בימים האחרונים מנסים קצת לבלבל אותנו עם אינסוף קלישאות וסיסמאות. אז אולי כדאי להזכיר את מה שצריך להיות ברור מאליו: אם ההפיכה המשטרית הוציאה עשרות אלפים, עד מאות אלפים, לרחובות ישראל, אירועי שבעה באוקטובר יוציאו ובצדק לרחובות הרבה יותר. הרבה יותר אנשים והרבה יותר זעם, בוודאי כל עוד החטופים נמקים שם בעזה, בוודאי כל עוד נתניהו לא נראה כמי שעושה הכול כדי להחזירם. מה בדיוק הציפייה של ממשלת ישראל ורשויות האכיפה? שעם ישראל יישב בשקט? שפשוט יאמין לראש הממשלה שהכול תחת שליטה? מה בדיוק בחודשים האחרונים הוא עשה כדי לגרום לציבור להאמין לו?
על רקע הדברים הללו ברורה התעצמות ההפגנות, לרבות הפגנת הזעם שלשום. כדי לבלום את מהלך המחאה, החל שוב מסע דה-לגיטימציה למפגינים, לרבות למשפחות החטופים שנוטלות חלק בהפגנות. על רקע זה פוליטיקאים, גם מהמחנה הממלכתי, בחרו להצטרף למקהלת הגינויים המופרזים להפגנה שלשום בירושלים. הגינויים התבססו בין השאר (לא רק), על הודעתו החריגה של ראש השב"כ רונן בר, שהגיע לשטח: "השיח האלים ברשת וחלק מן המראות שראינו הלילה בירושלים, חורגים מכללי המחאה המקובלים, פוגעים ביכולת לשמור על הסדר הציבורי, עשויים להוביל לחיכוך אלים עם גורמי האבטחה, להפריע להם למילוי תפקידם, ואף לפגיעה באישים מאובטחים. ישנו קו ברור בין מחאה לגיטימית למחאה אלימה ובלתי חוקית. זוהי מגמה מדאיגה שעולה להוביל למחוזות מסוכנים שאסור להגיע אליהם".
אז ראשית, שלא תהיה טעות. תפקידו של בר הוא להגן על ראש הממשלה. די באידיוט אחד שיתפוס את בר לא מוכן ואנחנו בקטסטרופה. גם נוכחותו בהפגנה, ואפילו ההודעה לעיתונות שהוציא (פעולה שבעבר ראשי שב"כ היו נמנעים ממנה), הן פעולות לגיטימיות ואולי אפילו מבורכות.
הבעיה היא לא עם עצם ההודעה שהייתה יכולה לגעת באירועים מאוד ספציפיים, אלא עם תוכן ההודעה. כן, ההפגנה הייתה מלאת זעם, וכן, המפגינים כדברי גולדה מאיר היו "לא נחמדים". טוב שכך. אבל בסופו של הערב הזה היו שני אירועים לא לגיטימיים. הראשון, פריצה של כחמישה מפגינים את המחסום המשטרתי הראשון (רחוק עדיין מהכניסה לבית ראש הממשלה), והשני זריקת לפיד בוער לעבר כוחות המשטרה. אמנם מהצילום של האירוע הזה, לא נראה שזורק הלפיד התכוון לפגוע ספציפית במישהו (כלומר לא ניסה לבצע מעשה קטלני), אבל זה לא משנה - זריקת לפיד כזאת עם חוסר מזל מסוים גם עלולה להרוג מישהו. הפרש שהתראיין בחדשות 13 אמר בעצמו שהוא לא חושב שהמפגין התכוון לפגוע בו או בסוס, אבל הסביר מה היה יכול לקרות.
שני האירועים הללו, עם כל הכבוד, לא הצדיקו את תוכן הודעת ראש השב"כ, שהשתמע ממנה כאילו עוד שניה המפגינים באו לעשות לינץ' בראש הממשלה ורעייתו. הרי מבחינת רעיית ראש הממשלה, גם ההפגנה הלגיטימית שהייתה בכיכר המדינה ליד המספרה שלה לפני שנה, היתה הכנה ללינץ'. שלא תהיה טעות, אני לא מאלה שסבורים שלאיזושהי קבוצה יש תעודת ביטוח לעד מרצח פוליטי, גם אם עד היום מעשי הרצח הפוליטיים בוצעו מצד אנשי ימין קיצוני. כבר אמרנו שדי באידיוט אחד. אלא שהדרך למנוע זאת, עם כל הכבוד, היא לא בהכפשת ציבור מפגינים שלם שיוצא להפגנה, אולי המוצדקת בתולדות המדינה (קדמו לה מחאת המהפכה המשטרית והמחאה לאחר מלחמת יום כיפור). הדרך לעשות זאת היא לא בהטפות מגושמות, אלא פשוט לעשות את מה ששב"כ אמור לעשות: 1. לשמור על ראש הממשלה 2.להפעיל מודיעין שיוביל אותו לאנשים מסוכנים באמת.
