המכתב שמוכיח: אפילו איש מתוחכם כמו ליברמן מסוגל להיות נאיבי

חשיפת וואלה את מכתבו של אביגדור ליברמן לחבריו באופוזיציה, מסמלת את תחילתה של שנת בחירות: עוד מעט חגים שלאחריהן נתחיל לספור לאחור, כאשר היעד הוא נובמבר 2026.

הרבה דברים נאמרו על ליברמן לאורך הקריירה הפוליטית הארוכה שלו. הרבה שמות תואר הוצמדו לו והרבה תכונות אופי יוחסו לו. לכן אולי טוב לגלות שליברמן מסוגל עדיין להפתיע את הציבור ולגלות תכונה אחת שלא חשדנו שקיימת בו: נאיביות.

אז יכול להיות שליברמן באמת חושב שצריך להתניע מהלכים וסביר יותר להניח שהוא מסמן את הטריטוריה שלו בתוך גוש, שלפחות עד שיצטרף אליו בנט (אם יעשה כן יעמוד בראשו), מונה שלושה כוחות כמעט שווים בגודלם.

בצד השני של המתרס יושב אחד בשם בנימין נתניהו ומתפקע מצחוק. אפשר כבר לראות את החיקוי של מריאנו אידלמן בעונה הבאה של "ארץ נהדרת": "בחי, בחיר... לא יודע, לא מכיר את המילה הזאת" ואת הקהל באולפן צוחק, עד שהחיוך יקפא על שפתי כולנו.

המכתב של ליברמן היה אמור להעיד על כך שהפעם האופוזיציה עומדת על המשמר, מתעשתת, נכונה להילחם על עתיד ישראל. אז היה. בפועל היא מוכיחה שהיא מתייצבת עם סכין בין השיניים לקרב שנתניהו כבר הסליק לקראתו אקדח בשרוולו.

את שנת 2022 בילה נתניהו באופוזיציה. במהלך הפרידה הכפויה ממעון ראש הממשלה הוא קיבל החלטה אחת חשובה - שכל יתר פעולותיו, מאי לקיחת אחריות (אפילו סמלית) על מחדל 7 באוקטובר ועד לשטיקים של העברות ספק-חוקיות של כספים מיוחדים להטסת עריקים לאומן, הן נגזרות ישירות ממנה.

ההחלטה שקיבל נתניהו היא פשוטה, קצרה וברורה: לא לאבד לעולם את השלטון בישראל. רק שני מצבים יכולים לעגן המשך כהונה של ראש ממשלה מכהן: ניצחון בבחירות כחלוף ארבע שנים או דחייתן של אלה למועד מאוחר יותר. נתניהו פועל מאז במקביל בשני הנתיבים.

נשמע הזוי? אולי, אך כבר נוכחנו לדעת שבמשמרת הזאת של נתניהו כל מה שנשמע הזוי היום הוא הידיעה הפותחת במהדורת החדשות של מחר. נתחיל בחלק הקל יותר לביצוע, שעובר בוועדת בחירות המרכזית עליה הצליח להשתלט. פסילת הרשימות הערביות, לדוגמה, היא צעד שכבר נרקח בחדרי חדרים.

אבל זה לא מספיק: גם בסקרים לפיהם מהלך כזה מחסל סופית את סיכויי המחנה האחר להקים ממשלה, הוא לא מספיק בהכרח לנתניהו כדי להקים קואליציה משלו. את 61 האצבעות התיאורטיות שיש בסקרים לאופוזיציה שתהפוך לקואליציה הוא אולי מצליח לקצץ, אבל המהלך עדיין לא מניב למי שלא מצליח לגייס אפילו 50 מנדטים (על פי כל סקר), רוב משלו.

מה עושים? מכינים פלאן בי - ואם אפשרות א' היא מרתיחה ועתידה לשלול הלכה למעשה זכות בחירה מקרוב ל-20% מאזרחי ישראל, אזי האפשרות השנייה היא מפלצתית. מניעת בחירות במועדן.

לשם הבנת מידת הרצינות שמייחס נתניהו לאופציה הזאת, צריך לחזור אל רגעי הפתיחה של המתקפה באיראן: היא נפתחה בהודעת הרמטכ"ל, אייל זמיר, שעיקרה היה להבהיר לאומה שלא הייתה כל ברירה אלא לתקוף באיראן בעת הזאת.

נדיר מאוד שמלחמה צריכה צידוק שכזה, אבל נתניהו פחד ליפול לתהום הפעורה בין הרוב הפרלמנטרי המוצק שיש לו לבין חוסר האמון מצד העם. לכן נשלח הרמטכ"ל אל המצלמות והמיקרופונים.

מה הקשר בין זה לבין דחיית הבחירות? ובכן, הקשר הדוק וישיר. הדרך הטובה ביותר למנוע בחירות היא בהכרזה על מצב חירום: הן לא תקים קלפיות ותסכן מיליוני אזרחים שירצו לממש את זכות הבחירה שלהם, תחת מתקפת טילים.

אין הכוונה לכפור בעובדה שהתקיפה באיראן הייתה מוצדקת ונחוצה, אבל מבחינת נתניהו היה לה תפקיד כפול: גם להסיג לאחור את היכולות הגרעיניות של האויב - וגם לתרגל מצב חירום מאפס למאה.

מידת ההשפעה של מבצע "עם כלביא" על היכולת הגרעינית של איראן עוד תתברר. באשר למטרה השנייה, הרי שהיא הושגה במלואה: נתניהו הוכיח שבגיבוי דמות בעל אמינות ציבורית גבוהה, כמו אייל זמיר, הוא יכול להורות על יציאה למלחמה מבלי שאיש יפקפק במניעו.

