לירות באדם שמרים ידיים? זו לא רוח צה"ל, אלא רוח בן גביר

"הוא חשב שהוא מחבל", חוזרים ואומרים מגיניו של אביעד פריג'ה המתראיינים בכלי התקשורת, כאילו הטעות בזיהוי היא זו שתזכה אותו משפטית. או שמדובר בהסחת דעת מכוונת, או שמדובר בבלבול משפטי שגורם לבזבוז אנרגיה מיותרת של המסנגרים. האמת הפשוטה היא שאיש לא מערער על הטענה הזאת של פריג'ה; הרי איש לא מעלה בדעתו שפריג'ה רצה להרוג אזרח תמים, ועוד אזרח גיבור שחיסל לפחות מחבל אחד וכך הציל אזרחים רבים. המבחן המשפטי בדבר ההמתה בקלות דעת, שבה חשוד פריג'ה, אינו בשאלת הטעות בזיהוי, אלא בשאלה האם היה מוצדק לבצע את הירי כפי שבוצע, גם אם היה מדובר במחבל. כן, ברור, אף אחד לא תמים לחשוב שבסיטואציה הביטחונית הנוכחית מישהו היה מעיף מבט נוסף בסרטון הירי המזעזע שחשף יוסי אלי בחדשות 13, לו היה מדובר במחבל שלישי שנורה מהנשק של פריג'ה; אבל משהתברר שההרוג היה אזרח, ועוד כזה שבא להילחם במחבלים - התקשורת, הציבור, ורק אחריהם מערכות האכיפה, לא הניחו לסיפור. האמת המרה היא שרק בשל העובדה שההרוג מהירי השערורייתי הזה היה יהודי-ישראלי, אפשר לדבר וגם לצעוק על קלות הדעת המקוממת שאפשרה את סחיטת ההדק של פריג'ה פעם אחר פעם.

שמעתי מפי עו"ד שלומי ציפורי, בא כוחו של פריג'ה, את הגרסה של מרשו. לדבריו, תנועותיו של קסטלמן - זריקת חפץ (שבדיעבד התברר כארנק עם תעודות הזהות שלו), והקימה על רגליו לאחר שנורה - הם שגרמו לו לתחושה הסובייקטיבית של איום. לאחר ששמעתי אותו, צפיתי שוב בסרטון והשתכנעתי שוב כמה הטענות נראות לכאורה חלשות. לאורך הסרטון, למעט כמה שברירי שנייה, ידיו של קסטלמן מורמות. ללוחם מקצועי יש די זמן לנסות להבין מה קורה; אולי לתפוס שנייה מחסה אם הוא באמת חושש שהאיש, הפצוע והמדמם מהפגיעה הראשונה, עוד עלול לפגוע בו; להבין שכך לא מתנהג מחבל. קסטלמן היה במרחק די בטוח מפריג'ה - בהתחשב בתנוחתו הפיזית של קסטלמן על הכביש - וידיו מורמות. האם כל זה יספיק בהכרח לאישום פלילי? ספק גדול, ואת הסיבות לכך אמנה בהמשך. אבל לפני כן, חובה להביט על הטרגדיה הזאת באופן רחב יותר.

כשהתברר שהגיבור שפעל באומץ ובמקצועיות ותפעל נכון את נשקו הוא האזרח, ודווקא מי שהתרשל היה לובש המדים - קפץ השר לביטחון לאומי, איתמר בן גביר, וצייץ כי האירוע הזה הוא ההוכחה לכך שמדיניות חלוקת הנשק ההמונית שלו לאזרחים מוצדקת. ראש הממשלה גיבה את העמדה של בן גביר במסיבת העיתונאים השערורייתית שלו, שתיזכר לתמיד כמסיבת "אלה החיים".

