לא הייתה מחאה מוצדקת מזו שסוערת בימים אלה ברחובות ישראל על שלל גווניה - זו שמתמקדת בלחץ על ממשלת ישראל להגיע כמה שיותר מהר לעסקת חטופים גם במחיר הפסקת הלחימה וזו שמבקשת את התפטרותה של ממשלת המחדל, שתחת הנהגתה נרצחו מאות רבות של אנשים ויותר מ-200 נחטפו לעזה. נאמר גם שמחאה מנומסת ומאירת פנים היא מחאה לא אפקטיבית. "הם לא נחמדים", אמרה גולדה מאיר על הפנתרים השחורים ובאמת למוחים אסור שיהיו נחמדים ומנומסים.
נאמר גם שרבים מהשוטרים שנמצאים במוקדי המחאה נוהגים בעוינות ובאלימות כלפי המפגינים ועוצרים אותם לשווא, וקשה שלא להתרשם שהם פועלים ברוח השר הממונה עליהם, העבריין לשעבר איתמר בן גביר. כל זה נכון, ועדיין אני לא יכול לתת אפילו בדל של הצדקה למילים רעות ומסוכנות שיוצאות תדיר יותר ויותר מפיותיהם של חלק מהנואמים במחאות.
עד היום, מדי שנה, מוזכר ובצדק לראש הממשלה, בנימין נתניהו, את חלקו בהסתה שקדמה לרצח רבין. נתניהו אמנם לא השתמש במילה "בוגד" כלפי רבין, אך בהפגנות שבהן נאם נשמעו הקריאות היטב. מקורביו מקפידים להזכיר לנו שבאחד המקרים היסה את הקהל ואמר: "איננו בוגד" (אכן היה מקרה כזה), ואפילו בהפגנה המפורסמת בכיכר ציון שבה נשמעו הצעקות: "רבין בוגד", "רבין רוצח", והונפו תמונותיו של רבין עם כאפייה ובמדי אס-אס, הביע נתניהו בשלב כלשהו הסתייגות מינורית בקולו. ככלל, הוא נכח באין ספור מקומות שבהן היו קריאות איומות נגד רבין, בין השאר בזירות הפיגוע הקשות, ואף צעד בצומת רעננה כשמאחוריו נישא ארון קבורה (המפגינים הסבירו שלא מדובר בארון קבורה של רבין אלא של הציונות). מטבע הלשון שהיה מזוהה יותר מכל בהסתה שלפני רצח רבין היה: "רבין בוגד". לאור ההיסטוריה הקרובה הזאת, קשה להבין, עד בלתי נתפש, מדוע חלק מנואמי המחאה הנוכחית, ולא קוטלי הקנים שבהם, בוחרים להשתמש פעם אחר פעם דווקא בשורש: ב.ג.ד, השורש שמזוהה כל כך עם ההסתה שקדמה לרצח רבין.
קחו לדוגמה את האלוף במילואים גיא צור. איש חכם, מאיר פנים ונעים הליכות. באחת ההפגנות האחרונות אמר את הדברים הבאים: "נתניהו בוגד, הפך לאויב העם וצריך להדיחו מהר ככל שניתן". הוא הוסיף שצריך להיות ברחובות "עד שהנבל יילך". באמת קשה להבין מדוע משלל המילים בחר צור דווקא במילה הטעונה הזאת. האם יש ראיה כלשהי שנתניהו חלילה בגד במדינת ישראל במובן הקלאסי? כלומר פועל עבור ובשליחות האויב, לא כפראזה או מטאפורה, אלא באמת? אין כזאת. אז למה דווקא להשתמש בביטוי הזה משלל הביטויים הקשים והמוצדקים שבהם אפשר לכנות את נתניהו?
כששאלנו את ד"ר יולנדה יבור, אחת הבולטות במחאת קיסריה, מדוע היא כינתה את נתניהו "בוגד וצורר", היא השיבה שהייתה "עדינה מדי", והסבירה שהכוונה היא ל"בגידה בערכים". נו באמת, כשמישהו מקשיב לקריאות "בוגד" ברחובה של עיר, הוא מבין אותן רק במובן אחד - משתף פעולה עם האויב.
וזה לא רק השורש המוכר הזה. שמעתי את פעיל המחאה, עמי דרור, מכנה באחת ההפגנות את נתניהו: "שטן". הוא הוסיף כי "על חורבות הטירה שלו בקיסריה, אנחנו נבנה מדשאה, את הבריכה שלו אנחנו נסתום בבטון. השם נתניהו יהפוך לקללה, אנחנו נמחה את זכר נתניהו". התיאור הזה אלים, רע ומסוכן. "נמחה את זכר נתניהו" זה ציטוט בשינוי של "נמחה את זכר עמלק". את עמלק צריך על פי התורה להשמיד. האם גם את משפחת נתניהו צריך? כשנשאל על כך דרור באחד האולפנים הוא השיב שבמחאה לא צריך להיות מנומסים, ושהמחאה שהוא מכוון אליה אינה אלימה. עם העובדה שלא צריך להיות מנומסים כבר הסכמתי, אך בכל הכבוד דרור מיתמם. אני מאמין לו בכל לב שאין לו כוונה לפגוע בנתניהו ואני מאמין שהוא גם לא קורא במתכוון לאלימות נגד נתניהו, אך מבחינה זו הוא אינו שונה מלא מעט רבנים בציונות הדתית שאמרו ב-1995 דברים רבים מבלי שהתכוונו שיובילו לרצח. בסופו של יום היה צריך רק אחד שיפרש אותם לא נכון - אדם עם מבנה נפשי מסוים, אולי עם מצוקה אישית מסוימת, שיידע ויוכל גם לתכנן וגם לבצע את הרצח.
