אם יש משהו שהכי מסמל את הליכוד של היום, את מה שנהיה מהליכוד, זו טלי גוטליב. האשה שהפציעה ציבורית בפאנל של איילה חסון בערוץ 13, הפאנל המשפטי של תכנית 'המטה' מדי מוצאי שבת, עם אותן צרחות, אז על חבריה בפאנל, בראשם עמית בכר, היום יו"ר לשכת עורכי הדין. גוטליב מצאה חן בעיני נתניהו בגלל התוקפנות שלה נגד מערכת המשפט. הביקורת הרעשנית, יכולת הביטוי, הטונים, ההופעות בתקשורת. היא התמודדה אז במשבצת ה"אשה החדשה" בליכוד, שריון במקום 25 ונכנסה לכנסת.
עורכת הדין הפלילית שהחלה דרכה במשרד בבני ברק, וייצגה בין השאר אנסים ועברייני מין, היא האשה הראשונה בליכוד, מקום שני ברשימה הכללית. קפיצה מטאורית. הרשימה הזו נעשתה כך על פי סקר של מכון אגם, בראשות נמרוד ניר מהאוניברסיטה העברית ופורסמה ביום שני ב"וואלה". היא גרמה רעש גדול במחוזות הליכוד.
ולפני שממשיכים הבהרה חשובה: כמעט בלתי אפשרי לחזות בסקר את מיקומי הפריימריס. 130 אלף מתפקדים יש לליכוד. בפריימריס האחרון רק 58 אחוזים מהם הגיעו להצביע. על פי ההערכות 30 אחוזים בערך יצביעו באופן מאורגן.
קבלני קולות פקדו אותם והם מקבלים רשימה לפני הפריימריז ומצביעים על פיה. שאר המתפקדים נחשבים "מצביעים חופשיים". יושבים בבית ובוחרים את המועמדים שלהם ברשימה, על פי שיקול דעתם. הרשימות, הדילים, העסקאות הגדולות, נסגרות ימים בודדים לפני יום הפריימריס. כל הוצאה של מישהו מדיל גדול, יכולה להוריד אותן בכמה מקומות. כל כניסה לדיל גדול יכולה להקפיץ בכמה מקומות - לכן קשה מאד לסוקרים לדייק בסקרי פריימריס. אבל זה בהחלט נותן מגמות, כיוונים, מלמד על פופולאריות או חוסר פופולאריות.
טלי גוטליב הם פני הליכוד החדשים. ימנית, קיצונית, צעקנית, רבה עם כל העולם ואשתו, מעניקה תמיכה כמעט מוחלטת בנתניהו. תשמעו ממנה באופן קבוע התקפות בוטות נגד ראש השב"כ, נשיא העליון יצחק עמית, היועצת המשפטית לממשלה גלי בהרב מיארה, ראשי הצבא ובכלל כל מי שבא לא טוב בעין לנתניהו. היא מסורתית, דתיה לשעבר, מדברת הרבה על "הכבוד של הליכוד". והמתפקדים מתים על זה. הנה, מקום שני ברשימה.
יו"ר הכנסת אמיר אוחנה שומר על מקומו הגבוה, בסקר הזה במקום הראשון, בזכות שילוב של תפקיד ממלכתי בכיר, תמיכה ללא סייג בנתניהו גם כשזה מתנגש עם שלטון החוק והמון פעילות שטח. אוחנה, כמו אלי כהן, נחשב למי שמשקיע המון זמן במתפקדים. וההשקעה הזאת קשה. כמעט מדי יום יש כמה חתונות, בר מצוות, בריתות, ושאר אירועים, מבר מצווה ועד יום הולדת לילד, לא צחוק, אלי כהן נראה לאחרונה מצולם מחייך ביום הולדת 6 של בנו של חבר מרכז. לפעמים, בערב אחד, הם נאלצים להתחיל בארוע ראשון בטבריה, או בית שאן, משם להמשיך לארוע בחיפה, פ"ת, חולון, אשקלון, ומסיימים את הלילה בבאר שבע. לפעמים בדימונה. ואוי ואבוי למי שלא מגיע. מחוק בפריימריס. תחפש אותם בסיבוב ביום הדין.
בסקר הזה ישראל כץ קופץ מהמקום ה-12, אליו נבחר בפעם האחרונה למקום הרביעי. תפקיד שר הביטחון, העבודה המשותפת עם נתניהו, ההתעסקות עם הצבא, המלחמה, צילומים מדי יום עם ראשי הצבא, מאוד מאוד עושים את זה למתפקדים והקפיצו את כץ היישר למקום הרביעי. וכמו שאלי כהן, אוחנה, לוין ואחרים משקיעים במתפקדים, ככה מירי רגב כמעט לא רואה אותם. בליכוד מספרים שמירי רגב, תמיד בעשירייה הראשונה, תמיד האשה הראשונה ברשימה, מספרים שהיא התעייפה. מהעבודה, מתחזוק המתפקדים, מהקפיצות מדי ערב לארועים של הליכודניקים. אז היא בורחת הרבה לחו"ל. היא מתה על חו"ל.
בכלל, סתם להשכלה הכללית: אם יש דבר שבעטיו הכי כייף להיות שר, למי שאוהב לטוס, הן הנסיעות לחו"ל. רחוק מהארץ, מההפגנות, מהלחץ, השגרירות בכל מדינה שאתה נוחת עוטפת אותך עם נהגים, עוזרים, לו"ז יחסית דליל, המון דברים כייפים, ארוחות, הצגות, מופעים, ואיזה כבוד. שם כמעט ולא רודפים אחריך עם צעקות "בושה בושה", ולא מפגינים בבוקר ליד הבית. אז בשבוע הקרוב היא תטוס לשבועיים וזאת בפעם ה-14 מאז תחילת הקדנציה. וכשהיא לא בארץ, קשה להיות בארועים, לשבת לפגישות עם חברי מרכז, והם כועסים בהתאם. אז רגב לפי הסקר הזה מחוץ לעשירייה הראשונה היוקרתית, במקום ה-11. עם נתניהו בראש ואולי עוד מישהו שיוצנח היא לקראת אמצע העשיריה השניה. מקום נמוך ממה שהכירה בכל הפעמים האחרונות.
