האינסטינקט הראשוני והמתבקש של הרוב המכריע בעם מיד לאחר טבח 7 באוקטובר היה המחשבה הפשוטה שהממשלה חייבת לעוף הביתה. לא עכשיו, אמרו אז כמעט כולם, לא מייד, כי כעת צריך להשיב במהרה מלחמה, אבל זה צריך לקרות בהזדמנות הראשונה האפשרית.
ככל שחלף הזמן התברר שהוא לא משחק לטובת המדינה. ככל שחלפו החודשים התברר שאדמת הבור שאליו נפלנו בסתיו הופכת לבוצית יותר ויותר. התברר שלממשלה אין בעיה להפקיר את עשרות אלפי פליטיה בדרום ובצפון, שהיא נכשלת בשחרור החטופים שנלקחו ממיטותיהם בשבעה באוקטובר, שהיא לא מצליחה לייצר תכנית מדינית ליום שאחרי בדרום (שמענו אתמול את זעקתו של דובר צה"ל), ושהיא לא מצליחה להביא תכנית ליום שעכשיו בצפון. ככל שחלף הזמן התברר שההנהגה הזאת פשוט לא יכולה לחלץ אותנו מהבוץ.
בקואליציה יש 64 חברי כנסת. חמישה מתוכם צריכים כידוע לעבור צד כדי להפיל את הממשלה. שום דבר ממה שקרה עד היום לא גרם לזה: לא הטבח ההמוני והחטופים, ולא הטיפול הכושל במשבר שנוצר לאחר מכן. הש"סניקים נאלמו בשבועות האחרונים דום, ולא מתראיינים בתקשורת; רוטמן וסמוטריץ' חולמים ליישב את רצועת עזה; בן גביר נראה מאושר עד הגג מתשומת הלב, מחלק כיפים ומפנק בסלפים בזירות רצח, ומבחינת גולדקנופף: "מה רע פה"? ובאמת, מבחינת הממשלה הכל היה נפלא פה עד יוני הזה.
או אז הגיע האסון האמיתי, שאבוי באמת מאיים לפורר את הקואליציה: אסון 19 ביוני, שלעומתו אסון 7 באוקטובר קטן. מהם מאות ההרוגים, החטופים והפליטים - לעומת אי קיום ההבטחה לש"ס לשנות את החוק באופן שיאפשר לה למנות מאות רבנים - כלומר, לחלק ג'ובים בשם הדת?
במלחמת העולם הזאת, כך נראית חלוקת הכוחות: ש"ס מבקשת כאמור להעביר את החוק; הציונות הדתית זורמת איתה; בן גביר + מספר ח"כים בליכוד מתנגדים. לא שמעתם ולא ראיתם אנרגיות כאלה של חברי הקואליציה מאז 7 באוקטובר: צעקות בוועדת חוקה; הפצת סרטונים אחד נגד השני, נאומים חוצבי להבות.
קשה להחליט מהיכן להתחיל לדבר על המשבר הזה. אולי דווקא מהעיוות ומההוזלה במעמד "הרב"? איך בכלל קרה שתואר דתי-תורני-הלכתי מוענק בפועל על ידי הגוף החילוני-אזרחי הזה שנקרא "מדינה"? ולא סתם מדינה, מדינת ישראל, שהקמתה הייתה בכלל מהלך פסול לפי התפישה החרדית. היא, המדינה הזאת, מעניקה לפתע תואר "רב"? הרי המדינה הזאת היא עד כדי כך גוף לא חשוב ואף פסול בעולם החרדי, שרבניה בשל כך מורים לתלמידיהם שלא לשרת בצבאה אפילו בזמן מלחמה, אפילו שישנה הלכה מפורשת על כך ש"במלחמת מצווה הכל יוצאין להילחם, אפילו חתן מחדרו וכלה מחופתה".
