אפס ביחסי אנוש: המוזיקה של שר החינוך היא ההמנון של הממשלה הזאת

מעשה באמא ששכלה את שתי בנותיה.

אומלל הוא אדם שנאלץ לקבור את ילדיו. אומללה שבעתיים היא אם שאיבדה שתי בנות. קשה לדמיין גורל איום מזה. הדבר היחיד שאפשר להציע לאישה כזאת הוא חיבוק.

נורל ורויה מנצורי יצאו מביתן למסיבה. יצאו לרקוד, לאהוב ולהיות אהובות, לחגוג את החיים כדרך שרק אנשים צעירים יכולים לחגוג - ולא שבו אל ביתן.

נורל הייתה בת 25 בהירצחה, עת ניסתה להימלט ממסיבת נובה. רויה הייתה בת 22. בהלוויה של רויה עדיין לא ידעה המשפחה שגם נורל אבדה לעד, נאחזה עוד בשביב של תקווה, עד אשר השיגה אותה הבשורה המרה בשנית, ללמדנו שאפילו לסיוט הנורא מכל יש מדרג משלו: הברק היכה פעמיים במשפחת מנצורי.

סיגל מנצורי, אמא שלהן, תושבת הוד השרון, תישא את זכרן בליבה ובפיה עד יום מותה. קשה לחשוב על סבלה: כאב לשלושה קשה היה לי להקליד את הפסקאות הקודמות מבלי שתרעד היד על המקלדת והעין תדמע. זה לא הופך אותי לאדם רגיש במיוחד, להפך - קשה לחשוב על תגובה בנלית מזאת, כלומר - אינסטינקט של כל אדם באשר הוא אדם. בן אנוש.

כלומר אלא אם הוא שר החינוך, יואב קיש. או אז שומע האדם ההוא את האם השכולה - ומנגן לה מוזיקה בפול ווליום, ישר בפרצוף.

הנחת ייסוד מספר 1: אפשר לחשוב על ההפגנות שהתקיימו אתמול מה שרוצים, באמת - כל דעה שמכבדת את המעמד היא לגיטימית. אפשר לחשוב שרק כך תושג תזוזה בעמדות הממשלה ןאפשר לחשוב שההפגנות מחזקות דווקא את האויב. הכל הוא בגדר הסביר כל עוד מכבשים את זכותם של בני משפחות החטופים לזעוק מנהמת ליבם - אחר כך זה כבר עניין של כל אדם עם מצפונו, הבנתו ודעותיו.

הנחת ייסוד מספר 2: משפחה שכולה היא משפחה שכולה היא משפחה שכולה. כלומר, לא מתווכחים איתה גם כאשר לא מסכימים איתה. מאזינים לה בנימוס, משפילים מבט ונושכים את השפתיים גם - ואולי בעיקר - כאשר היא משמיעה דברים קשים, הפוכים לדעותיך ולתפיסת עולמך.

למה? כי הכלל הפשוט, האנושי והבלתי כתוב אומר שהמחיר שהקנה לשכול את המעמד המיוחד הזה הוא כבד מנשוא. מחיר שאיש מאתנו לא היה מוכן לשלם, ומאחר שאיש לא היה רוצה להיות במקום מקור המסר, אין לנו זכות לדון אותו. גם כאן מדובר באנושיות פשוטה, כמעט מובנת מאליה. כלומר, שוב: אלא אם כן אתה שר החינוך יואב קיש.

קיש הלה מסמל את השפל המוסרי שאליו התדרדרה החברה הישראלית, תודה לאל - בינתיים רק בשוליה (הגם שאלה מתרחבים בכל יום).

נתחיל בכך שהוא מסמל את הדעות הקדומות שלנו: טייס במיל', רהוט כל כך, שנכנס אל החיים הציבוריים כשהוא מפגין נחישות ובהירות מחשבה, נושא נאומים חוצבי להבות על - ובכן למשל על הצורך בשוויון בנטל, תמד מילים שהממשלה הנוכחית שמה ללעג ולקלס.

המטרה אינה להתנצח פוליטית בשאלת חוק הגיוס אלא להראות באיזו מהירות הפך קיש מפעיל ציבור צעיר עם רזומה מכובד ומה שנראה כלהט אידיאולוגי, לסמל לכל מה שמסואב מוסרית במערכת הפוליטית, בלי קשר לזהותו המפלגתית.

למה? כי ככה זה: יש לעיתים שאפילו במערכת שממנה אין לנו כבר ציפיות לקודים בסיסיים של הגינות, מצליחים אחדים לבלוט בחוסר נאמנות בסיסי למוצא פיהם שלהם:

די אם נזכיר את אלכס גולדפרב שתמך בתהליך אוסלו בתמורה לכבוד וכיבודים, את אורלי לוי, שערקה מצד לצד, העיקר לא להיפרד מהכיסא - או אפילו דוגמה מהימים האחרונים, כמו המראה המביש של גדעון סער חוזר הביתה וחוזר בו מכל מה שהשמיע במרוצת השנים האחרונות - ובלבד שלא להימחק מהחיים הציבוריים, כפי שהיה ראוי לאדם שלא תרם להם מאוד, מלבד נוכחותו חסרת הכריזמה.

ועדיין, אף אחד מהנזכרים מעלה, לא עשה מעשה כשל קיש, שהפר כל קוד - לא רק של מה שמצופה ממי שחוסה תחת ההגדרה "נבחר ציבור" (כאמור, מאלה יש לנו מעט מאוד ציפיות) אלא מההגדרה של בן אנוש.

