"שוב הוא עשה תרגיל מבריק", "אין מה לעשות, הוא גאון פוליטי", "עשה לגנץ בית ספר". את הסופרלטיבים הללו למהלך של נתניהו בדבר חוק אי-הגיוס, כתבו צייצנים ועיתונאים שנוהגים לבקר את נתניהו. תשערו בנפשכם מה כתבו וכיצד היללו את אלוקיהם מקיסריה חברי כת המאמינים בו. המילים המפנקות התייחסו להצעת הממשלה מאתמול להחיל רציפות על הצעת חוק שגנץ בעצמו הוביל בתקופת ממשלת השינוי בעניין גיוס החרדים, וכך לצלוח לעת עתה את המשבר סביב החקיקה שלוח זמנים משפטי של בג"ץ מעיק עליו.
נתניהו הרגיל את כולנו להתפעל מיכולותיו הפוליטיות, להתבונן בו נכנס כבול לתוך אקווריום נעול מלא במים, ללא מפתח ויוצא משם חי. במשך שנים הוא גרם גם למי שלא אוהב אותו למחוא לו כפיים כשהוא מצליח לצאת מבורות בוץ בעומק עשרות מטרים מבלי שחליפתו תתלכלך. במשך שנים הוא נותן לנו שואו אינסופי, ולמשמע מחיאות הכפיים, פעם אחר פעם, בוודאי מחייך מתחת לצלקת בלחי שלו וחושב לעצמו: כמה מטומטמים אלה.
ב-1964 טבע הפילוסוף מרשל מקלוהן את הביטוי "המדיום הוא המסר". המחשבה פורצת הדרך הייתה שבעידן תקשורת ההמונים לא המהות היא החשובה, אלא אמצעי הקישור. נתניהו היה החלוץ המרכזי בפוליטיקה הישראלית בהפיכת המדיום למסר עוד בתחילת שנות התשעים. לזכותו ייאמר שבעזרת צעירים שהקיף סביבו בגלגול השני שלו בפוליטיקה, ידע לצלוח באופן מושלם גם את המעבר לרשתות החברתיות. הנה רק אתמול הפך פעמיים את המדיום למסר, פעם אחת ב"תרגיל" נגד גנץ, ופעם שנייה בתגובה נגד גלנט.
ברור שהאינסטינקט המוצדק הוא להתקומם על העובדה שה"תרגיל" הזה נעשה על גבם של משפחות מילואימניקים, שחייהן התהפכו מאז שבעה באוקטובר ועל גבם של הורים שחרדים בוקר בוקר מדפיקה בדלת. חרדים על אמת, לא החרדים שלא ממש חרדים בסיפור הזה. ברור שהציניות הזאת בתקופת מלחמה אין מחליא ממנה, ובכל זאת כדאי קודם לעסוק בשאלה: האם באמת היה כאן "תרגיל מבריק"?
תרגיל, מטבע הדברים, אמור להשיג מטרה. מהי אותה מטרה שנתניהו מנסה להשיג? האם היא משפטית? פוליטית? הצעת החוק שעברה בקריאה ראשונה בינואר 2022 עדכנה את יעדי הגיוס וקבעה סנקציות כלכליות במקרה של אי עמידה ביעדים. היא הורידה את גיל הפטור כך שיתקבע בסופו של תהליך על 23, והגדילה את התגמולים הכספיים למשרתים בשירות קרבי. היועצת המשפטית לממשלה, גלי בהרב מיארה, אכן סברה אז שאין מניעה משפטית להמשיך בחקיקה. עם זאת, המתווה לא קודם בפועל ולכן גם לא עמד במבחן בג"ץ.
