שום דבר שקורה כאן בחודשים האחרונים לא משעשע, ובכל זאת התסריטאי שכתב לנו את הפרק השבועי של חיינו היה כנראה במוד משועשע השבוע, ולכן לתפקיד המרכזי בפרק הזה הוא ליהק שופט ששמו הוא אהוד קפלן. הוא שהתבקש על ידי המשטרה לדון בעניינו של אמיר השכל, אחד המפגינים שנעצרו ערב לפני כן בהפגנה בקיסריה ליד ביתו של ראש הממשלה בנימין נתניהו. קפלן דחה את בקשת המשטרה להפקיד ערבות על שחרורו של ה"קפלניסט", אמיר השכל, ממש כפי שכבר דחה בקשות הארכות מעצר קודמות של "קפלניסטים".
לבד מהשחרור, השופט קפלן כתב מילים קשות ביותר על המשטרה: "הדרישה לחתימה על התחייבות מצידו של השכל נועדה רק כדי להשפיל אותו. נדמה שהמשטרה לא פועלת כדי להגן על חופש התנועה של האזרחים אלא על משהו אחר בכלל". אגב כך, השופט הציע להשכל ולמפגינים עצורים נוספים בנסיבות דומות להגיש נגד המדינה תביעות אזרחיות. אני אוסיף כאן שיש להם ממי ללמוד - בדיוק מאותו אדם שאליו היום השוטרים נושאים עיניהם - השר לביטחון לאומי, איתמר בן גביר. השר כיום הוא הפורע דאז. כפורע מתמיד וכנעצר מתמיד, בן גביר הגיש כמה פעמים תביעות אזרחיות נגד המשטרה וזכה בעשרות אלפי שקלים על מעצרים לא מוצדקים.
מכל מקום, המשטרה התפוצצה מהטקסט של השופט קפלן ובאופן חסר תקדים שחררה הודעה לעיתונות: "בית המשפט הנכבד חרג מסמכותו ואמירותיו הבוטות בגנות המשטרה ושוטריה. בית המשפט אף חרג מן המקובל עת נתן פרשנויות מרחיקות לכת לדרישה חוקית ולגיטימית כי החשוד יחתום על התחייבות עצמית". עם הזעם העצום הזה ערערה המשטרה לבית המשפט המחוזי נגד החלטתו של השופט קפלן. הערר נדחה.
לכאורה, רק לכאורה, החלטתו של השופט קפלן אמורה לעודד אזרחים שוחרי דמוקרטיה. הנה שופט שלא מפחד מרוח השלטון, שמבין היטב כי הטענה של סיכון חופש התנועה במקום שבו נעצרו המפגינים היא טענה מופרכת.
השופט קלט את הנוהג הבזוי שטיפחה המשטרה בתקופת ההפגנות להשאיר חשודים לילה במעצר ללא כל סיבה מוצדקת, ורק בשל העובדה שהדבר לכאורה בסמכותם. המעצרים הללו עוברים לנו מדי שבוע מתחת לרדאר. זה המקום להזכיר שחוק המעצרים מאפשר לשוטרים להפעיל את סמכות המעצר שלהם רק בשל אחת משלוש העילות הבאות: חשש משיבוש הליכי חקירה, חשש מבריחה מאימת הדין ומסוכנות לציבור. המשטרה יודעת שאף לא אחד מהמפגינים שהיא עוצרת עונה על אחת ההגדרות הללו, אבל היא גם יודעת שבסמכותה להחזיק את החשוד 24 שעות בטרם תביא אותו בפני שופט. וכך, חשוד שנעצר לקראת ערב, אין שום בעיה "להעניש" אותו בלילה בתא מעצר, זאת על אף שמעצר הוא כמובן לא כלי ענישה, אלא כלי חקירה. השוטרים בהפגנות המחאה מנצלים את הסמכות הזאת שבידיהם יותר ויותר. על כך התרעם בין השאר השופט קפלן.
