הנה לפניכם התמצית הכואבת למצבנו הקשה (תהיו מרוכזים): עבריין לשעבר, פירומן שמנסה להצית את המזרח התיכון בהווה (איתמר בן גביר), מתנה את תמיכתו בחוק מושחת (חוק הג'ובים במועצות הדתיות וברבנות), שעומד מאחוריו מנהיג מפלגה אחרת, גם הוא עבריין לשעבר (אריה דרעי), בכך שנאשם בפלילים (ראש הממשלה), יסכים לכך שהוא, הפירומן, יהיה שותף לקבינט המלחמה. כיוון שהנאשם בפלילים לא רוצה שאף אחד מהעבריינים לשעבר יפיל את הקואליציה שלו, הוא מסכים לפתרון יצירתי, כזה שמצד אחד יגרום לכך שהעבריין לשעבר הראשון יתמוך בחוק המושחת של העבריין לשעבר השני, ומצד שני לא יכניס את הראשון אל תוך המעגל האמיתי של מקבלי ההחלטות, שכן בניגוד לעבריין לשעבר השני, שהוא איש מתון ושקול בעניינים מדיניים, העבריין לשעבר הראשון, הפירומן, מסוכן מאד לביטחון ישראל ועלול להבעיר את כל המזרח התיכון.
על הפתרון היצירתי האפשרי לתסבוכת דיווח לראשונה השבוע מיכאל שמש בכאן 11 - הקמת פורום מצומצם חדש שיקבל החלטות בענייני המלחמה. ברביעי בבוקר הודיעו "גורמים בעוצמה יהודית": "ישנה התקדמות חיובית במגעים בינינו לבין הליכוד לטובת הכנסת השר בן גביר לפורום מצומצם, כאשר מסתמנת היענות לדרישת השר בן גביר לכך שהפורום יהיה שותף בהתוויית מדיניות וקביעת עקרונות אסטרטגיים בנוגע למלחמה. ככל שהמו"מ אכן יצלח ובסופו של דבר ונגיע להסכמות - נצביע בעד חוק הרבנים". ככה, בלי להתבלבל, השתנה מפוארת בקשת מהמקפצה.
כל זה קורה כשראש הממשלה בוושינגטון, לפני נאומו, כשלצידו משפחות חטופים שמאמינות ומקוות שאולי עכשיו, נתניהו לא מהתל בהן, שאולי עכשיו זה יקרה. שלי שם טוב תיארה על המטוס מעין צירי לידה שהיא חשה בהם, שהנה היא נוסעת לארצות הברית כדי ללדת מחדש את בנה עומר החטוף בשבי חמאס משבעה באוקטובר. הן, המשפחות, מחכות לישועות. הוא, נתניהו, עסוק בלרצות את בן גביר.
הפרסום של שמש טרף את הקלפים. נתניהו ומקורביו יודעים היטב איך נתפש בן גביר בוושינגטון. הרי רק השבוע פרסם ברק רביד בוואלה שבבית הלבן שוקלים ברצינות רבה הטלת סנקציות על בן גביר ובצלאל סמוטריץ'. נתניהו, בריאיונותיו השונים, מנסה ללא הועיל להרחיק עצמו מהדימוי הקיצוני של הממשלה שהוא עומד בראשה. לכן, הוא ביקש מיו"ר הקואליציה שלו, אופיר כץ, לדחות את ההצבעה על החוק המושחת לתחילת שבוע הבא, וממילא כך גם לגנוז לעת עתה את התמורה - צירוף בן גביר לאותו פורום מיוחד שיוקם.
נתניהו מסתבר שכח את מי הוא לקח עמו למיטה. הרי פרובוקטור ילדותי ומסוכן כמו בן גביר לא ייתן לעלבון כזה לעבור בשקט. וכך, בעיתוי הכי אומלל שהיה אפשר לחשוב עליו, שלף בן גביר את הנשק שהוא אוהב לשלוף כשלא מספיק מתייחסים אליו ברצינות - הר הבית כמובן. זה הרי ידוע: מי שמעצבן את בן גביר חוטף את הר הבית בתגובה. בכנס מיוחד שארגן בכנסת בעניין "השיבה להר הבית" הצהיר בן גביר כי המדיניות בעניין תפילה בהר ליהודים נתונה לדרג המדיני, ומיד הוסיף תוך שהוא דופק בחוזקה על השולחן: "אני הדרג המדיני והדרג המדיני מתיר תפילת יהודים בהר הבית".
