בצאת חג השבועות נעמדה קבוצת מפגינים מול ביתו של ח"כ אוהד טל במועצה המקומית אפרת. קבוצת המפגינים הייתה של בני הציונות הדתית. טל הוא חבר כנסת במפלגת "הציונות הדתית". כפי שמיד יובהר כאן מיד, אין קשר בין המותג המפלגתי הגנוב, לבין המותג החברתי המפואר. המפגינים מחו על תמיכתה הבזויה של "הציונות הדתית" בהצעת חוק ההשתמטות שמנציחה את מתן הפטור לקבוצה ספציפית, אך מאוד גדולה באוכלוסייה, משירות בצה"ל.
המפגינים נעלבו מעצם הרעיון ששליחי ציבור, שלכאורה מייצגים אותם בכנסת, מרימים ידם בעד הפשע הזה שעה שבנותיהם ובניהם נקראים בפעם השנייה מאז שבעה באוקטובר לשירות ארוך. הם מסכנים את חייהם ברצועת עזה ובצפון, עוזבים את משפחותיהם, ממוטטים את עסקיהם ונפגעים ממעסיקיהם. עכשיו הם גם נבגדים על ידי מי שהיו אמורים לכאורה לייצג אותם בכנסת.
מה עשה אוהד טל? ביצע את השטיק הקבוע שלמד מנתניהו ושופרותיו, הטיח במפגינים שהם ממומנים, על אף שהוא יודע שזה שקר גמור. מה אכפת לו להטיח בשכניו את ההאשמה הבזויה הזאת? זה הרי מצולם, זה יתפוס, הכול טוב. "אתם עם דגלים של המחאה", אמר לפתע כאילו מצא ראיה בדמות נגע צרעת על גופם. לאלו דגלים הוא התכוון בדיוק? ובכן, מדובר בדגל הלבן ההוא עם פסי התכלת והמגן דוד במרכזו - דגל ישראל. זה לשיטתו של טל "דגל המחאה". לשיטתו, את הדגל מותר להניף רק בהפגנות ימין או או במפגן כוח ליד שער שכם, אחרת הדגל הופך להיות "דגל מחאה". וזה עוד אוהד טל, עדין הח"כים ממפלגת "הציונות הדתית". איזו בושה.
יום לפני כן, בתיקון ליל שבועות עצמו, דיברה חברה נוספת מהסיעה, מיכל וולדיגר, בבית כנסת בגבעת שמואל, מקום מגוריה. בין השאר התפארה בפני מאזיניה על פעילותה למען המילואימניקים בחזית. כמה מהיושבים בבית הכנסת זעו באי נוחות ואף אמרו לה כי לאור תמיכתה בחוק ההשתמטות, דבריה נשמעים "פתטיים".
את הבגידה הזאת בערכיה הבסיסייים ביותר של הציונות הדתית מובילים יו"ר המפלגה, בצלאל סמוטריץ', ונושא כליו, שמחה רוטמן. שניהם עם רקורד של שירות צבאי מביך, שניהם בערכיהם ובתפישותיהם קרובים בהרבה לחרדיות מאשר לציונות הדתית הקלאסית. הציונות הדתית לפני ואחרי קום המדינה הייתה תנועה שחרטה על דגלה חיבור בין החלוציות החילונית במדינה לבין ציבור שומרי המצוות - ציבור שמאמין עד הסוף בערכי הציונות מחד, אך לא יזנח את עולמו התורני מאידך. עד כמה מפלגת "הציונות הדתית" רחוקה מהערכים הללו, אפשר אולי ללמוד מהמפגש המכוער שהיה לסמוטריץ' השבוע עם משפחות החטופים בוועדת הכספים.