אז למה אני לא באמת חושב שהחלטת השופט אמורה לעודד את שוחרי הדמוקרטיה? ובכן, זה הרגע להציץ בפרופיל של השופט: הוא מכהן בבית משפט השלום בחדרה זה 22 שנה וגילו הוא 67. כלומר, הוא במרחק של שלוש שנים מהפרישה. קפלן יודע שכבר לא יקודם לבית המשפט המחוזי עם אופק קצר כל כך, ולכן במילים פשוטות ולא מכובסות, הוא כבר לא דופק חשבון לאף אחד. הוא יכול לכתוב מה שהוא חושב, מבלי לחשב אם זה טוב לו או רע לו לקידום.
פעם היינו משתוממים מהפסקה לעיל. סליחה? שופט מחליט על מילותיו לפי סיכוייו לקידום? שופט חלילה יטה פסיקותיו משיקולים כאלה? ובכן, היום הדבר כבר לא באמת מוטל בספק. למי שהחמיץ, גם השבוע לא מולאו התקנים החסרים בבתי משפט בישראל (למעט בבתי המשפט לתעבורה, תודה לך השר יריב לוין); הסיבה היא שיו"ר הוועדה לבחירת שופטים, שר המשפטים לוין, לא מוכן לקדם את שופטת בית משפט השלום בירושלים, ג'ויה סקפה-שפירא, לבית המשפט המחוזי. ההתעקשות שלו בעניין זה היא שמונעת הסכמות על מינוי שאר השופטים.
כבר כתבנו כאן בשבועות האחרונים שהסיבה הבלעדית לכך שלוין ושני חבריו לקואליציה, השרה אורית סטרוק וח"כ יצחק קרויזר, לא רוצים לקדם את סקפה-שפירא היא כי לא האריכה את מעצרם של שני תושבים ערבים שהיללו את אירועי שבעה באוקטובר (אגב, הוכחנו כאן שבאופן כללי ידה של שפירא אינה קלה על ההדק במעצרים ובעבר שחררה במהירות גם אנשי ימין קיצוני שנעצרו), וכן שהרשיעה את לוחמת מג"ב, אוריאן בר כליפא, שהפעילה אלימות לא מוצדקת כלפי תושבת מזרח העיר. הזכרנו כאן גם שבעברה כתובעת סקפה-שפירא הגישה כתב אישום נגד בן גביר.
בוועדה לא העלו סטרוק, קרויזר ולוין שום טענה על מקצועיותה של שפירא, אלא רק על פסיקותיה שאינן מתיישבות עם רצון הבייס שלהם. עכשיו מגיעה השאלה המתבקשת: אם על שופט צעיר ממוצע בבית משפט שלום נופלת הצרה הזאת והוא מתבקש לדון בתיק בעל משמעויות פוליטיות כלשהן, מה הסיכוי שהמחשבה איך בן גביר, פטרונו של קרויזר, יקבל את פסיקתו, לא תעבור בראשו? הוא לא קיים. אותו שופט צעיר יודע היטב שלבן גביר תהיה השפעה ישירה על שאלת קידומו לבית המשפט המחוזי. כשהוא יכתוב את פסיקותיו הוא פחות יחשוב על מאמרי הפרופסורים מהאוניברסיטה שבה למד, אלא יותר על מה יגידו עליו סטרוק וקרויזר בוועדה. רוב תיקי המעצרים לא הולכים לשופטים ותיקים כמו קפלן, אלא בדיוק לאותם שופטים צעירים.
התמימות נעלמה. מעתה תהיו עירניים לכל שופט שמקבל לידיו תיק בעל משמעות פוליטית, גם אם היא נראית לכם שולית. תבדקו מעתה מה הרקע שלו, מה גילו, מה אופק הקידום שלו, מתי עניין קידומו אמור לעלות לוועדה; כל זה קורה עכשיו בחסות המלחמה כשהראש של כולנו במקום אחר. אלה שמגלגלים עיניהם ומדברים על זה ש"אסור לחזור לשישה באוקטובר" ממשיכים בפול פאוור בהרס המערכת המשפטית. מנוע ההרס עובד היטב, רק הפעם הוא שקט יותר כדי שלא נשים לב.