נתניהו, היועמ"שית ובג"ץ: התקופה הדרמטית בהיסטוריה החוקתית-הישראלית

ככל שהתקרבנו אתמול לתחילת הצום נשלחו עוד ועוד הודעות מטעם ראשי הקואליציה ושופרותיהם על חשיבות הלקח ההיסטורי מאותה "שנאת חינם" מפורסמת שעל פי המסורת גרמה לחורבן בית שני. השרה גלית דיסטל אטבריאן צייצה: "ואהבת לרעך כמוך". מקסים. השר איתמר בן גביר סיפר לנו כמה הוא אוהב את כולנו (וגם חזר על זה הבוקר על הר הבית). התרגשנו. איש ערוצי נתניהו ברדיו ובטלוויזיה, יעקב ברדוגו, ביקש סליחה ומחילה מכולם. דמעתי. רק לפני כמה ימים עלב בעיתונאי חדשות 13, ספי עובדיה, כשהוא חולף על פניו, ורק באחרונה כינה את טייסי ישראל "מוגלה שצריך להוציא אותה". ובכלל, שנים שהוא מסית נגד עובדי ציבור ומפיץ שקרים בכסות מידע. כמה יפה שעכשיו הוא מתנצל. מעל כולם התבלט אבי האומה, בנימין נתניהו, ששיגר ציוץ פייסני על הסכמות בתוכנו שאפשר להשיג.

אבל אז, ממש בזמן שחלקנו כבר קרא את מגילת איכה, התפרסמה הידיעה על הצעת החוק שעליה חתומים 11 חברי ליכוד, הצעה שהונחה אתמול שתפקידה לפצל את תפקיד היועץ המשפטי לממשלה, ובעיקר להוציא מהיועצ/ת את האחריות על הטיפול הפלילי בשרי הממשלה ובראשה. כעבור זמן, מפלגת הליכוד הודיעה שהנחת החוק לא תואמה איתה, ממש כמו אותה הודעה שהוציאה יום לפני כן בדבר חוק יסוד: לימוד תורה, שבאמצעותו התכוונו המפלגות החרדיות להכשיר את ההשתמטות מצה"ל.
ואחרי כל זה, יש מי שמתפלא מדוע ציבור המוחים לא מתמסר לקריאות האחדות.

העיתונאי בן דרור ימיני הציע בחשבון הטוויטר שלו לא לזלזל בבקשת הסליחה של ברדוגו כי "מתוך שלא לשמה בא לשמה". זה כמו לבקש מאישה מוכה לסלוח לגבר שמנהל אתה יחסים של סטירה-חיבוק. לא, אין לנו כוונה להתמסר למערכת יחסים אלימה שכזאת. מפוצצים אותנו במכות, וכשאנחנו קצת צועקים ומוחים על זה, ראשי הקואליציה מספרים לנו כמה הם אוהבים אותנו וכמה אנחנו אחים שלהם, וכמה חשוב שניזהר משנאת חינם. אופס, הנה צמצום סבירות, אופס חוק לריסוק מעמד היועץ המשפטי לממשלה, סתם לא עכשיו, אבל תדעו שמה שקיבלתם עכשיו בראש זה רק מ"בר הסלטים", אבל אנחנו מתים עליכם ואחרי הסלטים אולי נידבר ואולי לא, וחוזר חלילה.

הם עולבים בנו, בזים לנו, מנסים לרמוס אותנו ואת הדמוקרטיה. ציבור המוחים לא קונה את השקרים האלה, וטוב שכך. עם כל הכבוד לימיני, אנחנו מעדיפים להיות ערניים ודרוכים מאשר להתמסר לדברי הסכרין המזויפים של בן גביר, ברדוגו ודיסטל-אטבריאן. השר עמיחי שיקלי הגיע אמש למתנ"ס בשכונת בקעה בירושלים. היו שם דתיים וחילוניים שצעקו לו "בושה". למה? כי אם שיקלי כל כך אוהב, ועוד בחינם, לא היה מצייץ "שהחיינו" לאחר העברת החוק לביטול עילת הסבירות כשיותר מחצי עם חש מרוסק.

