בדצמבר 2017 התפוצצה בישראל פרשת ענק רוויית חשודים - אנשי עסקים, מאכערים ופוליטיקאים שהבכיר ורב ההשפעה שבהם הוא דוד ביטן, אז בכיר במפלגת השלטון, הליכוד. בפרספקטיבה של שבע שנים אחורה, החקירה הזאת נראית כשירת הברבור של אגף החקירות במשטרת ישראל. מאז ועד היום, יחידת להב 433, שמשרדיה תססו בשנים שלפני כן, נכנסה למעין תרדמת. זה לא שלא עבדו ביחידה, ופה ושם גם שמענו על מעצרים כלשהם ופתיחת חקירה ברשות מקומית כזאת או אחרת, אבל פרשות גדולות, כאלה שהעמידו בעבר את היחידה הזאת בחזית מול השלטון המרכזי פשוט לא היו.
שלא תהיה טעות, המבט הביקורתי על שבע השנים הרזות בלהב לא נובע מאיזו תשוקה חולנית לראות פוליטיקאים מובלים להארכת מעצר בבית משפט השלום בראשון לציון. להיפך, הייתה תקופה שבאמת האמנתי שהיבול של אגף החקירות במשטרת ישראל בעשור וחצי הראשונים של המילניום, ייצר הרתעה גם בתחום השחיתות וגם בתחום עבירות המין מצד בעלי שררה - שני ביטויים אופיניים לניצול כוח. הנה תזכורת קטנה למי ששכח: ח"כ עמרי שרון, בנו של ראש הממשלה אריאל שרון, הורשע בעבירת שחיתות ונשלח לכלא. צחי הנגבי, לשעבר השר להגנת הסביבה, הורשע בעבירת שחיתות. אברהם הירשזון, שר האוצר לשעבר, הורשע בגניבה ועבירות שחיתות נוספות ונשלח לכלא. אהוד אולמרט, ראש הממשלה לשעבר, הורשע בעבירות שחיתות ונשלח לכלא. משה קצב, נשיא המדינה לשעבר, הורשע באונס ובעבירות מין נוספות ונשלח לכלא. פאינה קירשנבאום, אחת מבכירות "ישראל ביתנו", הורשעה בקבלת שוחד ונשלחה לכלא. אריה דרעי ברטרו פנטסטי, שוב הסתבך בפלילים, הורשע שוב, הפעם בעבירות מס. וזה רק בקליפת אגוז, ועוד לפני שהתחלנו לדבר על אינספור ראשי ערים שהתנהלו נגדם חקירות, שהמרכזיים בהם, כמו שלומי לחיאני, צבי בר ושמעון גפסו, נשלחו לכלא.
בהחלט היה סביר לחשוב שתוצרי חקירה מרשימים כאלה ייצרו הרתעה בקרב פוליטיקאים ויגרמו להם להיזהר יותר במעשים ובפיתויים שלהם ולהעריך שכפועל יוצא מזה בשנים האחרונות הייתה פחות עבודה לחוקרי להב ובעיקר לחוקרי יאח"ה (היחידה הארצית לחקירות הונאה בתוך להב שמתמחה בחקירות שחיתות).
זה היה יכול להיות נכון, אלמלא מה שקורה כאן מאז אמצע 2016, כשהחלו החקירות נגד האיש החזק במדינה: ראש הממשלה בנימין נתניהו. החשוד, שהפך עם הזמן לנאשם, הוביל (ואנשיו עדיין מובילים) קמפיין חסר תקדים נגד רשויות אכיפת החוק. שיאו היה במאי 2020 עם פתיחת משפטו, כשעמד מאחורי פודיום בבית המשפט המחוזי בירושלים, ללא בושה, וסיפק מופע אימה נגד חוקרים ופרקליטים. הוא עשה את זה כשמאחוריו עומדים כתפאורה שורה ארוכה של שרים חנפנים שאיבדו את יכולת השיפוט שלהם.
המערכה נגד רשויות אכיפת החוק לא נותרה אמורפית, אלא קיבלה מהר מאוד פנים ושמות. במהלך השנים הללו תורגם הקמפיין לרדיפה של ממש נגד חוקרי הפרשות, הפרקליטים שטיפלו בתיקים, פרקליט המדינה ולבסוף גם היועץ המשפטי לממשלה. נגד עובדי הציבור הופצו בדיות, בין אם באמצעות ערוצי הרדיו והטלוויזיה שנתניהו שולט בהם ובין אם באמצעות הרשתות החברתיות. עובדי הציבור המעורבים בחקירות נתניהו הוטרדו ברחובה של עיר, הכתובות שלהם פורסמו ושמות ילדיהם הופצו. החוקרים הבולטים בתיקי נתניהו והצוללות לא קודמו ורק באחרונה סיפר את זה באולם בית המשפט, חוקר פרשת הצוללות אורי קנר. אפשר לראות בבירור חפיפה מלאה בין שנות הקמפיין הזה לבין שנות היובש ביאח"ה.