האמת שוב התבררה כהפוכה. האמת היא שפרשת קסטלמן חשפה בדיוק מה עשוי לקרות כאן אם השאיפות המופרעות של השר הכהניסט יתממשו. קסטלמן, כלוחם מג"ב ומשטרה לשעבר, היה מקצוען בכלי נשק ובירי. הוא בדיוק האיש שכל אחד מאיתנו רוצה שיסתובב עם נשק בשגרה; הוא היה בדיוק האיש שכולנו רוצים שיהיה באזור אם ניקלע למפגש עם מחבלים.

עכשיו בואו נדבר על הדמות השנייה בסיפור הטרגי הזה. בימים האחרונים נשאלה השאלה הלגיטימית והמתבקשת אם פריג'ה לא נשפט מהר מדי בידי הציבור, בשל מראהו החיצוני כנער גבעות. זו טענה שובת לב וגם אי אפשר לשלול שהתשובה עליה, לפחות לגבי חלקים מאיתנו, היא חיובית. אבל גם קו הטיעון הזה התברר מהר מאוד כקו חלש. כדי להבין מה קרה כאן לא צריך לבחון אם היורה הוא נער גבעות, אזרח או חייל, אלא מה הרקע וההכשרה שקדמו לקבלת רישיון הנשק שלו, ומהו המסד הערכי שהעניקו לו מכשיריו או מפקדיו לצד הרישיון.

אלא שבמקרה של פריג'ה, עובדת היותו נער גבעות קשורה לאותו רקע צבאי-ערכי שאנחנו מדברים עליו, והנה ההסבר: ביום הפיגוע, עוד לפני שהתברר שפריג'ה ירה באזרח ישראלי, מיהרה מרים נביאה, רעייתו של פריג'ה, להתראיין לאתר סרוגים: "אביעד שירת בסדיר ביחידה של 'ספר המדבר'", סיפרה, והלינה על כך ש"כשפרצה המלחמה, יחידת 'ספר המדבר' לא גויסה... לא סומכים עליהם כי הם מהחוות. לא נותנים להם הרבה משימות... הצבא רואה אותם כאנשי הגבעות, אנשי החוות, הם לא מבינים שיש להם יתרון של אנשי שטח".

ובאמת, צה"ל הקים את "ספר המדבר" כמעין פרויקט, שאחת ממטרותיו היתה להפוך נערי גבעות מאויבים של המערכת הצבאית לחברים בה. מעין מיזם קירוב של נוער הגבעות למיינסטרים הישראלי. בפועל, הפרויקט הזה נחל כישלון, לפחות באופן יחסי: על היחידה פורסמו כמה פרשות של התעללות בפלשתינים ללא צורך, והתברר שהיא פועלת לא פעם כיחידת מערב פרוע שבה אזרחים וחיילים משמשים בערבוביה ומפעילים את הנשק שלהם לצורך מטרות לא ראויות. כיום צה"ל כבר מתכנן את סגירתה.

כשינון מגל ראיין את פריג'ה בהפתעה, השיב לו האחרון: "כל חיילי צה"ל מתים לעשות איקס, מה אתה חושב". "עשיתם וידוא הריגה?" שאל מגל, ופריג'ה השיב: "כן, ירינו עד שהם נפלו". בואו לא ניתמם: חיילים קרביים, גם הטובים והמקצועיים שבהם, באמת רוצים לסמן איקסים על החגורה, להרוג את הרעים. זה האינסטינקט שמחדירים בהם כלוחמים, וזה לא בהכרח רע. השאלה הגדולה היא אם החיילים, בצד החתירה למגע ולחיסול מחבלים, מספיק מקצועיים כדי לבצע את המשימות הללו ובעיקר לקבל את ההחלטות הנכונות והערכיות בשטח. פריג'ה, בשונה מלוחם סיירת גולני שפעל לצידו, לא היה מספיק מקצועי, ולא פעל על פי הערכים של צה"ל. את הכשרתו כלוחם קיבל באותה יחידה מפוקפקת ומיותרת (כישלון של צה"ל), שכשלה גם מקצועית וגם ערכית.