יהיו שיאמרו שהטקסט לעיל לא מתאים ל-ט' באב, שכן גם אם הח"מ צודק צריך להמעיט ביום זה מחלוקות. מחילה מכולם, אבל אני חווה את יום התענית החשוב הזה קצת אחרת. לפני שלוש שנים בדיוק, ב-ט' באב, בשיאן של הפגנות בלפור, הצבעתי במאמר כאן על הבנאליזציה שנעשתה בביטוי "שנאת חינם".

הזכרתי שאת המונח הגו אמוראי בבל כ-200 שנה אחרי האירועים הקטסטרופליים שקדמו לחורבן בית המקדש בירושלים. הם, האמוראים, ניסו לגבש איזה רעיון חינוכי מאותם אירועים. זה היה מעשה חיובי כמובן. אבל האמת היא שמה קרה אז בירושלים, 200 שנה לפני שהאמוראים דיברו על "שנאת חינם", לא היה ריב סימטרי בין כתות. האמת היא שבאותן שנים שלפני חורבן הבית, אנשי ירושלים חיו בבעתה. ברחובות פעלו קבוצות קיצוניות קנאיות ואלימות, רצחו מנהיגים מתונים ואזרחים פשוטים, זרעו הרס, שרפו מחסני מזון ואסרו על יהודים לצאת מהעיר. את גדול הדור, רבן יוחנן בן זכאי, היה צריך להבריח מהעיר כשהוא מתחזה לחולה ואחר כך למת. לו היה אפשר לדבר עם אותם ירושלמים מאותה תקופה יתכן והיו כועסים על תיאור התקופה הזאת במעין משוואה סימטרית של "שנאת חינם".

המגוחך הוא שדווקא בצלאל סמוטריץ', קנאי מוכח באופיו, בתפישת עולמו ובהיסטוריה האישית שלו, ולא רק הוא, בחר בדימוי "שורפי האסמים" נגד המוחים נגד ההפיכה המשטרית. אין גבול. מי בדיוק שורף את אסמנו? במשך שנים ישראל התפארה בבית משפט עליון מפואר שמשפטנים מכל העולם לומדים את פסיקותיו, ובכלל במערכת משפט עצמאית וחזקה. מי עכשיו החל בריסוקה? מי הופך את ישראל לנלעגת במדינות המערב, שעליהן נשענת כלכלתה? מי מרסק את ההיי-טק הישראלי שהוא מקור גאוותנו ותל"גנו? מי מסכן את לוחמי וקציני צה"ל במעצר במדינות אירופה ובהאג, לאחר שבמשך שנים יוקרתו של בית המשפט העליון הגנה עליהם? מי מביא על ראשנו את הדו"חות הרעים של דירוגי האשראי? מי מערער את יחסנו עם בת בריתנו החזקה ביותר? וכל זה למה? הכל בשל שכרון כוח חולני, הכל בשם הפגנת "כוחי ועוצם ידי".

אלא שהציבור לא מתכוון לוותר, ולמרבה השמחה גם לא שומרי הסף ובראשן היועצת המשפטית לממשלה. היועצת הבינה היטב את הרגע ההיסטורי, לא נרתעת מאיומי הפיטורין ומניבולי הפה של השר לענייני כלום ושום דבר, דוד אמסלם. היא עומדת כרגע בחזית המאבק המשפטי בשלוש עתירות דרמטיות: הראשונה, העתירה נגד חוק הנבצרות - היועצת כבר הודיעה שהיא לא תגן על החוק בבג"ץ, לא משום שלא לגיטימי שהכנסת תגדיר בדיוק בחקיקה למה היא מתכוונת במונח "נבצרות", אלא משום שברור שהיא עשתה זאת למען נתניהו ובדחיפתו של נתניהו. החוק, טוענת היועצת, הוא תוצר של ניגוד עניינים עמוק שבו מצוי נתניהו. העתירה הדרמטית השנייה היא נגד ביטול עילת הסבירות. גם כאן היועצת צפויה להודיע שאין בכוונתה להגן על החוק הזה.

