אפשר לחתום על כל מילה שנאמרה בשני הסרטונים שנתניהו שחרר שלשום בעברית ובאנגלית - הצביעות של בית הדין הבינלאומי הפלילי בהאג ביחס שלו לישראל; האבסורד בכך שבית הדין שקם כדי שלא יחזרו מאורעות כמו השואה, יוצא דווקא נגד מדינת ישראל שמתמודדת עם הטבח הברברי הגדול ביותר שאירע ליהודים מאז השואה. הכול נכון, כולל הדברים שאמר משום מה רק בסרטון באנגלית והעדיף שלא לומר בסרטון בעברית. בסרטון באנגלית התפאר נתניהו במערכת המשפט העצמאית של המדינה ששומרת על מוסריות הצבא וטוהר הנשק.
הטקסט הזה נאמר רק לאירופים ולאמריקנים מתוך כוונה שיפעילו לחץ על ה-ICC (בית הדין הבינלאומי הפלילי בהאג), אבל לישראלים, ממש במקביל, יצא המסר ההפוך. המסר ההפוך אמנם לא נאמר בסרטון או במסיבת עיתונאים, אלא יצא מקרבת נתניהו לעבר שופרותיו הרבים בכלי התקשורת השונים. במטח ירי מתוזמן היטב שחררו כל השופרות את אותו ספין מטופש: "אני לא מבין מה הלחץ והפחד שבית המשפט בהאג יוציא צווי מעצר", צייץ ינון מגל בציניות. "הרי יש לנו בג"ץ חזק ועצמאי שמגן עלינו מצווים כאלה"; "בתוך שבועות קורסת בבית הדין הפלילי בהאג קונספציה של שלושים שנה, שבג"ץ שיווק לציבור בישראל שהוא השכפ"ץ", צייץ שלמה פילבר, בעבר עד מדינה, וכיום שופר של מושא עדותו. דברים דומים כתב גם שמעון ריקלין ושופרות בכירים וזוטרים רבים נוספים.
הספין האידיוטי הוא עוד ביטוי לזלזול העצום שרוחשת הנהגת נתניהו ושופרותיה לציבור שהם מזהים אותו כ"בייס". ראשית, המערכת המשפטית הישראלית היא עדיין לא צד פורמלי בסיפור, שכן עדיין לא הוצאו צווי מעצר כאלה והכול מתרחש כרגע בין אוזניו של התובע הפלילי הבריטי בהאג, קארים חאן, ובכל זאת, כדאי להזכיר רגע מה עמד בבסיס אותה "קונספציה", שלפיה מערכת המשפט העצמאית בישראל מונעת פעם אחר פעם חקירות פליליות בינלאומיות נגד מנהיגים ואנשי צבא ישראלים.
עוד בטרם נזכיר פעולה כזו או אחרת שננקטה על ידי המשפטנים בשירות המדינה, והיו כאלה מאות, הייתה זו יוקרתה של המערכת שהיוותה את המחסום הראשון למהלכים המשפטיים האנטי-ישראליים. משפטנים בינלאומים, לא ישראלים, הסבירו לא פעם כי העובדה שחשדות לפשעים כאלה ואחרים בעת לחימה נחקרים ונבדקים על ידי הפרקליטות הצבאית, ונשפטים בבית משפט ישראלי, מונעת מלכתחילה התערבות חיצונית של בית הדין הבינלאומי, או של מדינות אירופיות. במקרים, שבהם כבר נפתחו הליכים כאלה במדינות שונות (ציפי לבני, דן חלוץ, דורון אלמוג ואחרים), הם נהדפו בהצלחה רבה על ידי המחלקה הבינלאומית במשרד המשפטים.
את אותה יוקרה שטופחה על ידי משפטנים מקצועים וציונים מקום המדינה ועד ינואר 2023, ביקשו חבורת זורעי ההרס בראשות יריב לוין ושמחה רוטמן לרסק. בכל המדדים הבינלאומיים אפשר היה לראות שתשעת החודשים הראשונים של 2023, שקדמו לשבעה באוקטובר, כרסמו בדימויה של מדינת ישראל כדמוקרטיה איתנה. משפטנים מכל העולם הבינו שהמדינה הזאת הולכת למקום אחר, לא טוב, הדומה למודל הפולני וההונגרי. עכשיו ללא בושה, אלה שהיו אחראים להרס הזה כבר מסמנים את האשמים אם תרחיש צווי המעצר אכן יתקיים. הם, שעשו הכול כדי לקצץ את כנפי המשפטנים ולרסק את מעמדה המשפטי של ישראל בעולם המערבי, מפיצים עכשיו את התהייה הצינית: נו, איפה בג"ץ? איפה אהרן ברק? באמת שאין גבול לזוהמה התודעתית שהשרלטנים הללו מסוגלים להפיץ.
