החלטת הקבינט המדיני-ביטחוני לאשר את תוכנית נתניהו לכיבוש רצועת עזה עוררה גלי דיונים בתוך מערכת הביטחון ומחוצה לה. בעוד שהממשלה מתעקשת על חמישה עקרונות מרכזיים - פירוק חמאס מנשקו, השבת כל החטופים, פירוז הרצועה, שליטה ביטחונית ישראלית וקיום ממשל אזרחי חלופי - מתעוררת השאלה המכרעת: האם ממשל צבאי ישראלי ברצועה הוא הפתרון הדרוש או מלכודת אסטרטגית?
הרמטכ"ל אייל זמיר הביע בישיבת הקבינט התנגדות חד משמעית לכיבוש הרצועה. הוא הזהיר מפני "המשמעויות הבעייתיות הכרוכות בכך, ובראשן פגיעה בחטופים ושחיקה נוספת של כוחות צה"ל". עם זאת, זמיר הציג אפיק פעולה חליפי לכיבוש - באמצעות מהלך כיתור, שמבחינתו מהווה את "האופציה המועדפת".
נתניהו מצדו הדגיש ברשת פוקס ניוז: "המטרה היא להבטיח את ביטחוננו, להסיר את חמאס ולאפשר לאוכלוסייה העזתית להשתחרר ממנו". הוא הבהיר כי ישראל לא תספח את הרצועה, אלא תעביר את השליטה "לתקופת מעבר לגוף שלטוני שינהל את הרצועה לאחר סיום שלטון חמאס".
הבדל מהותי בין העבר להווה נעוץ בגודל האוכלוסייה. בשנת 1967 התגוררו ברצועת עזה כ-370 אלף פלסטינים. בשנת 1987, עם פרוץ האינתיפאדה הראשונה, עלה המספר לכ-570 אלף. כיום מתגוררים ברצועה כ-2.2 מיליון נפש - כמעט פי ארבעה מההיקף בראשית האינתיפאדה.
אם בעבר חטיבה מרחבית אחת נתנה מענה ממשלי-צבאי-ביטחוני מספק, כיום המורכבות האופרטיבית גברה בצורה דרמטית. המציאות הנוכחית כוללת צפיפות אוכלוסיה מהגבוהות בעולם, תשתיות טרור מפותחות ויכולות לחימה מתקדמות שלא היו קיימות בעבר.
ישראל קיימה ממשל צבאי ברצועה בשני פרקי זמן: הראשון לאחר מבצע קדש ב-1956, והשני מיוני 1967 עד להסכם קהיר במאי 1994. במהלך השנים השקיעה ישראל באזור משאבים כספיים גדולים, במיוחד לפיתוח מערכת הבריאות. בשנות ה-80' עבדו במנהל האזרחי ברצועת עזה קרוב ל-5,000 פלסטינים מקומיים.
עם פרוץ האינתיפאדה הראשונה ב-1987 שודרג סדר הכוחות מחטיבה מרחבית לאוגדה מרחבית, שפעלה באמצעות שלוש חטיבות. בשנת 1989 הוקמה יחידת "שמשון" - יחידת חי"ר מובחרת שלוחמיה התחפשו לפלסטינים מקומיים כדי לעצור מסיתים ופעילים.
ברוב שנות השלטון הישראלי ברצועת עזה, היה די בחטיבה מרחבית אחת שלצדה פעל המנהל האזרחי כדי לקיים שליטה אפקטיבית בשטח, אולם בנסיבות הנוכחיות סדר כוחות שכזה אינו מספיק ומדובר באופציה שאינה ריאלית. מעבר לכך, ישנו הבדל משמעותי נוסף הקשור לגודל האוכלוסייה, המשפיע על היקף הנוכחות הצבאית הנדרשת באזור. בשנת 1967 התגוררו ברצועת עזה כ-370 אלף פלסטינים ושני עשורים לאחר מכן, בשנת 1987, עלה מספרם לכ-570 אלף נפש. מאז חל זינוק דרמטי בהיקף האוכלוסייה, וברצועת עזה מתגוררים כיום כ-2.2 מיליון נפש. אם בעבר חטיבה מרחבית אחת נתנה מבחינת ישראל מענה ממשלי-צבאי-ביטחוני מספק, הרי שכיום האוכלוסייה גדלה כמעט פי ארבעה מההיקף המספרי שלה בראשית האינתיפאדה הראשונה.
