בשונה מרב, הִלְכֶתָן הוא אדם שמחזיק בידע הלכתי ויודע להשיב על שאלות הלכתיות, כגון כשרות, טהרה וכדומה. בכך הוא אינו שונה מכל אדם בעל פרופסיה המחזיק בידע מסוים, כגון עורך דין, יועץ מס, רופא וכדומה. לעומת זאת, התואר רב שייך לקטגוריה אחרת מהלכתן. רב, כפירוש המילולי של המילה "רב" - גדול - הוא אדם שאנו מכירים אותו כגדול בחכמה ובמעשים טובים.
אנו בוחרים באדם מסוים ומעניקים לו את התואר "רב" על סמך ידיעה מבוססת שהוא אכן עונה לקריטריונים של גדולה אישיותית ורוחנית, לאחר שלאורך שנים הוכח שהוא מחזיק בחוכמת התורה, ובגין אותה תורה הוא גם מפגין בבירור התנהגות מופתית, בדגש על התנהגות ישרה ומוסרית, אכפתית ומחברת, מסורה ומטיבה.
מנגד, החזקה בידע הלכתי, מקיף ומרשים ככל שיהיה, עדיין אינה מזכה בתואר רב כמשמעות המקורית והמדויקת של המונח "רב".
כמובן שבמקרים רבים ההלכתן הוא גם רב, אך במקרים רבים ההלכתן הוא כאמור רק הלכתן ואינו רב. אין בכך כל בעיה כל עוד הוא מוגדר הלכתן, ולא תובע לעצמו כבוד שאינו מגיע לו ומתעקש לכפות עלינו שנכיר בו גם כרב ולא רק כהלכתן.
בתקופות שעם ישראל חי בגלות, בעיירות מרוחקות אחת מהשנייה, היה צורך בהלכתן בכל עיירה כדי להשיב על שאלות הלכתיות שהתעוררו תדיר במציאות בה מרבית בני הקהילה היו נטולי ידע הלכתי משמעותי. כידוע, בודדים ביותר למדו בעבר בישיבות, ומוסדות הכוללים כמעט ולא היו קיימים. כמו כן, רק מעטים יחסית שלטו היטב בשפה העברית בה כתובים ספרי ההלכה המרכזיים.
מאידך, זהו בהחלט אינו המצב במדינת ישראל של תשפ"ד, בה ישנו מספר עצום של בוגרי ישיבות ותלמידי כוללים. עובדה שמשמעותה מספר עצום של הלכתנים במקומות רבים (בוודאי בערים דתיות וחרדיות), כך שבכל מקרה אין צורך שבכל שכונה יהיה עוד הלכתן הממונה מטעם המדינה והמקבל שכר ממשלמי המיסים לאורך כל חייו.
ואולם הסיבה החשובה יותר שבגינה אין צורך שהמדינה תמנה הלכתן לכל שכונה, הינה העידן הטכנולוגי המאפיין את תקופתנו. מעבר לכך שעידן זה מאפשר לנסוע בקלות להלכתן משכונה אחרת ולשאול שאלות הלכתיות כאוות נפשנו, כיום יש לנו גישה בלתי מוגבלת למנועי חיפוש, לטלפונים סלולריים, לדוא"ל, לשליחת תמונות, לשיחות וידאו וכדומה.
אמצעי התקשרות הקיימים מאפשרים לכל אדם לפנות לכל הלכתן על פני הגלובוס ולמצוא מענה לשאלתו, זאת בהנחה שלא מצא תשובה אצל הגאון הרב גוגל שליט"א או אצל הגאון האדיר הרב צ'אט גִ'יפִּיטִי שליט"א (ובמקרים רבים השאלות חוזרות על עצמן, והתשובות ניתנות למציאה בנקל ברחבי הרשת ומאגרי המידע השונים).
אך האם כן צריך שבכל שכונה המדינה תמנה רב שאינו רק הלכתן? התשובה היא כנראה לא. בעיקר מכיוון שרבנים צריכים להגיע לתפקידם לאחר בחירתה של הקהילה באדם מסוים, ולא באמצעות "הנחתות" מהשלטון המרכזי. ובהקשר זה יש לזכור את הכלל של חז"ל הקובע "עשה לך רב". כלומר, עשה אתה, ולא יעשו עבורך אחרים. בוודאי לא פוליטיקאים בעלי אינטרס המערבים בין דת לפוליטיקה, ומשחיתים הן את הדת והן את הפוליטיקה.
במודל ראוי -הדומה למודל האמריקאי בו המדינה אינה בוחשת במינוי אנשי דת- תפקיד הרב שייך לבתי הכנסת המקומיים, והרוצים את הרב ממנים את הרב וכן מממנים את הרב. בכך מובטח פחות שיקולים זרים והכתרת טובים ומתאימים יותר לכהן כרבנים.
לסיכום: החוק המוצע אינו חוק הרבנים אלא בעיקרו חוק ההלכתנים. קרי אנשים שנבחנו על ידע הלכתי וקיבלו הכרה בידע שלמדו, ועתה מתעקשים להתמנות לתפקידים שלרוב אינם נצרכים. כמובן שאותם הלכתנים ראויים לכבוד כמעלתם וכלל אין להקל ראש במאמציהם לרכישת הידע, אך כאמור, הלכתן לחוד ורב לחוד, ומדובר בקטגוריות שונות מהותית.
לפיכך, מלכתחילה אין צורך בחוק המסדיר מינוי הלכתן בכל שכונה המקבל את שכרו מקופת המדינה. כמו כן, אף כשמדובר ברב ולא רק בהלכתן, מן הראוי שיתמנה באמצעות הקהילה ולא באמצעות המדינה. בשורה התחתונה עולה שמבלי קשר למצב הנוכחי וקופתה המידלדלת של המדינה, יש לבטל את תפקיד רב מטעם המדינה, לטובת שימושים אחרים בכספי משלמי המיסים ולטובת פחות ערבוב הרסני בין דת ופוליטיקה.
הכותב הוא חוקר דת וחברה, מחבר הספר "חרדיוּת ישראלית".