למה רב מהמדינה כן, וגיוס לצבא לא? התשובה היא פשוטה: השליטה ברבנות הראשית הארצית וברבני הערים מעניקה שליטה עצומה בג'ובים, בכוח ובכסף. הצביון היהודי של המדינה, בניגוד למה שאומרים לכם, לא באמת מעניין את החרדים. והצבא? מה הוא נותן? שירות של המדינה? אפילו בלי כסף? הכוח העצום הזה נשרט רק במעט בתקופת ממשלת השינוי על ידי מי שהיה אז השר לשירותי דת, מתן כהנא, ומכאן הגיע הרצון של דרעי ומועצת גדולי התורה לתקן את המעוות בעיניהם.
בתקופת כהונתו כשר לשירותי דת, העביר כהנא בחקיקה את כל כוח הבחירה של רבני הערים לרשויות המקומיות, זאת בהיפוך מהאינסטינקט של השולט. השולט תמיד רוצה את הכוח אצלו. כהנא בתקופת שלטונו היה יכול לפעול למינוי רבנים כרצונו בדמותו ובצלמו, ולמרות זאת החליט לפעול באופן ערכי. מעודד קמעא שיש עוד פוליטיקאים כאלה. הוא סבר שהגיוני יותר שכל עיר תמנה רבנים ברוח תושביה, ולא תנחית עליהם רבנים שאורחותיהם רחוקות מהציבור של אותה עיר.
לא סביר שבבני ברק יהיה רב ראשי סרוג, כמו שלא סביר שברעננה יהיה רב ראשי חרדי. חוק הג'ובים של ש"ס מבקש "להחזיר עטרה ליושנה" ואף לשדרג את אותה עטרה בזהב ויהלומים. חוק הג'ובים יעביר בפועל את הבחירה ברבנים למשרד לשירותי דת, קרי לש"ס. במקום שקדנציה של רב תהיה 10 שנים, חוק הג'ובים מעניק לרב את התפקיד עד גיל 75; הייצוג הנשי בגוף הבחירה שכיום עומד על 40 אחוזים, יירד ל-33 אחוז. כל זה כדי לשמר כוח, כסף ונפוטיזם ברמה מופרעת, בין השאר במשפחות דרעי ויוסף.
ח"כ שמחה רוטמן, קריקטורה של ציוני דתי, חייל רבנות צבאית בעברו וכיום לוחם דה-פקטו למען החרדים, התגייס במלוא כוחו כיו"ר ועדת חוקה כדי לקדם את החוק, אבל נתקל בהתנגדות של שני חברי כנסת מהליכוד, טלי גוטליב ומשה סעדה. הנאום חוצב הלהבות של רוטמן בוועדת חוקה נגד שני הסוררים הוא אחד המצחיקים ששמעתי. אבל בגלל שמדובר ברוטמן, האיש הדורסני והמניפולטור הזה, כלום לא מצחיק. במקום לשאול את השאלה המתבקשת: מדוע מתעסקים בתעשיית השחיתות הזאת בתקופת מלחמה? הפך רוטמן בתחכום את היוצרות: "חודשיים של דשדוש ברפיח שתקתם, על חוק הרבנים נשבור את הכלים? בושה וחרפה".
אין גבול למניפולציות של האיש הזה. מול ההבלים הללו התייצבו בוועדת חוקה ראשי ערים, חלקם אנשי ליכוד מובהקים, ולא ידעו את נפשם: "שלושים אנשים נרצחו לי בעיר", אמר תומר גלאם, ראש עיריית אשקלון, "זה הזמן להביא את החקיקה המטומטמת הזאת"? אל סעדה וגוטליב חברו גם חברי עוצמה יהודית. לא, לא באמת עניין אותם מי רב וכו', בן גביר, כפי שמייד תיווכחו, פשוט זיהה עוד מנוף לחץ על נתניהו כדי להכניס אותו לקבינט המצומצם (שבוטל לעת עתה).
