בעבר שלפי גישה זו אם זדורוב יזוכה, משפטי רצח רבים שסיקרתי והסתיימו בהרשעה היו צריכים להסתיים בזיכוי. לכן, אם זה יקרה, עד כמה שכולם כבר עייפו מעיסוק בפרשה הזאת, תהיה חובה של הפרקליטות לבקש רשות ערעור לבית המשפט העליון, לא חלילה כדי לרדוף את זדורוב, אלא פשוט כדי שתהיה הלכה מנחה בדבר מעמדו של הספק הסביר בישראל.

ברוך קרא הוא הפרשן לענייני משפט בחדשות 13.