אבל זה לא העניין. ההצעה שגנץ הסכים לה הועלתה להצבעה לפני כשנתיים, כשהתפישה הרוווחת בציבור הייתה שצה"ל יכול להסתדר בלי בני הישיבות. נכון, חשבו אז רבים מאיתנו, הפשע המוסרי עדיין כאן - איך אפשר לחייב צעיר אחד לסכן את חייו וצעיר אחר לפטור מהסיכון הזה רק בשל הקהילה שנולד אליה. מצד שני, אמרו רבים מאיתנו, אם צה"ל מסתדר למי יש כוח עכשיו למאבק הזה. יש לנו מספיק על הראש. משבעה באוקטובר, כשצה"ל לא עמד במשימות ההגנה על ישראל, כשמלחמה רב זירתית קטסטרופלית הפכה מחשש ערטילאי לאיום מוחשי, הסוגיה הפכה מוויכוח על פרנציפ חשוב ככל שיהיה לוויכוח על צורך ביטחוני ממשי.
נזכיר שתוך כדי המלחמה, לצד העיסוק באי גיוס החרדים, הוציא משרד הביטחון את ההצעה שלו להאריך את תקופת השירות של החיילים הסדירים, וכן את משך השנים שבהן אזרחים ישרתו במילואים. היה ברור לחלוטין שבמציאות הזאת, כל המתווים שהיו כאן עד לשבעה באוקטובר לא רלוונטיים, לא יזכו להגנה של היועצת המשפטית לממשלה ובוודאי לא של בג"ץ ולכן גם על קידום אותו חוק שעבר בכנסת הקודמת - הודיע הייעוץ המשפטי לממשלה שיש מניעה משפטית לקדם אותו.
טוב, אומרים מהללי ה"תרגיל", אבל כך נתניהו "הרוויח זמן" מול בג"ץ. ובכן, גם הסיפור הזה הוא חרטוט שחוזרים עליו שוב ושוב בטון מאוד אינטיליגנטי. האמת היא שבאמצעות ה"תרגיל" הזה לא הורווחה אפילו דקת זמן בודדה, וזאת מהסיבה הפשוטה - הזמן כבר אזל. ב-31 במרץ כבר הודיעה בהרב מיארה כי מעתה אין כל בסיס חוקי לאי גיוס חרדים. מאוחר יותר גם הבהירה לממשלה כי הניסיון להנחות את מערכת הביטחון אחרת באמצעות עו"ד פרטי הוא אסור על פי חוק. אם כן, אי אפשר להרוויח זמן שכבר אזל. כל המלש"בים החרדים היום הם מחוייבי גיוס. נקודה. העובדה שבפועל אינם מגוייסים היא כבר סיפור אחר שממילא לא קשור ל"תרגיל" של נתניהו.
אז משפטית, ראיתם, לתרגיל אין כל ערך, אבל אולי יש לו ערך פוליטי? לא ברור אם נתניהו עדיין רוצה את גנץ ואיזנקוט בממשלה. הדעה הרווחת היא שלא, אבל כך או אחרת, התרגיל הזה לא יוסיף ולא יוריד, לא באופן מהותי בשאלת הפרישה, וגם לא במשחק ה"בליים גיים". מה כן נתניהו משיג לכאורה? שקט זמני מהמפלגות החרדיות. גם זה די מצחיק, שכן כאמור לחקיקה הזאת אין שום סיכוי בבג"ץ. מכאן שבאותה מידה היה יכול נתניהו להציע גם חקיקת פטור גורף של כל החרדים מצה"ל. לשם מה להתאמץ על "תרגיל" כה מתוחכם?
בקיצור, התרגיל הזה לא השיג שום מטרה מהותית ובכל זאת הוא השיג משהו. המדיום הוא המסר. הוא השיג את הסופרלטיבים: "מבריק", "קוסם". אנשים אוהבים להידבק לגיבורי על, גם אם הם דמיוניים. נכון, על פי הסקרים של 2024, נתניהו עדיין מתבוסס בביצת הבייס המצומצם, הפנאטי במיוחד, אבל נתניהו עושה מה שנתניהו יודע לעשות מתוך הבנה היסטורית שהזמן בדרך כלל פועל לטובתו.
