שלשום, לפתע פתאום, אריה דרעי הזכיר לנו את קיומו. מאז שבעה באוקטובר כמעט שכחנו שהוא פה, עדיין פעיל בפוליטיקה הישראלית, ראש מפלגה חשובה. דרעי וש"ס הוציאו הודעה על תמיכה במתווה נתניהו לעסקת החטופים. "ש"ס תומכת בהצעה", נכתב בהודעה. "ומחזקת את ראש הממשלה וקבינט המלחמה לעמוד בכל הלחצים, להביא את העסקה לידי גמר ולהציל נפשות של רבים מאחינו ואחיותינו הנתונים בצרה ובשביה". יום לפני כן שמענו הודעה דומה מיצחק גולדקנופף ואגודת ישראל. ממשה גפני ודגל התורה עדיין לא שמענו דבר.
ההודעות המינוריות הללו של דרעי וגולדקנופף הדגישו בעיקר את הריק הגדול שהותירו שני היהודים החרדים הללו מול הצווחות הפנאטיות שמרימים הכהניסט והמשיחיסט - איתמר בן גביר ובצלאל סמוטריץ' בהתאמה - כל אימת שעולה סיכוי כלשהו לעסקת חטופים, עוד לפני שאפילו למדו את פרטיה.
השתיקה של דרעי, גולדקונופף וגפני במשך כל שמונת החודשים האחרונים האחרונים מרתיחה את הדם. באופן היסטורי, העמדה של המפלגות החרדיות בעניינים מדיניים, ובעיקר של ש"ס, הייתה עמדה מתונה. ש"ס תמיד העדיפה את קדושת החיים על פני חזונות משיחיים. בהקשר זה ידועה אמירתו של הרב עובדיה יוסף: "פיקוח נפש דוחה שטחים". לכתו של הרב עובדיה לפני עשר שנים וחצי הותירה את ש"ס יתומה ממנהיגות אמיצה. לו היה הרב עובדיה בחיים, סיכוי גבוה שהיה דוחף את ש"ס להיות בחזית המלחמה על החזרת החטופים. כיום היא נגררת ומשמיעה עכשיו את קולה רק כי נתניהו ביקש.
וזה בדיוק העניין. ההתבססות מחדש של דרעי בהנהגת ש"ס לאחר ריצוי המאסר ושנות הקלון הייתה בעולם ללא הרב עובדיה. בכל הקריירה הפוליטית שלו, דרעי שאב את הסמכות ממרן. כעת, האסיר לשעבר, המורשע בשוחד, נותר ללא גב מוסרי איתן, או סמכות הנהגה שתעניק לו שיקום. בשנים שלא היה בפוליטיקה הישראלית, רבים ממצביעי ש"ס המסורתיים הלכו למחוזות הליכוד וימינה משם.
בתחילה נאלץ דרעי להתמודד עם יריבים מבית, והסקרים ניבאו לו תוצאות רעות. בהיעדר דמות רבנית גדולה להישען עליה, דרעי בחר במשענת אחרת, לא רבנית, אפילו לא מסורתית ובוודאי לא מזרחית. זו הייתה דמותו של נתניהו, שבדרך לא דרך הפך איכשהו למושא ההערצה של "ישראל השנייה". קמפיין החזרה לפוליטיקה הישראלית של דרעי התבסס על תמונות שלו ושל נתניהו יחדיו - "ביבי צריך אריה חזק", נכתב על שלטי החוצות. כשהבוחרים הבינו שכשהם בוחרים בדרעי הם בוחרים בעצם בנתניהו, הם הסכימו לשים ש"ס בקלפי. הברית הזאת הלכה והתעצמה כשנתניהו נהפך לתלוי לחלוטין בתמיכתן של המפלגות החרדיות והמפלגות הימניות הקיצוניות כדי לשרוד בשלטון.
וזה העיוות הגדול. דרעי אדם מתון בסך הכול. לא סתם יצחק רבין רצה אותו בממשלתו כדי להעביר את הסכם אוסלו (כתם ששנים דרעי מנסה להיפטר ממנו ללא הצלחה), אבל את המתינות הזאת לא שמענו בשמונת החודשים האחרונים דווקא בסוגיה הומנית בסיסית כמו סוגיית החטופים. מדוע? כי דרעי כבר לא באמת יודע להשמיע עמדה עצמאית. מצד אחד, אין לו את הרב עובדיה יוסף, שייתן לו את הרוח הציבורית (ומועצת גדולי התורה, כבודה במקומה מונח, אינה באמת תחליף). מצד שני, הפטרון החליפי, נתניהו, שתלוי בסמוטריץ' ובן גביר כדי לשרוד בהנהגה, שידר עד היום התנגדות לכל מתווה שעלה. רק עכשיו, לאחר שביידן חשף את מתווה נתניהו, נתניהו בעצמו ביקש מאנשי קואליציה מסוימים לדבר בעד העסקה, על אף שהוא עצמו עדיין לא עשה זאת. במילים אחרות, הוא שלח את דרעי וגולדקנופף לדבר בזכות מתווה נתניהו לפני שנתניהו דיבר בזכות מתווה נתניהו.
