העימות בין החרדים לרוב הישראלים הולך ומסלים במהירות. בעוד החרדים מתנהלים כאילו אין מלחמה, מאות חללים, אלפי פצועים ומצוקת גיוס קשה, הרוב הישראלי לא מוכן לשאת אותם יותר על כתפיו. שינוי משמעותי יבוא רק בדרך של שינוי פוליטי. כשהרוב הציוני יתבע מהחרדים, באמצעות שלילת ההטבות הרבות להן התרגלו, וסנקציות, להתחיל לקחת אחריות וחלק. אבל לנוכח אטימות הלב החרדית למצוקת הרוב הישראלי, הולך ומתגבש לנגד עינינו חרם וולונטרי כנגד החרדים. כזה שאם יתפוס תאוצה משמעותית יותר, החרדים אבל גם כולנו נסבול ממנו.
אם החרדים לא יתעשתו, הם ימצאו את עצמם כלואים ומבודדים, בגטו שהם בנו סביבם. זה יהיה רע להם ולכולנו. לרוב הישראלי נמאס. נמאס משעות של עמידה בפקקים בגלל מעצר של עריקים חרדים. נמאס ממאות ימי מילואים ושירות חובה ארוך מתארך כשהחרדים נופשים ברחבי הארץ שהוא מגן עליה. נמאס מהבוז של המנהיגים החרדים להקרבה של שאר היהודים בישראל. נמאס לממן את הבטלה החרדית מכספי המיסים. נמאס מהתביעות האינסופיות של הפוליטיקאים החרדים והשליטה שלהם על מרחבים שלמים בישראל. פשוט נמאס.
את התחושה הזו ישראלים רבים יתרגמו כנראה בקלפי להצבעה בעד מפלגות שלא ייכנעו לחרדים. אבל בינתיים רבים יותר ויותר מתרגמים את זה לבחירות היומיומיות שלהם. זה עדיין לא בא לידי בנתונים, אבל בשיחות עם חברים ובפוסטים ברשתות החברתיות המגמה די ברורה. ישראלים רבים מפסיקים לקטר ולקוות לשינוי שיבוא מהפוליטיקאים, ומתחילים להצביע ברגליים, בארנק ובקבלת החלטות שהולכת והופכת לחרם נגד חרדים. אחד אומר שאם פעם היה עוצר לנערים חרדים ונותן להם טרמפ הוא הפסיק זאת. שני אומר שאם הוא יכול להימנע מכך הוא לא קונה מספקים חרדים. ואולי הכי גרוע, היא הירידה בנכונות להעסיק חרדים במגוון ענפי המשק, שאינם שירות ישיר לחברה החרדית.
מהצד החרדי חרם צרכנים על רקע ערכי הוא כלי ותיק בארסנל המחאה. כך למשל, בשבועות האחרונים הכריזו החרדים חרם על מתחמי "ביג" ברחבי הארץ בגלל מתחם "ביג" החדש בגלילות, שגורם לטענתם לחילול שבת המוני. במקביל פועלים החרדים להחרים את חברת הביטוח "כלל" בגלל שהיא מעורבת בפרוייקט בו לטענתם יש חילול של קברים עתיקים. זכור היטב חרם הצרכנים החרדים על מאפיית "אנג'ל" מלפני כשנתיים בגלל שיו"ר החברה דאז, עומר בר-לב, הגיע להפגנה מול ביתו של אחד מהרבנים החרדים. והדוגמאות עוד רבות.
ההבדל בין מה שנראה כחרם מתגבש על הקהילה החרדית מצד ישראלים לא חרדים רבים, לחרם החרדי הוא שבניגוד לחרדים הפועלים כקהילה ויוצאים לחרם מוכרז, כאן החרם נראה ככזה שצומח מלמטה. לפחות לעת עתה, אין כאן יד מכוונת, או קריאה של מנהיגים להחרים את החרדים. ישראלים רבים שנקעה נפשם מההתנהלות החרדית פשוט מחליטים שהם לא מוכנים לפרנס, לשתף פעולה או לעבוד עם מי שלתחושתם מנצל אותם, חי על חשבונם, ומקבל ביטחון על חשבון ההקרבה שלהם ושל ילדיהם.
במובן מסוים, טוב שאין חרם מוכרז, אבל מנגד, אלו חדשות רעות לחרדים ולחברה הישראלית. אל מול הוויכוח הערכי הקשה מול החרדים, רקמת החיים היומיומית בתוך החברה הישראלית המשיכה להתקיים למרות המתח. החרם ההולך ומתהווה נגד החרדים מבטא שבר עמוק בקרב ישראלים רבים, שברמה האישית לא מוכנים להסכים עוד עם המצב הנוכחי ובוחרים לפעול גם בדרך של מחאה כלכלית נגד החרדים.
אפשר להבין את הישראלים שבוחרים בדרך הזו, כשרוב חד משמעי מהישראלים סבור שעל החרדים לשרת בצבא ולהשתלב בכלכלה. ובגלל כוח הסחיטה של החרדים והפוליטיקאים הכושלים, אין לכך ביטוי ברמה הממשלתית, מה שנותר לישראלי הפשוט הוא להצביע ברגליים, בארנק, ובקבלת ההחלטות שלו, ולהחרים את החרדים עד שאלו יהיו ליותר ערבות הדדית ונשיאה משותפת בעול. ועם זאת, חרמות, מכל צד הם דבר מזיק. את הוויכוח הערכי החריף עם החרדים אפשר לנהל בדרכים אחרות.
הכותב הוא מנכ"ל המכון למדיניות העם היהודי ומרצה למשפטים במרכז האקדמי "פרס"