כשמתניהו אנגלמן הוצנח לפני ארבע שנים וחצי לתפקיד מבקר המדינה על ידי הקואליציה, כלומר על ידי ראש הממשלה בנימין נתניהו בברכת רעייתו, זה נראה שקוף מאין כמותו. אנגלמן, בשונה מקודמיו בשלושים שנה האחרונות, לא היה שופט (החוק באמת לא מחייב זאת), והוא נבחר על סמך מרכולתו השמרנית ששווקה לקואליציה - תפישת תפקיד שתחזיר את מוסד מבקר המדינה עשרות שנים לאחור. האגף שעוסק בחקירות שחיתות ייסגר, הדו"חות יהפכו לאנמיים ולא יתבצעו בזמן אמת. ואכן מתניהו סיפק את הסחורה לנתניהו. לא בכדי במהלך ארבע השנים הללו לא נפתחה אף לא חקירה פלילית דרמטית בעקבות הדו"חות, לא נגד נתניהו ולא נגד אחרים.
נכון, מבקר המדינה הוא לא חוקר משטרה ותפקידו אינו חשיפת מעשים פליליים, אבל בהיותו בודק מינהל תקין, ומינהל תקין בדרך כלל קשור באופן ישיר ללשון החוק, העובדה שדו"חותיו של אנגלמן לא הניבו אף חקירה פלילית משמעותית מדברת בעד עצמה. חקירות כאלה נפתחו בעבר גם בעקבות דו"חות של מבקרי מדינה שנחשבו שמרנים, כמו אליעזר גולדברג (פרשת המינויים הפוליטיים של צחי הנגבי), אך בעיקר בעקבות זה שבא אחריו.
המהפכה במשרד המבקר נעשתה על ידי השופט בדימוס מיכה לינדנשטראוס שמונה לתפקיד ב-2005. לינדנשטראוס הקים את האגף המיוחד לבדיקת מעשי שחיתות, שעשה את המוות בעיקר לראש הממשלה, אהוד אולמרט. פעולותיו של המבקר אז, בין אם מוצו לכדי דו"ח כתוב ובין אם לאו, הניבו אין סוף בדיקות וחקירות פליליות נגד אולמרט. ב-2012, כשנתניהו כבר ישב שוב על כס ראש הממשלה, הוא חיפש מבקר נוח יותר, ולאחר שהוא ורעייתו ערכו לו ראיון, מונה לתפקיד השופט יוסף שפירא.
במבחן המעשה הוא אמנם היה רך באופן דרמטי מקודמו, ובכל זאת, לטעמם של בני הזוג נתניהו, לא היה מספיק אנמי ומתרפס. כך למשל, רחמנא ליצלן, בפברואר 2015 פרסם דו"ח על ההוצאות במעון ראש הממשלה. כאמור, תהליך הריכוך בתפקיד הגיע לשיאו עם מינויו של מתניהו אנגלמן ב-2019. לכן, אף אחד לא הופתע שביום מינויו לתפקיד הודה מתניהו לנתניהו על קבלת התפקיד, על אף שפורמלית מי שמינה אותו היא הכנסת.
אנגלמן בשונה משפירא סיפק את הסחורה ביג טיים - האגף המיוחד שעוסק בשחיתות נסגר, אנגלמן אישר לנתניהו ללוות כסף למימון הגנתו, ובכלל בגזרת המבקר היו לנתניהו רווח והצלה. שקט מוחלט. אחד הדגלים שהרים אנגלמן עם כניסתו לתפקיד היה התנגדותו הנחרצת לביצוע דו"חות ביקורת בזמן אמת. הוא הסביר שאי אפשר להפריע לגוף ציבורי לבצע את משימותיו בזמן אמת, ושתפקידו של המבקר הוא לבחון את המהלכים רק בפוסט מורטם.
ואז הגענו לשבעה באוקטובר. אנגלמן הפך למבקר אחר, שלא לומר לאדם אחר, היפראקטיבי. כמו פורסט גאמפ הוא נראה בכל מקום ובכל זמן פיזית, בצפון, בדרום, לעיתים נדמה היה שרואים אותו בכמה מקומות בו זמנית. אנגלמן הצהיר שהוא מתחיל לבחון את מעשי הממשלה בעורף, תוך שהוא משחרר הצהרות למצלמה שמדברות על מחדלי הממשלה. זה היה שינוי מרענן, אף שלא מעט ממבקריו של אנגלמן קיבלו אותו בחשדנות. החושדים בכשרים סברו שכך אנגלמן רוצה למנוע הקמה עתידית של ועדת חקירה ממלכתית.
הטענה היא שלאחר בדיקת המבקר יקבע נתניהו שאין טעם בפתיחת העניין מחדש ושבנסיבות אלה הקמת ועדת חקירה ממלכתית היא עניין מיותר. אני הייתי בין אלה שבירכו על מהלכיו של אנגלמן, שכן מה ההיגיון לתקוף אותו על מעשים שבעבר תקפנו אותו שאינו עושה. העיקר שהתחיל לעשות משהו, ולעצם הטענה הוא לא זה שימנע את הקמת הוועדה המיוחלת. ואז הגיעה החלטתו לבדוק את צה"ל תוך כדי המלחמה.