כצפוי, בעקבות פרסום ההחלטה שהתקבלה על ידי הקבינט המדיני-ביטחוני, הזדרז חמאס להודיע כי תוכניתו של ראש הממשלה נתניהו לכיבוש הרצועה מעידה על כוונתו להקריב את החטופים לטובת האינטרסים האישיים שלו. "אנו מדגישים כי רצועת עזה תישאר בלתי ניתנת לכיבוש, וכל ניסיון להרחיב את התוקפנות כלפי העם הפלסטיני יגבה מחיר כבד ויקר מהכיבוש", נמסר בהודעה. אנשי חמאס הוסיפו כי דברי נתניהו חותרים תחת המשא ומתן לסיום המלחמה ו"חושפים את המניעים האמיתיים" העומדים מאחורי פרישתה של ישראל מסבב השיחות האחרון, שהתאפיין דווקא בהתקרבות בעמדות הצדדים. חמאס גם קרא למדינות ערב, לארגון המדינות האסלאמיות ולקהילה הבינלאומית לגנות את דברי נתניהו על הכוונה להשתלט על הרצועה, ולפעול לעצירת המלחמה ולהעמדתו של ראש הממשלה למשפט בפני בית הדין הבינלאומי בהאג.
החלתו של ממשל צבאי ברצועה כרוכה מטבע הדברים בעלויות כספיות גבוהות. אלו נדרשות למימון הוצאתן מן הכוח אל הפועל של משימות הביטחון השוטף המתחייבות מן הנוכחות הצבאית הקבועה בשטח. הדברים תקפים בעיקר במקום שבו צפיפות האוכלוסייה היא מהגבוהות בעולם, ובמצב שיחייב את כוחות צה"ל להשקיע מאמץ לטיפול שוטף בגרעיני טרור שימשיכו לפעול ברצועה.
במאמר מוסגר ובזהירות המתחייבת אציין כי להבנתי, המספרים הנזרקים לחלל האוויר בנוגע להוצאה הכספית הנדרשת למימון פעילותו של ממשל צבאי - המוערכת בכחמישה מיליארד שקלים בשנה - הינה מופרזת למדי, וכך גם סדר הכוחות הנדרש לפעול ברצועת עזה המוערך בארבע אוגדות.
לסיכום, כינונו של ממשל צבאי ברצועת עזה צפוי להיות בפועל המהלך המסיים את מלחמת "חרבות ברזל". המשמעות האופרטיבית הנגזרת מכך היא ברורה - מדובר במהלך המביא לקו הגמר את תקופת שלטונו של חמאס ברצועת עזה, שהחלה בהשתלטות האלימה שלו על האזור לפני שמונה עשרה שנים, ביוני 2007. עם זאת, חשוב לציין כהערת אזהרה - החלתו של ממשל צבאי לא תאפשר לישראל לנוח על זרי הדפנה מבחינה ביטחונית. היא תחייב את כוחות צה"ל, בסיוע צמוד של שירות הביטחון הכללי, להמשיך באופן עקבי ושיטתי במאבק נגד גורמי הטרור בשטח תוך מאמץ להשקיע את מירב תשומת הלב בתחום הביטחון השוטף ובמאמצי מניעה וסיכול של תשתיות טרור ושל פיגועים נגד כוחות צה"ל.
ואחרי כל זה - החלת ממשל צבאי ברצועה אינה עומדת בעיתוי הנוכחי על סדר היום של דרג מקבלי ההחלטות בישראל, בהתבסס על הצהרה שהשמיע לאחרונה בעניין זה ראש הממשלה נתניהו. עם זאת, ישראל חייבת להיות ערוכה ומוכנה, הן ברמת החשיבה והתכנון והן ברמת ההיערכות ארגונית-תפקודית, לצורך בהחלת ממשל צבאי בהתרעה לא ארוכה. זאת, כדי שלא להיקלע למצבים מפתיעים ובלתי צפויים, ובאופן שיאפשר לה לתת מענה ראוי ומיידי נוכח התפתחותם של תרחישים מסוג זה.
ההחלטה לצאת למערכה צבאית עצימה וכוללת נגד חמאס ברצועת עזה עשויה להניע את הארגון להסכים לחידושו של הדיאלוג העקיף עם ישראל, כדי להגיע להסכם חדש בעניין הפסקת האש ושחרור החטופים. היתכנותו של מהלך כזה מבחינת חמאס תהיה ללא ספק במגמה למנוע פגיעה אנושה ואפילו טרמינלית בכוחו הצבאי-שלטוני של הארגון ברצועת עזה.
הכותב הוא אל"ם במיל', עמית מחקר במרכז לאסטרטגיה רבתי לישראל - ICGS, לשעבר יועץ לשרי ביטחון