בדיוק באותה שיטה פעל אתמול נתניהו נגד שר הביטחון יואב גלנט בממשלתו. במסיבת העיתונאים התמקד גלנט בסוגיית היום שאחרי, בחובה למצוא אלטרנטיבה לחמאס, ובהתנגדותו הנחרצת לממשל צבאי של צה"ל בעזה. גלנט לא דיבר מפורשות על הרשות הפלסטינית כאופציה המועדפת עליו. אמנם לא מן הנמנע שבהיעדר אופציה ריאלית אחרת לשם כיוון, אבל בפירוש לא הזכיר אותה. עם זאת, שב והדגיש באופן ברור את התנגדותו הנחרצת לממשל צבאי.
גלנט נגד נתניהו במסיבת העיתונאים: "לא לממשל צבאי ואזרחי בעזה"
נתניהו הזדרז להוציא סרטון תגובה. במקום להתמודד עם טקסט כלשהו שנאמר על ידי גלנט, ונאמרו על ידו לא מעט מילים, הוא בחר להתמודד באופן משונה אבל צפוי דווקא עם מה שלא אמר. "לא אהפוך את חמסטאן לפתחסטאן", אמר נתניהו, על אף שגלנט לא הזכיר את האופציה הרש"פית. המסר הזה - גלנט מוביל למדינה פלסטינית - מילא במהירות את הפידים הביביסטיים ברשתות החברתיות. האם נתניהו התייחס בסרטון שלו לגוף הדברים של גלנט? דיבר בעד או נגד ממשל צבאי? כמובן שלא, ממש כפי שעד היום לא התייחס לסוגיית השליטה בציר פילדלפי. סמוטריץ' ובן גביר מדברים בעניין הזה באופן ברור, כפי שהם תומכים בממשל צבאי באופן ברור, וכפי שהם תומכים בהחזרת ההתיישבות בעזה באופן ברור. נתניהו לא אומר את כל אלה, וגם לא אומר את ההיפך, משום שאצלו המהות לא ממש חשובה, רק המדיום.
לו נתניהו היה אומר לנו מה המסר המהותי שלו (כמו סמוטריץ' ובן גביר) היינו יודעים אם להסכים או להתווכח איתו, אלא שהוא, כמכונת AI משוכללת, רק מייצר לנו שוב ושוב את אותן סיסמאות חלולות: "הניצחון המוחלט", "מיטוט חמאס", וכ"ו. המכונה הזאת עניינה לשרת רק דבר אחד והוא שרידותו הפוליטית של נתניהו. בדרך לשם היא לא רואה את משפחות החטופים שחייהן הפכו לגיהינום, וגם לא את הורי החיילים הלוחמים שלא ממש מבינים למה בניהם נכנסים שוב ושוב לזייתון ולחלקים מג'באליה אם כבר היינו שם ויצאנו (כן יש עוד הורים חוץ מאלה שנתניהו מחפש בפינצטה כדי לצטט אותם). על מה בדיוק בנינו מסכנים את חייהם? שואלים הורים רבים, הרי אין לזה סוף. נילחם בג'באליה, נצא, הם יחזרו, ואז נחזור להילחם בהם. על זה דיבר אתמול גלנט. ללא תכלית ליום שאחרי אי אפשר לנצח, לא באופן מוחלט ולא באופן חלקי, פשוט אי אפשר.
אז לא, נתניהו לא באמת עשה "תרגיל" לגנץ, ולא סיפק תשובה בעלת ערך לגלנט; הוא רק עשה את מה שהוא למד באמריקה לפני הרבה שנים - לא להשיב חלילה במהות, אלא להשיב במשחק. זה עבד לו הרבה שנים, והוא סבור שזה יעזור לו לשרוד גם עכשיו לאחר שמאות אנשים נטבחו ונחטפו תחת משמרתו. האם הוא חי בסרט? ההיסטוריה מלמדת אותנו שמוקדם לקבוע את זה.