הקטע הוא שגם המשטרה נבהלה בשלב מסוים מעצמה. היא זו שהחלה עם ההודעות ההיסטריות, ואחרי שראש השב"כ אמר את שאמר, היא הבינה שהוא בעצם מוציא אותה רע. לכן ניסו במשטרה לשים דברים בפרופורציות בהודעה הבאה: "בניגוד לפרסומים שגויים וחסרי אחריות, בשום שלב לא נשקפה סכנה לראש הממשלה ולמשפחתו ואף אחד ללא נכנס בפועל למבנה המגורים ולא הגיע לפתחו".
אז מצד אחד, המשטרה רצתה להוכיח שהיא עשתה את עבודתה כמו שצריך. מצד שני, מדובר במשטרה שמונהגת על ידי איתמר בן גביר. למחרת ההפגנה הובאו כמה חשודים להארכת מעצר. בית משפט השלום בירושלים שחרר את כולם. כאמור, הייתה הפרזה היסטרית בתיאור המעשים של המפגינים. בערר שהגישה המשטרה נאמרו הדברים הבאים על ידי הטוען המשטרתי: "זה מזכיר תמונות מאירועים של הפיכה אלימה במדינות דיקטטוריות - שבסופן השליט הובל בכוח לרחוב, נשחט לעיני כל או הוכה והודח מתפקידו על ידי המון זועם ואלים". לא פחות.
רק קצין במשטרה שמונהגת על ידי בן גביר יכול להוציא מפיו טקסט כזה. יתרה מזאת, בהמשך הדברים סתר הטוען המשטרתי באופן חזיתי את הודעת דובר המשטרה: "כפי שאמר ראש השב"כ יש כאן סכנה של ממש לפגיעה באישים מאובטחים או במאבטחיהם". אז יש סכנה או אין? זה מסובך כשצריך לרצות גם את האגו של מפכ"ל המשטרה, יעקב שבתאי, וגם את השר הממונה, איתמר בן גביר. מכל מקום, גם הערר של המשטרה נדחה.
אל ים ההודעות המגנות הצטרפו בקלות רבה מדי בני גנץ, חילי טרופר ואחרים. כולם השתמשו במטבע הלשון המעצבן: "אסור לחזור לשישה באוקטובר". לא הבנתי. האם המפגינים הם אלה שלא צריכים לחזור לשישה באוקטובר? ההפגנות שמילאו את הארץ בין ינואר לאוקטובר אשתקד נבעו מתוכנית ממשלת לוין-סמוטריץ'-בן גביר להפוך את ישראל לדיקטטורה. אז ראשית, כל עוד איום המהפכה המשטרית לא הוסר, אנחנו עדיין בשישה באוקטובר, אלא שמאז שבעה באוקטובר אנחנו גם במשבר חמור בהרבה - משבר הטבח והחטופים שעדיין בעזה. אגב, לדעת רבים, יש קשר בין הדברים. יש קשר בין סדר יומה של הממשלה בשנת 2023 לאסון הגדול. אז מה פירוש לא לחזור לשישה באוקטובר? היחידה שאמורה להיות מופנית אליה הבקשה הזאת היא ממשלת ישראל - השלטון.
במשך כל היממה הזאת בן גביר ואנשיו התריעו בפני הסכנה שבהפקרת ראש הממשלה. בן גביר אף התעמת בעניין לפני כמה ימים עם ראש השב"כ. חלקכם קוראים לזה צביעות, אני קורא לזה הטרלה. הרי בן גביר יודע שישר נשלוף לו את הסמל שלקח ממכוניתו של רבין ואת חלקו האדיר בהסתה לפני רצח רבין. הוא יודע את זה ונהנה מזה. הוא צוחק על כולנו. לא אכפת לו מהחטופים, בטח לא אלה מהקיבוצים, לא אכפת לו מהדם הרב שנשפך, לא אכפת לו מכלום. הוא נהנה בלונה פארק שלו. צחוקים.
אפרופו בן גביר ורבין, שלא תהיה טעות. כל מי שלוקח חלק בהפגנות המוצדקות הללו, צריך להיות עירני גם לטרמפיסטים קיצוניים, שעלולים להפוך בין רגע לאירוע טרגי בתולדות המדינה. המפגינים והנואמים אמנם לא אחראים עליהם, השב"כ הוא זה שצריך לאתר אותם, אבל חובה להימנע מהתבטאויות כמו: "בוגדים" או "נתניהו יגמור כמו כל הדיקטטורים". אלה אמירות שנאמרות. ניסיון העבר מלמד שמי שאומר את הדברים הללו לא יעשה כלום. מי שעלול לעשות מעשה הוא אחד ששמע את הדברים, אולי מוכה גורל, אולי עם בעיות נפשיות, אחד שאין לו מה להפסיד.
לסיכום, תפקידו של ראש השב"כ הוא בין השאר להגן על ראש הממשלה, אבל לא להכתים ציבור שלם, בוודאי לא בהפגנה הצודקת ביותר בתולדות המדינה. תפקידה של המשטרה הוא לפעול באופן מקצועי, ענייני ולא אלים, ולא מתוך רצון לרצות את השר שלה, ותפקידו של הציבור הוא לא לשתוק, במסגרת כל מה שהוא יכול לעשות על פי חוק בזמן ש-134 אזרחי ישראל נמקים בשבי בעזה, וכשהממשלה שאחראית לכך ולמחדל הטבח של מאות אזרחים נוספים, נמצאת בקונפליקט מובנה בין הישרדותה לבין החזרת החטופים.