ועוד דבר שאי אפשר להתעלם ממנו, בן גביר הוא אליל בחלק גדול מהגבעות והחוות שאותן הזכיר פריג'ה בגאווה בראיון עם מגל. עבור בן גביר, החייל אלאור אזריה, שהרג מחבל שהיה שרוע על הרצפה 11 דקות, הוא גיבור לאומי.

מכאן ברור עד כמה נתניהו ובן גביר שוב הונו את הציבור. הרי הם לא המציאו את הפטנט של חלוקת נשק לאזרחים טובים. אזרחים אמיצים, כמו קסטלמן, הצילו ישראלים רבים באינספור פיגועים, עוד לפני שנתניהו הכניס את בן גביר לכנסת. איפה הבעיה? בן גביר בימים אלה לא מכניס קסטלמנים עם כלי נשק לרחובות, אלא פריג'ות, כאלה שאין להם לא את ההכשרה המקצועית המתאימה מצה"ל, והם גם לא ממש כפופים לערכיו. במקרה הרע, הם כפופים לערכיו של בן גביר.

ואחרי שאמרנו את כל זה: האם פריג'ה יועמד לדין על המתה בקלות דעת, עבירה קלה יותר של גרימת מוות ברשלנות, או אולי כלל לא? גם התשובה לשאלה זו קשורה לתהליך הבנגביריזציה שעובר על החברה הישראלית, תהליך שבא לידי ביטוי גם במשטרת ישראל. אותה משטרה שניהלה חקירה נוקבת, שכללה מעצר, נגד אישה שריססה גרפיטי על ביתו של ח"כ לאחר טבח 7 באוקטובר - רצתה לחזל"ש את חקירת הריגתו של קסטלמן כשוויתרה על נתיחת גופה. היום המשטרה מסבירה שוויתרה על הנתיחה משום שממילא הקליעים לא נמצאו בגופו של קסטלמן. זה טיעון מגוחך. היה אפשר ללמוד מנתיחת גופה על קוטר הכניסות והיציאות, היכן היו הפגיעות הקטלניות, ומכאן, בהצלבה עם הסרטונים, להבין מי בסבירות גבוהה גרם למותו של קסטלמן. כל זה לא נעשה, ולכן כעת הסיכוי לממצאים פליליים שיוכיחו עבירת המתה קטן. מעבר לכך, לא מן הנמנע שגם הטענה של פריג'ה לתחושה סובייקטיבית של איום יכולה להתקבל. התחושה הזאת אמנם נובעת מחוסר מקצועיות, אבל חוסר מקצועיות אינו עבירה פלילית.

לכן, הסיפור המשפטי - האם יוגש כתב אישום - אינו הסיפור העיקרי פה. הסיפור הוא שהרג קסטלמן הוא נורת אזהרה מחרידה למה שעלול לקרות כאן עם כלי הנשק שמפזר בן גביר ללא הכרה. אותו בן גביר כהניסט שלא שירת יום בחייו בצה"ל, שכל חייו בז לגורמי הביטחון, שתמך בארגון טרור. בן גביר לא רק שלא מחזק את הביטחון האישי ברחובות, הוא מחליש אותו. הוא מחלל את משטרת ישראל והופך את חלקה למיליציה פרטית שלו. השוטרים שנמצאים בימים אלה בשטח עושים עבודת קודש. הם לא הרעים כאן, ההפך הוא הנכון. אבל השפעתו של השר לביטחון לאומי ניכרת גם בצמרת המשטרה, גם בקבלת ההחלטות וגם בשטח. נכון, את הנשק פריג'ה לא קיבל מבן גביר, אלא מצה"ל; אבל הירי באדם שמרים ידיים לא נעשה ברוח צה"ל (בדיוק כפי שהרמטכ"ל אמר השבוע), אלא ברוח בן גביר.