וכל זה אחרי שחבורת משפטנים מבריקים ממשרד המשפטים וממשרד החוץ הצילו את ישבנה של מדינת ישראל בבית המשפט הבינלאומי השני בהאג, בית הדין לצדק (ICJ), כששכנעו אותו שלא להיעתר לבקשת הצו השערורייתי מצד דרום אפריקה לעצירת המלחמה בעזה. בקרב השופטים ישב אהרן ברק שבגאונות האופיינית לו היה מוכן להסכים למה שממילא ישראל לא מתנגדת לו (אספקה הומניטרית לעזה), והשפיע על שופטים בתוך הדיונים להתנגד להוצאת הסעד הראשי שהתבקש - צו הפסקת הלחימה. גם בדיון השני של ה-ICJ, התוצאות של הדרום אפריקנים היו דלות. גם שם ברק פעל רבות מאחרי הקלעים. אבל כל זה לא יעצור את חבורת הריקלינים והמגלים במשימת הפצת הרעל והשנאה.
אז עד כמה האיום רציני? החרדות של ראש הממשלה אינן מופרכות, אם כי כלל לא ברור שצווי המעצר כבר מחכים מעבר לפינה. הלחץ של הימים האחרונים כנראה גם עושה את שלו. הטענה העיקרית שתעמוד בבסיס צווי המעצר היא של הרעבת הפלסטינים בעזה. למחלקה הבינלאומית במשרד המשפטים ולמחלקת הדבל"א (דין בינלאומי) בפרקליטות הצבאית יש ראיות רבות לפעולות ההומניטריות שצה"ל עושה במסגרת הלחימה. המידע הזה מועבר בדרכים כאלה ואחרות למי שצריך. הבעיה עם בקשת צווי מעצר היא שהם עלולים להגיע ללא הכנה מוקדמת. הליך של בקשת צו מעצר, כמו בכל הליך פלילי רגיל, נעשה במעמד צד אחד. תובע מול שופט (במקרה הזה הרכב שופטים). כמו ברוב ההליכים הפליליים, גם כאן מעטים מאוד המקרים שבהם השופטים דוחים את בקשת התובע. נזכיר, הוצאת צווי מעצר היא לא פסק דין, אלא פשוט כלי בהליך חקירה. אגב, בעבר היו מקרים שהתנהל משפט ללא אמצעי המעצר כמו במקרה של אוהורו קניאטה, נשיא קניה לשעבר.
כאמור, כל הספקולציות, החששות והשמועות הם על מה שמתרחש בין אוזניו של התובע קארים חאן. גורמים במשרד המשפטים ובמשרד החוץ טוענים בתוקף שהאיש אינו שונא ישראל ואינו אנטישמי. הוא לא חושש מהוצאת צווי מעצר נגד ראשי מדינה, כפי שלא חשש במקרה של ולדימיר פוטין, אבל לא שש אלי קרב נגד ישראל. ההנחה של אותם גורמים היא שלא ימהר להוציא צווי מעצר נגד נתניהו, גלנט והלוי אם לא יהיה משוכנע שיש לו ראיות ברזל שתומכות בכתב האישום העתידי. נזכיר גם שבמהלך חודש דצמבר חאן ביקר בישראל כאורח של משפחות החטופים, ביקר באזורי הטבח בדרום והביע זעזוע פומבי עמוק בעקבות חוויותיו. עם זאת, בראיונות שהעניק בזמן שהיה פה הדגיש כי "מי שלא יקיים את החוק הבינלאומי עכשיו, שלא יתלונן אחר כך".
בסרטון טוען נתניהו כי לבית הדין הבינלאומי הפלילי אין סמכות להוציא את צווי המעצר המדוברים. הטענה הזאת, שכמובן נתמכת בחוות דעת של משרד המשפטים, מבוססת בין השאר על העמדה שלפלסטינים אין סמכות שיפוט פלילית מוכרת (אין להם מדינה), ולכן עניינם לא יכול לידון ב-ICC. צריך לומר שבית הדין בפסיקות שונות כבר דחה את הטענה הזאת ולכן נראה שהיא חסרת סיכוי. טענה נוספת היא שישראל אינה בין 123 המדינות שאשררו את אמנת רומא, שהעניקה את הסמכויות לבית הדין, ולכן אזרחיה לא יכולים להישפט על ידו. גם בעניין זה בית הדין כבר אמר את דברו - הסמכות נקבעת לפי מקום ביצוע הפשע לכאורה. רוסיה למשל אינה חתומה על אמנת רומא, אבל אוקראינה כן, ולכן פוטין ייעצר אם יגיע לאחת מ-123 המדינות החתומות על האמנה. לפלסטינים אמנם אין מדינה אבל תחת הרשות הפלסטינית הם הצטרפו לאמנה בדצמבר 2014. עזה אמנם לא שייכת לרשות הפלסטינית, וזה מן הסתם עניין שגם יועלה על ידי ישראל, אך ספק אם הטיעון הזה הוא שיציל אותנו.
אם כן, ההתעוררות של נתניהו והמל"ל בנושא היא במקומה, ומשפטני משרד המשפטים והחוץ עושים הכול כדי למנוע את הטרגדיה הזאת. רק חבל שבמהלך ההתעוררות הזאת נתניהו מוכיח שוב כמה הוא מנהיג קטן, כשבאנגלית הוא נזכר לדבר ברוממותה של מערכת המשפט הישראלית, ובעברית אנשיו ממשיכים להסית ממש נגד אותה מערכת שיש לו חשבון ארוך איתה.