זה בדיוק הרגע הקבוע שבו יקפוץ מגן המחנה ויטען שכל הרציחות הפוליטית מאז קום המדינה הגיעו מהצד הימני במפה: אמיל גרינצוויג, יגאל עמיר ומפגעים ישראלים שביצעו פיגועים נגד ערבים כמו עמי פופר, ברוך גולדשטיין ועדן נתן זדה. אין טיעון שמבטא שבי בקונספציה יותר מהטיעון הזה. הרי הטיעון הזה נכון עד השנייה שכבר לא יהיה נכון. מתישהו, מישהו יחוש שקיבל את הלגיטימציה לביצוע. צריך רק אחד כזה, לא יותר. לא מן הנמנע שאיש כזה, מעורער יותר או פחות, מסתובב כבר בינינו.
ערוץ 14 מוביל בשבועות האחרונים קמפיין נגד היועצת המשפטית לממשלה על כך שאינה אוכפת עבירות הסתה כלפי ההתבטאויות הללו. מיד נגיע לצביעות, אך לפני כן האם באמת יש מקום לאכיפה במקרים הללו? אני מאלה הסבורים שצריך להפעיל גישה שמרנית ביותר כלפי עבירות הסתה. חשבתי כך לפני רצח רבין. מודה. חשבתי כך אחריו, ואני חושב כך גם היום. היועץ המשפטי לממשלה לשעבר, מני מזוז, אמר פעם בוועדה לביקורת המדינה: "עד היום אין שום הוכחה שרצח רבין היה פועל יוצא של הסתה". לאחר שאמר זאת נפתחו לעברו שערי הגיהנום. ב"שלום עכשיו" אמרו: "היועץ המשפטי לממשלה מכשיר בעצמו את הקרקע לרצח הפוליטי הבא". זהבה גלאון אמרה: "אי אפשר לטמון את הראש בחול ולא לקשור בין הרצח להסתה. המילים שזעקו אז יצאו מהאקדח שירה ברבין". ובכן, מזוז לא עסק בשאלה הערכית, בהשפעה החברתית, אלא בקשר המשפטי (המכונה קשר סיבתי), בין ההסתה לרצח. האם אפשר להוכיח אותו? אני מסכים איתו לחלוטין שאי אפשר. אי אפשר להוכיח משפטית את הקשר בין יצירת אווירה לבין פעולת אלימות; זאת בשונה מאדם שממש קורא לאדם אחר לרצוח מישהו. כשהקשר הוא אמורפי אני סבור כמו מזוז שצריך תמיד להעדיף את חופש הביטוי על פני הסכנה הכללית מהתבטאויות. לכן, לא שמעתם אותי אף פעם קורא לפתיחה בחקירה נגד מאות אמירות הסתה שנאמרו בשנים האחרונות על ידי שופרותיו של נתניהו במגרש הפוליטי והתקשורתי.
האם אי פעם ינון מגל (שמוביל היום את הקמפיין נגד היועצת המשפטית לממשלה על אי אכיפת עבירות ההסתה) ביקש לפתוח בחקירה נגד חבריו בערוץ 14? כמו למשל נגד בעז גולן שגילה בשידור סימפטיה ואהדה לעבריין שהצית את בית הספר הדו לשוני בירושלים? האם מישהו מעמיתיו ביקש לפתוח בחקירה נגדו לאחר שבתוכניתו ברדיו תיאר בתשוקה כיצד יש לקטול בתת מקלע ("טררררר" כלשונו) את כל העיתונאים ש"צולבים את נתניהו"?
אז לא, הפתרון הוא לא באכיפה פלילית (למעט מקרים שיש בהם קריאה מפורשת לרצח). הפתרון הוא בבחירת המסרים הנכונים. לא חסרים ביטויים קשים ונוקבים. אין צורך לבחור דווקא במסוכנים. איך יודעים מה מסוכן ומה לא? עזבו שטויות, כמו שיודעים מהי פורנוגרפיה כשרואים אותה. הפתרון הוא בלקיחת אחריות. אם המחאה תחריף, היא לא תניח לנבחרי הציבור עד שיוחזרו החטופים, אבל שלעולם לא תפגע בגופם של אנשים. כל מי שתופס מיקרופון ביד, שיחשוב איך הוא מעביר את המסר החזק ביותר באופן שאף אחד לא יפרש אותו באופן אלים. הזעם בתקופה הקרובה רק יילך ויגבר, שכן שהממשלה לא נראית כמי שמתכוונת ללכת, ומשום שלצערנו החזרת החטופים לא נראית כמשהו שהממשלה מקדמת. מעבר לסכנה הברורה משפיכות דמים, הרי שכל ביטוי אלים של המחאה רק ירחיק ממנה את מטרותיה. בניגוד להאשמות השקריות, המחאות השונות נגד ראש הממשלה, מאז מחאת בלפור ועד היום, לא היו ואינן אלימות, ואסור בתכלית האיסור שפתאום, כתוצאה מטעות טרגית שאיש לא צפה, תו התקן הזה ישתנה.