הדאגה של נתניהו התעוררה מחדש עת התברר שלמרות השבחים שהרעיף על הרמטכ"ל וצה"ל, הרי שזמיר לא ממהר להיות יס-מן. פתאום מתברר לא רק שיש לו דעות שונות לגבי דרכי הפעולה של צה"ל בעזה, אלא שהוא אפילו מקיים קשר ישיר עם התקשורת כדי להפיצן. או אז החלה המתקפה על הרמטכ"ל.

ההבלים שמשמיעים סמוטריץ' ובן גביר (שני אנשים שבהגיעם לגיל גיוס ראו חיילים רק בטלוויזיה ולא במראה), בדיוני הקבינט הבטחוני אינם אלא קוריוז. בניגוד לרושם שנתניהו מבקש (ומצליח) ליצור כאילו הוא נסחט על ידם, הם משרתים אותו היטב. האמירות המדאיגות יותר מגיעות מהקו שמתוח בין מיאמי לקיסריה, זה שמחבר בין הרעייה לבן - ומשמש לנתניהו כן שיגור לבלוני ניסוי.

ניחא שההשתלחות ברמטכ"ל לא הייתה עניינית, היא בעיקר לא הייתה מקרית. נתניהו באמצעות "סביבתו" ביקש לערער את מעמדו של רב אלוף זמיר ולכרסם באמינותו.

זה לא היה אלא מהלך הפתיחה: הפעם עבר הכדור ל"מקורב" יעקב ברדוגו שקרא למנות רמטכ"ל-על, מינוי פוליטי שיהיה מעל למפקד הצבא.

מה ירוויח נתניהו ממהלך שעל פניו מעורר רק התנגדות? הכנת דעת הקהל לאפשרות שההזוי של היום יהפוך לכותרת של מחר: נתניהו זקוק לסמכות צבאית עליונה שתאפשר לו להכריז על מבצע צבאי מעכשיו לעכשיו, נניח שבועיים לפני הבחירות - מה שישמש עילה לדחייתן.

ואז יגיע זיני

כמובן שזה רק חלק מהתכנית הגדולה. חלק נכבד שמור לגופים כמו השב"כ והמשטרה. האחרונה הפכה כבר ליחידה לפיזור הפגנות כאשר במקביל היא בונה את המשמר הלאומי, צמד מילים מפחיד שנועד בינתיים רק להלך אימים, עד ליום פקודה שבו יתברר מה מטרתו האמיתית של המהלך שמגייס אזרחים לגוף כמו-משטרתי, זאת בעת שלמשטרה המקורית אין די שוטרים כדי לעמוד במשימותיה השוטפות.

הגוף השני הוא שב"כ. כאן כבר קל יותר להסביר את המינוי הצפוי (אוי לנו אם יעבור) של האלוף דוד זיני. דעותיו של זיני על דמוקרטיה כבר ידועות מראש, אבל מאחר שהשב"כ, על פי חוק, הוא הגוף שאמור להבטיח את קיום הדמוקרטיה בישראל, הרי שהוא יקבל הזדמנות לא רק לדבר אלא גם לעצב אותה בהתאם.

בנסיבות האלה, הפיכת שירות הביטחון הכללי למשטרה חשאית שתעלים מתנגדי משטר, היא רק עניין של זמן. במידת הצורך, אם דחיית הבחירות שכמוה כביטולן, תאיים להוציא מאות אלפים לרחובות, יהיה גם מי שישבש את ההתארגנות (שב"כ) וגם מי שיאכוף את ה"סדר" (משטרה ומשמר לאומי).

נתניהו נבחר באופן דמוקרטי והוא מקווה מאוד להיבחר שוב באופן שכזה. אלא שבעוד יריביו מתארגנים לבחירות במועדן כאילו זה התסריט האפשרי היחיד, הוא כבר פועל בדרכים אלטרנטיביות, למקרה שהסקרים ינבאו לו תבוסה.

לא רק האופוזיציה צריכה להתעורר, אלא גם אזרחי ישראל שקראו את הכתוב ומלמלו לעצמם "הזיה": לאלה אפשר להזכיר שוב כמה פעמים פטרו כבר גחמות (למשל על ציר לוין-קרעי) כ"הזיה", רק כדי לראותן קורמות עור וגידים בצורת תכנית פעולה.

לכן נתניהו יכול לשלוח ביד אחת עשרות אלפי צווי 8 וביד האחרת ליזום הטסת משתמטים, במימון המדינה, לקבר ר' נחמן מברסלב. לכן הוא יכול לקבל הצעה מניחה את הדעת בנוגע לשחרור חטופים ואפילו לא לדון בה. לא לדון - ולצאת לארוחת ערב חגיגית, בעוד אלה מתים מרעב.

הוא הבין שמהפכות (ע"ע המהפכה המשפטית) אינן טובות לו ושאין קיצורי דרך, גם אם היא ללא מוצא. לכן הוא מעלה את הטמפרטורה בכל פעם במעלה אחת. עד שהצפרדע תחליט אם לקפוץ, היא תהיה כבר מבושלת כהוגן.

במשל הזה האופוזיציה, עם ישראל, ההסתדרות וכל מי שמאמין בדמוקרטיה הישראלית הקלאסית, זאת עם הפרדת רשויות וחופש ביטוי - כולם צפרדעים.

לכן, עם כל הכבוד למהלך האסטרטגי של ליברמן, נתניהו לא חושש להפסיד בבחירות. אם הפסדו יסתמן כתוצאה אפשרית שלהן, הן פשוט לא תתקיימנה.

הזוי, נכון?