קשה לדמיין מה מניע אדם ששומע אם מבכה את בנותיה - ובתגובה משדר אליה מוזיקה בקולי קולות, חסר היה רק שיפצח במחול (יש לו רקורד גם בזה) נוכח השכול.

נניח שקיש היה יורד מביתו, מסמן למאבטחים לזוז הצידה ומזמין את סיגל מנצורי, אמה של רויה ונורל ז"ל, לעלות אליו לקפה. נניח שהיה ניגש אליה ומחבק אותה בלי לומר מילה. האם היה נגרע משהו מכבודו? מכבודה של הממשלה? מהיכולת להרתיע את חמאס או לכבוש את עזה (ולא משנה מה עמדתנו בקשר לכך)?

רוצה לומר, קיש היה יכול לנהוג כאדם ובמקום זה נהג כחיית פרא, כשפל וחסר מצפון. זה מאכזב אפילו כשזה מגיע מאזרח מן השורה, זה מרסק כל נורמה כאשר זה מגיע מצד שר החינוך של מדינת ישראל.

אפילו אז היה לקיש עוד מפלט שהיה גורם לו לצאת בסדר מהסיטואציה. יכול היה לומר "לא ידעתי", יכול היה לומר משהו בסגנון של: "מרוב שמפגינים מתחת לביתי, לא היה לי מושג שמדובר באם שכולה. לו הייתי יודע זאת הייתי מכבד את דבריה, אבל תבינו - בכל יום אני סובל הפגנות תחת ביתי, עד שמרוב ההמולה לא יכולתי לשים לב לתוכן הדברים".

הבהרה כזאת שכמוה כחצי-התנצלות, אולי לא הייתה מנקה את קיש הפוליטיקאי, אבל לפחות מגוננת על קיש האדם: בכל יום כמעט מפגינים תחת ביתו, הוא נאלץ לאטום את אוזניו - ועל כן לא שם לב מי הדוברת ומהו תוכן דבריה (היא דיברה על הסיוט שבלהתעורר כל בוקר מחלום על שתי בנותיה).

הבעיה היא שהבייס לא מעריך התנצלויות, אלא להפך - התנצחות ששוברת כל טאבו. על כן קיש עשה כמעשה מורו ורבו: תחילה הפך עצמו לקורבן בפרשה - "במשך למעלה משנה באים לפתח ביתי מפגינים, כאילו בשם משפחות החטופים ומקללים את אשתי ואת ילדיי בקללות נוראיות".

ואז עובר להתקפה על... ובכן, על התקשורת: "אני לא ארתע מול ההתקפות הקבועות האלו, שמעולם לא סוקרו ואינן מסוקרות בתקשורת הכה אובייקטיבית".

מה נאמר? נפלא. פשוט נפלא - קודם כל שתדעו לכם שאני הקורבן האמיתי ואז התקשורת אשמה. למה? כי בעודה מתעלמת מסיקור ההפגנות מול ביתו (שקר, אפשר להיזכר בקלות בסיקור של הפגנות כאלה, אפילו שכללו הרחקה ומעצר של המפגינים), היא סיקרה את הקטע שבו עומדת סיגלית מנצור וקוראת את מכתבה קורע הלב אליו (אגב, לפחות אני נחשפתי לתיעוד לא מאמצעי התקשורת אלא מפוסט בפייסבוק).

שקר על שקר - ושוב, ללא כל קשר לזיקה פוליטית. כלומר, משהו שמלמד על אופיו של שר החינוך של מדינת ישראל הרבה יותר משהוא מלמד על האירוע עצמו, הרבה לפני שמתחילים להתווכח על נושאים כמו האם ההפגנות מועילות לעניין החטופים - בכך שהן מונעות מהם להישכח ולרדת מעל סדר היום, או שאולי הן דווקא גורמות לחמאס להקשיח את עמדותיו.

אתם יודעים מה, בכל זאת משפט על זה, כי אולי זה כן קשור לסטנדרטים האנושיים הירודים שהפגין אתמול קיש: אין ספק שמוטב היה לו האויב היה רואה את עם ישראל מלוכד ומאוחד מאחורי ממשלתו. עד כאן מסכימים כולנו. רק שבמקרה של הממשלה הלא מתפקדת הזו (די לנו אם נביט במערכת החינוך, תחום אחריותו של קיש. הוא קיבל ירושה לא קלה אמנם, אבל הצליח לדרדר אותה עוד), החשש הוא שמא אם לא יועלה נושא החטופים על ראש שמחתה בכוח, נוח יהיה לה אם יישכחו מכל לב - ובכל מקרה, היא לא תעשה דבר כדי להשיבם.

והיה אם ישאל מישהו איך יתכן הדבר, איך אפשר לחשוב שממשלת ישראל נוהגת בחוסר מוסר שכזה עד שאין בכוונתה להשיב לבתיהם אזרחים וחיילים שנחטפו בגלל שנרדמה בשמירה, אפשר יהיה להציג בפניהם את הסרטון שבו לועג קיש לכאבה של אם שכולה, מבזה אותה בהשמעת מוזיקה בפול-ווליום, כעדות לשפל אליו התדרדרה הממשלה הנוכחית: המוזיקה שהשמיע קיש לסיגל מנצורי היא פס הקול של הממשלה הנוכחית. מנגינתה של התזמורת על הטיטאניק.