העתירה השלישית, אולי הדרמטית ביותר, היא עתירת הפולו-אפ לעתירה המכונה בג"ץ 11:0. כזכור, לאחר הבחירות הקודמות נדונה בבג"ץ השאלה האם אפשר להטיל מנדט על נאשם בפלילים. בג"ץ נתן תשובה חיובית על השאלה, אך התנה זאת בהסדר ניגוד העניינים. עתירת הפולו-אפ מעלה את הטענה הפשוטה - נתניהו מפר באופן קונסיסטנטי את הסדר ניגוד העניינים שלו ולכן צריך להפסיק את כהונתו. היועצת מתכוונת להודיע לבג"ץ כי נתניהו אכן מפר את הסדר ניגוד העניינים שעליו הורתה. מוקדם לקבוע אם לאור זאת גם תצטרף לעמדת העותרים כי צריך לפסול את כהונתו, אבל גם את האפשרות הדרמטית הזאת בשלב זה אין לפסול.

שלושת החודשים הקרובים צפויים להיות הדרמטיים ביותר בהיסטוריה החוקתית של ישראל בשני מישורים - האחד, האם בג"ץ לראשונה בתולדות ישראל יבטל חוק יסוד (סוגיית הנבצרות היא חלק מחוק יסוד: הממשלה, וסוגיית הסבירות היא חלק מחוק יסוד: השפיטה), ואם כן איך יגיבו לכך הממשלה וראשה? האם יממשו את איומם ויחליטו להתעלם מהפסיקה? ואם כך יעשו למי יציית האזרח?

המישור השני הוא המישור האישי של נתניהו. נתניהו אכן הפר ברגל גסה את הסדר ניגוד העניינים שלו מרגע שחש מוגן לאחר הסרת חרב הנבצרות; אלא שכאמור מהר מאוד הוא עשוי לגלות שהחרב הזאת עלולה לחזור. לא אתפלא אם במהלך פגרת בתי המשפט, נתניהו יעשה הכול כדי לסיים את העינוי הזה באמצעות הסדר טיעון, אבל כבר למדנו שקשה לצפות את מהלכי האיש, ועכשיו יותר מתמיד. זו תהיה תקופה שבה כולם יהיו צריכים להיות דרוכים מאי פעם.

אם כן, הפוגה בדמות דיבורים נגד "שנאת חינם" היא לא דבר רע כמובן; שנאה היא באמת דבר רע ומסוכן. אבל מי שמצפה שהציבור בישראל יתמסר למערכת היחסים של חיבוק-סטירה, כנראה עדיין לא הבין מה קרה כאן בשלושים השבועות האחרונים. ממילא הרוב המכריע של ציבור המוחים, שסופג יום יום שנאה ממנהיגי המדינה הזאת, לא פועל בעצמו מתוך שנאה, בטח לא משנאת חינם, אלא רק מתוך חרדה מוצדקת.

מחאת הישראלים 2023 היא מחאת דגלי ישראל, מחאת אזרחים שאוהבים את עמם ומולדתם, אזרחים ששולחים את ילדיהם לסכן את נפשם בגבולות. אל תטיפו לאנשים הטובים האלה על "שנאת חינם", כי הם ממילא לא פועלים מתוך שנאה. אתם רוצים להימנע מפילוג? יש דרך פשוטה לעשות זאת - להודיע על גניזה מיידית של המשך חקיקה חד צדדית שפוגעת בתשתית הערכית של מדינת ישראל (מגילת העצמאות), והקמת פרויקט לאומי-ציוני - חוקה לישראל ברוב של יותר מתשעים חברי כנסת. עד אז, סלחו לנו אם בין סטירה לאגרוף שאתם מנחיתים עלינו, אנחנו לא מתמסרים לחיבוקים שלכם.