נתניהו ניסה להבין לאן נושבת הרוח. בתחילה גיבה את יו"ר הקואליציה שלו כשהחליט להדיח את סעדה וגוטליב מוועדת החוקה ולשים במקומם ח"כים צייתנים; אך כששמע מראשי הרשויות מהליכוד מה הם חושבים עליו ועל החוק הבזוי הזה בעת הזאת (טוב שמצא סוף סוף זמן להיפגש אתם), וכשחשש, בצדק או שלא, מכך שכדור השלג הזה בליכוד עלול לגדול בסערה, שינה כיוון והורה על הקפאת החוק.
הסרטון שהוציא היה אפילו יותר מצחיק מהנאום של רוטמן. "אני דורש בכל תוקף מכל השותפים לקואליציה, תתאפסו, תתעלו לגודל השעה. זה לא הזמן לפוליטיקה קטנה", אמר האיש שהמציא את הפוליטיקה הקטנה; שבגלל הפוליטיקה הקטנה הזאת הכניס כהניסט עבריין לממשלתו והפך את ישראל למצורעת בעולם המערבי; שרק לפני דקה העיף את גוטליב וסעדה מוועדת חוקה כדי שיהיה רוב לחוק הרבנים.
בן גביר, המגלומן הנרקיסיסט, הגיב עם סרטון משלו שהסתיים במלים הבאות: "לכן דרישתי להשתתף בניהול המלחמה נותרה בעינה". במלים אחרות, בן גביר הודה שהרבנים מעניינים אותו בערך כמו ערבי שחוטף מכות משוטרים. אתם מבינים? חטופות נאנסות בחאן יונס והם סוחרים בגיל הפרישה של הרבנים כדי לצבור כוח.
ומה עם ש"ס? היום ברור למה נגזר על שריה וח"כיה במשך תקופה כה ארוכה דום ראיונות. על מה ידברו? על כמה חשוב למנות את אח של דרעי או את האח של הרב יוסף לרב? ובכל זאת, לאחר שראו שנתניהו החליט לא לזרום אתם, הוציא דובר ש"ס הודעה שבה נכתב השקר הבא: "למנות שופט תעבורה, או מנכל נת"ע מותר בזמן מלחמה אבל רב בהרצליה? שומו שמיים". שקרנים בכיינים, מישהו מונע מכם למנות רבנים? תמנו, רק על פי החוק הקיים. מה כבר יכול לקרות? רב לא חרדי בתל אביב?
מלחמת הכל בכל הזאת מספרת את הסיפור כולו: תאבי הכוח, הכסף והשליטה נעזרים במשיחיים שמצדם דווקא מתאים להם על פי רוב להישלט על ידי ההלכה החרדית; זאת כל עוד החרדים לא ישמיעו קול חזק מדי נגד החזונות המשיחיים. מנגד, פירומן מסוכן שמזהה הזדמנות להיכנס למעגל המצומצם של מקבלי ההחלטות במלחמה. מול כל אלה ראש ממשלה שמעניין אותו רק דבר אחד: לשרוד בכיסא.
לכאורה, היינו יכולים לסיים כאן בנקודה אופטימית: ניצוץ של עצמאות מחשבתית בקרב חברי הליכוד. אל תבנו על זה. גוטליב ממילא לא תיבחר בפריימריז הבאים כך שאין לה מה להפסיד, וסעדה יודע שכל עוד יתמיד בהובלת האג'נדה שבאמת חשובה לראש הממשלה (המאבק ב"אליטות" המשפטיות), הוא לא ייפגע.
האם בכל זאת מה שקרה הוא תחילת נפילת הממשלה? קשה להעריך, זה בטח לא משהו שיקרה עד סיום המושב הנוכחי, אבל כמה עצוב הוא שאם יש משהו שיכול לערער ולו במעט את הממשלה הרעה והמושחתת הזאת אלו כוח, כסף ושליטה, גם בזמן שמתנהלת מלחמה עקובה מדם וכש-120 חטופים עדיין נמקים בשבי החמאס.