לפני שבועיים וחצי פרסם כאן בוואלה! ביני אשכנזי כי המבקר הודיע לרמטכ"ל שפתח בבדיקה של התנהלות צה"ל בשבעה באוקטובר. "הביקורת תיעשה תוך כדי תמיכה בלחימה ובלי להפריע לצה"ל לעמוד במשימותיו", ניסה אנגלמן להרגיע במכתבו למערכת הביטחון. ראשית, חשוב שנדגיש: כל ילד מבין שהכישלון של צה"ל בשבעה באוקטובר הוא המחפיר ביותר מאז שהוקם. אין בכלל שאלה שהכישלון הזה צריך להיבחן בוועדת חקירה ממלכתית שתיאלץ להצביע גם על מסקנות אישיות בדרגים הגבוהים ביותר בצה"ל, הן המודיעיניים והן המבצעיים. באותה נשימה, כל ילד יודע שאי אפשר לבצע חקירה כזאת בזמן שהנחקרים מפקדים על לוחמים בשטח האויב. אי אפשר לעשות זאת, לא באופן פרקטי כי המפקדים בשטח וראשם לא יכול להיות טרוד באיתור מסמכים ובמתן תשובות, ואי אפשר לעשות זאת גם בהיבט המורלי.
למרות זאת, ולמרות הבעת העמדה הזאת באופן ברור מצד צמרת צה"ל לאנשי המבקר, אנגלמן לא ויתר והוא מבקש עכשיו מצה"ל להפנות אליו קשב, זאת בזמן שהלוחמים מסכנים את חייהם. זה חולני. "הביקורת במתכונת המתוכננת", כתב לו אתמול הרמטכ"ל הרצי הלוי, "תסיט את קשב המפקדים מהלחימה....אין תקדים לקיום ביקורת במתכונת שהגדרת....אבקש כי מועד תחילת הביקורת ייקבע באופן שיאפשר לצה"ל להקדיש את הקשב והמשאבים הראויים".
המבקר: הממשלה נכשלת בטיפול בעורף
אז איך בדיוק עבר המבקר מאפס מעש, מעמדה שאסור לבצע פעולות ביקורת בזמן אמת, למצב היפר ונטילציה דווקא בעת הרגישה ביותר ובמקום הרגיש ביותר - צה"ל. איך המבקר השמרן הפך להיות סופר אקטיביסט דווקא עם צה"ל בשיאה של המלחמה? החשד בכשרים כבר נראה פחות מופרך. נזכיר כאן את הפרסומים על כך שלשכת נתניהו החלה באיסוף פרוטוקולים ביטחוניים, מהלך שנחסם על ידי היועצת המשפטית לממשלה. שופרותיו של נתניהו פועלים במלוא המרץ להסיר את האחריות מראש הממשלה על אירועי השבעה באוקטובר, תוך הטלת אחריות בלעדית על כוחות הביטחון. המסר שחוזר ונשנה הוא שהם, הגנרלים, מנעו מראש הממשלה מידע. השרים תוקפים את הרמטכ"ל ובכירי הצבא בתוך ישיבות הקבינט. נתניהו במקרה הטוב שותק כשהם עושים זאת, ובמקרה הרע משבח בסוף הדיון את התוקפים. מנגנון הרעל הזה פועל למען נתניהו ומטעם נתניהו.
שופרותיו של נתניהו מיהרו אתמול להתקומם נגד הביקורת על המבקר. כן, בדיוק אלו שמטיפים לעיתונאים העושים מלאכתם שהם "מחלישים את העם". השופרות טוענים שהוא, הרמטכ"ל, מפעיל בעצמו תחקירים עצמאיים אז מדוע הוא מלין על פעולות המבקר. על התחקירים הללו בדיוק נכנסה מירי רגב ברמטכ"ל במהלך ישיבת הממשלה (ואחר כך לפי הפרסומים קיבלה על כך מחמאות מראש הממשלה). זהו ספין כל הספינים. התחקירים העצמאיים של צה"ל לא נועדו לנקות אף אחד מאחריות, כמו שלא נועדו להטיל אחריות על אף אחד. הרעיון של תחקירי הצבא הוא אחד - לבצע תחקירים מהירים כדי שימנעו טעויות דומות תוך כדי המשך הלחימה הצפויה לנו בדרום ובצפון.
קשה להשתחרר מהרושם שההחלטה של המבקר לחקור את צה"ל תוך כדי הלחימה היא סוג של קונטרה לתחקירים העצמאיים של הלוי שמלחיצים (בלי סיבה) את נתניהו, וכן עוד דרך לקבע דעת קהל לפני שתקום, אם תקום אי פעם, ועדת חקירה ממלכתית. אחרת אין שום הסבר לשינוי שעשה אנגלמן משמרנות פנאטית לאקטיביזם פרוע.