שלא תהיה טעות, אין לי ספק שדרעי רוצה מאוד בעסקה. לכן, ברור לי שהעמדה שהציג השבוע היא אותנטית, אבל הוא לא היה מציג אותה בציבור אם נתניהו לא היה מעוניין בכך. על אף הסיפורים על משבר אפשרי בקואליציה סביב חוק הגיוס, דרעי הוא עדיין שפוט על מלא של נתניהו. הוא יודע שהמצביעים של גולדקנופף וגפני עושים את דבר הרבנים. על מצביעי ש"ס אי אפשר לומר זאת, שכן מאז לכתו של הרב עובדיה - אין דמות רבנית שעל פיה יישק דבר. בהינתן שנתניהו הוא האדמו"ר בפועל של רבים ממצביעי דרעי, התרחקות מנתניהו היא הימור שדרעי לא רוצה לקחת.
וכמה עצוב שכל החישובים הפוליטיים האלה הם על חשבון הסיכוי הקטן שעוד נשאר להחזיר חלק מהחטופים בחיים. דרעי הוא אדם שמקשיבים לו בציבור הימני. אולי לא כולם מסכימים איתו, אבל כולם מקשיבים לו. האם לא היה ראוי שמשפיען כמוהו ידבר לציבור בקול רם? בעוצמת קולם של בן גביר וסמוטריץ', אבל דווקא בזכות מצוות פדיון שבויים? בזכות המחויבות ההומנית היהודית שיש לנו להחזרת זקנים, נשים וטף שנחטפו ממיטתם כשהם לבושים בפיג'מה? איפה החמלה? איפה הבכי? כאן אפילו אין צורך בבצל להורדת דמעות. האם אתה, דרעי, לא יודע להתמודד ציבורית מול שני הבריונים האלה? אולי, אם היית מדבר, היית יכול להשפיע מעט על דעת הקהל המסורתי, שמצביע גם לליכוד, גם לש"ס וגם לבן גביר? זה מה שיש לך להציע אחרי שמונה חודשים? הודעת תמיכה חיוורת במתווה נתניהו? ומה עם הצגת אתוס יהודי אחר, הומני, כזה אינו מקדש הקזת דם של חטופים עבור יעד שאתם מתנגדים לו - כיבוש רצועת עזה. הרי זה היעד שסמוטריץ' ובן גביר שואפים אליו. אמרתם פעם בקולכם שהיעד הזה מסוכן?
לא. הצגת האתוס שלכם לא הייתה משנה את דעת הקהל על ההשתמטות החרדית מהנשיאה בנטל הצבאי. אבל הציבור הכללי לפחות היה מתרשם אולי מהתפישות ההומניות, מהניסיון להציל חיים בכל מחיר. איך בדיוק אנשי השומר הצעיר מניר עוז אמורים להתייחס לרב חרדי שמצד אחד מתנגד לעסקת חטופים, ומצד שני לא מוכן לשלוח את בנו להילחם בעזה? נכון, השמו"צניק מניר עוז ממילא לא יצביע ש"ס, אבל הוא מוביל היום הלך רוח חברתי שמחלחל לתוך חלקים גדולים בחברה הישראלית. לא, הציבור לא היה מוותר לכם, דרעי, גפני וגולדקנופף, בעניין חוק הגיוס, אבל הוא היה יכול לראות את התמונה העגולה והשלמה יותר: העדפת קדושת החיים, על פני הרפתקאות משיחיות פנאטיות.
השקט שלכם עד עכשיו היה רפש, ובכל זאת עדיין אפשר לעשות תיקון. התגייסות של מנהיגי המפלגות החרדיות, לא רק באמצעות הרמת אצבע בקבינט, אלא ממש בהובלת קמפיין ציבורי בעניין, יכולה להוות נקודת מפנה חשובה מאין כמותה גם במאבק להשבת החטופים הביתה, וגם בהצגת אתוס יהודי-דתי אחר לציבור מזה של סמוטריץ' ובן גביר.