נתניהו עשה הכול כדי להחליש את מנועי חשיפת השחיתות, ובראשם התקשורת ומוסד מבקר המדינה. הסיפור על התקשורת מוכר ואין טעם להכביר מילים: "ישראל היום" בשנים הראשונות (היום הוא עיתון ראוי לחלוטין), גלי ישראל, ערוץ 14, שופרות ב-103, מיזמים תקשורתיים ש"מכסים" את משפטו, ניסיון ההשתלטות המפורסם על וואלה וכ"ו. במוסד מבקר המדינה הצליח נתניהו להנחית מבקר שלא מתעניין בפרשות שחיתות, ועושה הכול כדי להתרחק מהן. את הפרקליטות ייבש נתניהו במשך חודשים ארוכים. לאחר פרישת שי ניצן מתפקיד פרקליט המדינה, אנשי נתניהו דאגו לכך שלא ימונה פרקליט מדינה, ויותר מכך ניסו לפורר את הארגון מבפנים (למרבה המזל, בהצלחה חלקית מאוד).
אבל הנזק הגדול ביותר לרשויות אכיפת החוק, כלומר ההצלחה הגדולה ביותר של נתניהו ואנשיו, היה במשטרה. קשה להאמין אבל במשך שנתיים מפרישת רוני אלשיך בדצמבר 2018, לא היה מפכ"ל קבוע לארגון. כפועל יוצא, קידומם של קצינים, לרבות חוקרים מצטיינים באגף החקירות, נעצר. המצב הזמני הזה חלחל לתוך הארגון. רבים לא רצו לעשות טעויות, שכן הם ידעו שכל פעולה לא חכמה שלהם עשויה לפגוע בעתיד המקצועי שלהם ובפרנסתם. הדברים הגיעו לשיא שלילי כאשר הכהניסט, העבריין לשעבר איתמר בן גביר, קיבל לידיו את משטרת ישראל. מאז במודע הוא פועל להחריב את הארגון הזה ולפגוע בחופש ובתעוזה של חוקרי המשטרה.
לאור כל זה, בנסיבות הללו, נראה פחות סביר שהיעדר חקירות שחיתות בשבע השנים האחרונות נבע מההרתעה שייצרה המשטרה למושחתים. יותר סביר שהיובש נבע מההרתעה שיצרו המושחתים למשטרה.
עכשיו, במאי 2024, שבע שנים לאחר חקירת השחיתות הגדולה האחרונה בלהב 433, הגיע מבחן האומץ של החוקרים ששרדו את שבע שנים הרזות או הגיעו אל האגף במהלכן. באין מודיעין משטרתי אפקטיבי, שבעבר ייצר חקירות פנטסטיות (רוב החקירות המפורסמות החלו ממודיעין טוב ולא מפולו אפ על עבודת עיתונאים, או עבודת המבקר), קיבלה המשטרה מהתקשורת שלוש פרשות כמעט כפרי בשל. האחרונה החלה באופן רשמי שלשום: פרשת עו"ד אפי נוה ונשיא המחוזי לשעבר, השופט איתן אורנשטיין, שנחשפה על ידי חיים לוינסון ב"הארץ". השנייה: פרשת מירי רגב, שנחשפה על ידי רביב דרוקר בחדשות 13 והשלישית, פרשת חלוקת כלי הנשק במשרד לביטחון לאומי - שהעיתונאי ג'וש בריינר מ"הארץ" הוביל בחשיפותיו. למה האחרונה מעניינת במיוחד? כי בריינר דיווח באחרונה שביאח"ה מהססים להמשיך עם הבדיקה לאור החשש שלא יהיה מנוס מחקירת האיש שאחראי על קידום החוקרים, איתמר בן גביר.
החשש שעליו דיווח בריינר קיבל השבוע חיזוק בחשיפה של גיא פלג בחדשות 12. מתברר שאחד המועמדים לתפקיד ראש אגף החקירות והמודיעין, תת ניצב דדו זמיר, ניסה לגלגל מעצמו כראש חטיבת התביעות במשטרה את ההחלטה אם להגיש כתב אישום נגד הנהג של בן גביר בעקבות הנסיעה באור אדום שגרמה לתאונה מסוכנת ברמלה. באמצעות טענה מגוחכת של ניגוד עניינים ביקש זמיר מהפרקליטות שהיא תקבל את ההחלטה. פרקליט המדינה, עמית איסמן, השיב לו שאין כאן לא ניגוד עניינים ולא נעליים. פני האומץ באגף החקירות כפני דדו זמיר. באשר לחקירת רגב, בן גביר כבר שלח מסר לחוקרים כשפרסם בטוויטר ציוץ תמיכה בה.
אמרנו שבן גביר הביא את המשטרה לשפל חסר תקדים, אבל צריך לזכור שלחצים על אגף החקירות היו תמיד. באפלה הזאת תמיד זהרו חוקרים עשויים ללא חת: בנימין זיגל שהלך נגד שלטון מפא"י; משה מזרחי שעצר בגופו את חדירת האוליגרכים למסדרנות השלטון והיה הראשון לזהות את החשדות לשחיתות נגד ליברמן, יואב סגלוביץ' שהוביל את החקירות המרעישות בישראל: הולילנד ופרשת קצב, וכן חוקרים שבשל הצלחתם נענשו ולא הצליחו להתברג בצמרת אגף החקירות כמו ערן קמין ואסף ולפיש. המשותף לכל אלה (ויש כמובן גם נוספים) הוא שגם באפלה הגדולה ביותר, הם לא מצמצו לרגע; היו עיוורי צבעים וגוונים פוליטיים, לא ראו בעיניים, לא חשבו אם ואיך ייפגעו כתוצאה מנחישותם במשימה. האם האפלה הנוכחית במשטרת ישראל תצמיח לנו כוכבים זוהרים כאלה בחקירות החדשות? הלוואי. כרגע אין סימנים לכך, יש אפילו סימנים הפוכים לכך.