מי שכיכב תמיד בראש הראשונה, יריב לוין, נדחק בסקר הזה למקום התשיעי. לוין נחשב בשנים האחרונות לאיש הכי קרוב לנתניהו. יד ימינו. זה כבר לא ממש המצב. הקרבה לנתניהו, הקיצוניות נגד בית המשפט העליון, נגד היועצת המשפטית, העמדות הימניות, כל אלה הקפיצו אותו לצמרת הרשימה. בקדנציה הנוכחית הוא הולך מדחי אל דחי. נכשל בהכל. זה החל באותה מסיבת עיתונאים מפורסמת בתחילת ינואר 2023 להשקת אותה "רפורמה משפטית", שגררה הפגנות ענק בכל הארץ, השעיית התנדבות בחיל האוויר ובשאר יחידות מובחרות, מהומה גדולה שהסתיימה בטרגדיה הגדולה בשבעה באוקטובר. לפי תחקיר ה"ניו יורק טיימס" שפורסם לאחרונה יריב לוין בכה ביום הטבח בשבעה באוקטובר. יש לכך שתי עדויות. אולי ידע שכל המהפכה שלו הביאה לאסון. לאחר מכן זה עבר לו ומאז חזר לתקוף בחמת זעם את נשיא העליון, היועצת המשפטית. אך חוץ מזה שום הישגים, אפס רפורמות, רק מנעולים חדשים בלשכת היועצת המשפטית בהרב מיארה בת"א. כנראה שגם הנשאלים בסקר מבינים זאת ולוין נדחק מצמרת הרשימה למקום התשיעי.
בועז ביסמוט במקום השלישי זה סיפור. חבר הכנסת שהחליט לקפוץ לבריכת הפריימריס בבחירות האחרונות רק שבועיים לפני, חיזק מאוד את מעמדו. הוא אהוב, נגיש, מתראיין באופן שמחבב עליו את המתפקדים. גם הוא מאלה שמשקיעים בחברי הגוף הבוחר, מגיע להמון ארועים ולא עלינו לאזכרות והלוויות. העניין שביסמוט הכי רצה להיות שגריר במדינה גדולה ונחשבת באירופה. נתניהו דיבר איתו על זה כמה פעמים. בסוף הוא נחת בלשכת יו"ר ועדת חוץ וביטחון, כי החרדים רצו אותו. נתניהו העדיף שם את חנוך מלביצקי.
אלי כהן הידרדר למקום העשירי בסקר, אך אין לי ספק שיהיה שבמקום גבוה יותר בפריימריס. אין אדם שמשקיע יותר במתפקדים מאשר אלי כהן. אין ארוע של חבר מרכז ליכוד, לפעמים גם של מתפקדים, בצפון הרחוק, בדרום הרחוק, שאלי כהן לא מתייצב. עונה לכל מי שפונה אליו, תמיד זמין ונגיש.
ויש את אלה שהלכו ראש בראש עם נתניהו ונדחקים בסקר הזה למקומות לא ריאליים. שר הביטחון לשעבר יואב גלנט שהיה במקום הרביעי יורד למקום ה-29. יולי אדלשטיין, היו"ר המודח של ועדת חוץ וביטחון יורד מהמקום ה-18 בבחירות הקודמות ל-26.
והסבר קטן: מקומות מ-20 ואילך ברשימה הארצית אינם נחשבים ריאליים, כי באמצע ישולבו מועמדי המחוזות, נשים, מיעוטים, משוריינים, שידחקו את מי שיגיע למקום 20 ואילך למקומות לא ריאליים.
מי שעוד יורד מהמקום הרביעי למקום ה-15 הוא דוד אמסלם. לפניו גלעד ארדן, השגריר באו"ם עד לאחרונה, שאין ספק שיגיע למקום גבוה יותר. עוד נדחקים, על פי הסקר, הרחק מהצמרת הם מיקי זוהר, ניר ברקת שגם מבלה המון ימים בחו"ל, יואב קיש ואבי דיכטר.
ועוד אחד שנדחק לפי הסקר למקום לא ריאלי הוא שר החוץ גדעון סער. האיש שעזב את הליכוד בסערה, אמר את הדברים הקשים ביותר נגד נתניהו והליכוד ואז חזר בזחילה לליכוד. על פי הסקר הזה מחוץ לרשימה. סער קיווה להיבחר לבד בפריימריס ולתת את השיריון היחיד שקיבל מנתניהו לחברו זאב אלקין. לפחות לפי הסקר, הוא זה שיצטרך את השיריון.
ומילה אחרונה של בכיר בליכוד שאמר לי אתמול: "אנחנו משתגעים שנים כדי לקבל מקום גבוה בפריימריס. עושים הכל למען חברי המרכז, המתפקדים, רצים מארוע לארוע, משקיעים בהם שעות, הכל כדי להגיע למקום גבוה בפריימריס. ואז נתניהו נבחר ומתעלם לחלוטין מהמקום שלך בפריימריס. ממנה לשרים רק את מי שהוא רוצה, את מי שנאמן לו, מקפיץ כאלה שנבחרו למקומות נמוכים לתפקידים הכי נחשקים. ונותן תפקידים זוטרים לכאלה בצמרת הרשימה. לפעמים אני חושב שחבל להתאמץ כל כך"