כך הוא הוא הסביר להן את התנגדותו לעסקה כלשהי עם חמאס: "נניח שסינוואר ידרוש עבור חטוף חי 20 תושבים בעוטף שהוא יוכל להרוג, הייתם מסכימים לזה?". זכותו של סמוטריץ' להתנגד לעסקה, אבל לבוא עם הפלפול המלומד (המטומטם יש לומר) הזה אל מול אנשים שילדיהם או הוריהם או נכדיהם מוחזקים בשבי? האם זה קשור לכך שחלק גדול מהציבור הזה הוא ציבור חילוני, שמאלה מהמרכז? האם אתם יכולים לדמיין את מנהיגי המזרחי והמפד"ל לדורותיו: חיים משה שפירא, יוסף בורג, זבולון המר, ואפילו חנן פורת אומרים טקסט כה חסר רגישות וכה מכוער למשפחות חטופים?
אובדן הדרך הוא לא רק בהנהגה הפוליטית, אלא גם בהנהגה הרבנית. האם שמעתם את קולם של ראשי הישיבות והמכינות בעניין? איפה הרב אלי סדן והרב יגאל לווינשטיין, מובילי היהלום של המכינות הדתיות - ישיבת בני דוד בעלי - באירוע הזה? האם הם יודעים להשמיע קולם נגד הממסד החרדי כפי שהם משמיעים קולם נגד "הפרוגרס"? לא רק שלא עשו זאת, ההיפך הוא הנכון, לווינשטין למשל מצדיק את אי הגיוס שלהם: "החשש של החרדים מהצבא מוצדק... העולם החרדי לא חושב במושגים של החילונים ולא של השתיים הציוניים, יש לו מושגים אחרים מצד האחריות", אמר לאחרונה. הרב סדן מאשים את צה"ל באי גיוס החרדים: "הצבא לא מגייס חרדים כי הוא לא מוכן לעשות את מה שצריך כדי לגייס אותם".
הצבעת הסמוטריצ'ים בעד חוק ההשתמטות היא חלק ממהפכה חברתית-תרבותית-פוליטית שמנסה הברית המשיחית-ביביסטית לקדם. בצעירותי, בשנות השבעים והשמונים, היה ברור לכל בני גילי בציונות הדתית שהברית הבסיסית של קיומנו כאן היא עם הציבור החילוני-ציוני - לא כתפישה של רכיבה על חמורו של משיח, אלא כתפישת שותפות אמיתית. בפעולות תנועות הנוער הובעו תדיר הכעס והסלידה מכך שהציבור החרדי לא נושא בנטל. במשך השנים, ככל שהתפתח יותר ויותר הזרם החרד"לי, המיינסטרים הרבני הלך ימינה לא רק בשאלות של הסכסוך הישראלי-פלסטיני, אלא גם באימוץ תפישות אידיאולוגיות חרדיות - מהפרדה בין בנים לבנות, ועד קבלת העמדה החרדית דה פקטו בסוגיית הנשיאה בנטל. את הזעם והביקורת הפנו יותר ויותר מנהיגי "הציונות הדתית" לעבר תהליכים חילוניים, פרוגרס, וכ"ו. זה מעניין כי היסטורית כך בדיוק קמה התנועה החרדית. היהדות החרדית צמחה במרכז ובמזרח אירופה כתגובה לתהליכי המודרינזציה שעברו על היהודים משלהי המאה ה-18. הסמוטריצ'ים והלווינשטיינים מייצרים את החרדיות המודרנית הזאת בתוך הציבור הציוני-דתי כדי להגן עליו מפני האיום העכשיווי בעיניהם - הפרוגרס. מבחינה זו אך טבעי מבחינתם לתמוך בחוק ההשתמטות, שנובע בין היתר מהחרדה מהעולם החילוני.
נכון, הציונות הדתית (המגזר, לא התנועה) שילמה מחיר דמים אדיר במלחמה הזאת, אך כמה שנורא לומר זאת, רבניה סבורים שהמחיר הזה כנראה לא גבוה יותר מ"המסירות הגדולה" של הציבור החרדי בלימוד התורה בישיבות. זו האמת. כשמוסיפים לכך את האינטרס של נתניהו לשמר את שלטונו, מקבלים את תוצאות ההצבעה בעד חוק ההשתמטות, שמטרתו להנציח את אחד העיוותים המוסריים הגדולים ביותר שקיימים במדינת ישראל מיום היווסדה.