על נסיגתו של שר החינוך, יואב קיש, מתוכניתו המטופשת למנוע את פרס ישראל מאלה שכבר זכו בו דה פקטו בקטגוריות שנקבעו מראש, אחראיות שתי נשים - אחת בתפקיד, אחת בדימוס. היועצת המשפטית לממשלה, גלי בהרב מיארה, היא שהבהירה לקיש שהחלטתו לא תעמוד במבחן בג"ץ, ויתרה מזאת, היא גם הבהירה לו שהיא עצמה לא תגן על החלטתו בבג"ץ. היועצת לא הייתה יכולה לקבוע עמדה כה חד משמעית, לולא ביטל בג"ץ את חוק המהפכה המשטרית, שמנע משופטים להשתמש בעילת הסבירות. את הפסיקה הזאת הובילה בשלהי כהונתה, נשיאת בית המשפט העליון לשעבר, אסתר חיות. מפחיד לדמיין מה היה קורה אם במהלך 15 החודשים האחרונים היו נושאים בתפקידיהן של השתיים, שני סריסים מטעם שר המשפטים יריב לוין ויו"ר ועדת החוקה שמחה רוטמן.
מה עבר בראשו של קיש כשביטל מתן פרס ישראל לאלה שכבר בפועל זכו בו? האם מישהו לחש או יותר נכון לחשה על אוזנו שכך צריך לעשות כי אסור לתת את הפרס לאיל ולדמן, מייסד מלאנוקס, שהיה פעיל נגד ההפיכה המשטרית (שרצה הגורל וגם בתו דניאל נרצחה באירועי שבעה באוקטובר). אם באמת כל שרצה הוא להעניק את הפרסים על גבורה אזרחית באירועי שבעה באוקטובר (הכרה שאפשר להעניק במיליון דרכים נוספות), לא היה פשוט והגיוני יותר להוסיף מלכתחילה את הקטגוריות הללו לאלה שכבר היו קיימות?
כשנשאלתי במהלך הסערה הזאת, באחד האולפנים, אם לדעתי בג"ץ יתערב בהחלטתו של קיש, הייתי מהוסס כי סברתי שצריכות להיות ראיות חד משמעיות לכך שמניעיו של קיש היו זרים (גם אם אני משוכנע שהיו כאלה). לשמחתי הרבה, היועצת חשבה אחרת.
בתקופה האחרונה קיימה היועצת, המשנים שלה, ואנשי מחלקת הבג"צים בפרקליטות, שיחות עם קיש וצוותו, והם ששכנעו אותו לסגת מתוכניתו. הם כמובן הסבירו לו שאין כל מניעה שיוסיף קטגוריות כהבנתו, אך לשלול את הפרס מאלה שכבר זכו בו בפועל, זו כבר החלטה שגובלת בחוסר סבירות קיצוני. הכלי המשפטי הזה היה כלי ריק, לו החקיקה של לוין ורוטמן בעניין הסבירות הייתה נותרת על כנה.
אתמול התבשרנו שעל אף שרוב המהלכים של ממשלת נתניהו-לוין-בן גביר נבלמו, דו"ח מדד V-DEM השנתי הבוחן את האופי הדמוקרטי של משטרים בעולם, דרדר את ישראל לאחר כמעט שישים שנה ממעמד של דמוקרטיה ליברלית לדמוקרטיה אלקטורלית - מדינה שבה אופיה הדמוקרטי מסתכם בעיקר בשלטון הרוב, אך מנגנוני האיזונים והבלמים שלה, שאמורים לשמור על זכויות אדם, מוחלשים. זו כמובן הגזמה מסוימת של כותבי הדו"ח, שכן הם מתעלמים מהעובדה שמערכת המשפט בהובלת חיות ובהרב מיארה כן הצליחה לבלום את רוב המהלכים הלא דמוקרטיים שלוין, בן גביר ורוטמן, תחת מטרייתו של ראש ממשלה נאשם בפלילים, ניסו להוביל.
כבר בדצמבר 2022, עוד לפני ההכרזה הפורמלית על המהפכה המשטרית, התייחסה בהרב מיארה לכוונות להפוך את ישראל למדינה שאיננה "דמוקרטיה במובנה המהותי". "יש להימנע ממצב, שבו שיח המשילות ישמש אמצעי להסרת כל מגבלה על כוחו של השלטון", היא אמרה. היא סירבה להגן על מינויו של דרעי לתפקיד שר הפנים עקב חוסר סבירות קיצוני, וכמובן החליטה לא להגן על חקיקות המהפכה המשטרית של הממשלה. כאמור, כשתוכניות ההרס הגיעו לבג"ץ, הן נבלמו על ידו בהובלת הנשיאה לשעבר חיות.
למראית עין, פרשת פרס ישראל לא נראתה כאחת החמורות שהיו פה, לכן כשלעצמי חשבתי בתחילה שאולי העיסוק המשפטי בה מעט מוגזם, אבל במחשבה נוספת - הפרשה הזאת היא כן ביטוי ברור וקיצוני לשימוש לרעה בכוח השלטון. גם שיטת בחירת פרס ישראל אמורה להיות מבוססת על איזונים ובלמים. השר, מצד אחד, קובע קטגוריות, מקים ועדות פרס, ואז צריך לסגת, לתת להן להחליט (גם אם הוועדות הוקמו על ידי קודמו בתפקיד).
החברה, באמצעות הפרס, מגדירה לעצמה את גיבורי המדע והרוח שלה, ובכך בעצם מגדירה את עצמה. ממשלת נתניהו-לוין-בן גביר רוצה שכל זרועות החברה יתנהלו בפועל כזרועות קואליציוניות - הוועדה לבחירת שופטים, מוסד היועץ המשפטי לממשלה, העיתונות, וכן, גם פרס ישראל. למרבה השמחה, היועצת הצליחה להוריד את קיש מתוכניתו עוד לפני שהגיעה לבחינת בג"ץ.
ואם בפרס ישראל עסקינן, לו יחזור פעם השלטון הישראלי להאמין בדמוקרטיה ליברלית (הליכוד של בגין האמין בכל לב בדמוקרטיה כזאת, לכן המשאלה הזאת אינה קשורה לימין או שמאל), יהיה ראוי אולי ששר החינוך של השלטון הזה יקבע באחד מימי העצמאות (אולי של 2028, אחרי שבהרב מיארה תפרוש), קטגוריה של: "הגנה על הדמוקרטיה" ואת הפרס הזה תעניק הוועדה שתקום לאלה שהצילו את מדינת ישראל באחת התקופות הקשות שלה מאלה שבאו להחריב את משטרה הדמוקרטי. אם יוענק פרס כזה, יהיה ראוי בהחלט להעניק אותו לבהרב-מיארה ולחיות.