כידוע מאז 1967 יש פסק הלכה של הרבנות הראשית שאוסר עלייה על הר הבית. כמה מאלה שתמיד מדברים בחשיבותה ובשבחה של הרבנות הראשית, שומרים מכל משמר על מעמדה, ואומרים כמה חשוב להישמע לה, שמים פס דווקא על פסק ההלכה הזה. לא רק שהם עולים ומתפללים על ההר, אלא מעודדים את מצביעיהם לעשות כן. מאז שמונה בן גביר לשר הוא כבר עלה כמה פעמים להר. על אף האיסור ההלכתי הברור, קולם של שרי ורבני ש"ס, אם בכלל נשמע, היה רפה למדי.
השבוע לפתע חזר איסור העלייה להר הבית למעמדו הרם כחטא איום. הרב הראשי לשעבר, הרב יצחק יוסף, נזעק להזכיר כי מדובר ב"חשש איסורי כרת שמכשילים את הרבים" וגם הוסיף כי "יש בזה התגרות מיותרת ולא אחראית באומות העולם". שלא תהיה טעות, טוב כמובן ששרי ורבני ש"ס פועלים נגד המופרעות של בן גביר. היה נחמד יותר אם היו מנסים למנוע מהפירומן להצית את המזרח התיכון גם לולא היו עמו בעימות על היקר להם מכל - חוק הג'ובים המושחת ברבנות הראשית (כן, אותה רבנות שעל פסקי ההלכה שלה נתלים שרי ש"ס כדי למנוע מבן גביר להקריב את כולנו על מזבח כלשהו בהר הבית).
נתניהו הבין שבן גביר שוב מנסה לפגע בביקור שלו, וכעבור זמן קצר יחסית שחרר הודעה על כך שהסטטוס קוו יישאר כפי שהיה. במקביל שר הביטחון, יואב גלנט, ואריה דרעי, במה שנראה כסוג של תיאום, הודיעו כי הם מתנגדים בתוקף לכל פורום ביטחוני מצומצם שבן גביר ייקח בו חלק. בן גביר מצדו שיגר הודעה שדרעי וגלנט הם כנף שמאל בקבינט ולכן הם לא רוצים אותו שם.
ובתוך כל הרעש התקשורתי הזה ניסו משפחות החטופים להטות אוזן: בשיחות הלא פורמליות בעלייה למטוס, במפגשים הרשמיים וכמובן בנאום. אלה שהצטרפו לראש הממשלה ממש האמינו שנתניהו היה צריך אותן לישורת האחרונה לפני חתימה על עסקה. אלה שלא שיתפו פעולה - לא מאמינות לו כמובן ופועלות, בין השאר, לחזק את הלחץ האמריקני על עסקה, בין השאר מכיוון טראמפ. את המציאות הן מבינות היטב: אין איום על פירוק ממשלה אם לא תהיה עסקה. האיום מכיוון ש"ס, אם יבוא, יבוא רק בשל הימנעות מהעברת החוק המושחת. מנגד, בצד השני של הממשלה האיום מובהק וברור: אם תיחתם עסקה לא תהיה ממשלה.
אז איך הסתיים היום העגום הזה? כמובן בנאום מצוחצח של נתניהו מול שני בתי הנבחרים בוושינגטון. 54 דקות גדושות בהמון מחיאות כפיים, אך באפס בשורות; נאום שמצד אחד בסופו זעקו המשפחות החטופות: אבל מה עם עסקה שתחזיר את יקירנו? אך מצד שני היה ציוץ פייסני של בן גביר: "ישראל (אימוג'י של לב) נתניהו". מה נתניהו היה צריך יותר מזה? עסקה אולי לא תהיה, אבל העיקר שבן גביר מבסוט.