אחרי שגיליתי שבנוסף לעניינים המוכרים - איזה טלפון כדאי לקנות ומה עושים בשבוע ביוון - אנשים משתמשים בבינה מלאכותית גם לצורך טיפול נפשי, החלטתי להתייעץ עם כמה בינות על התנהלותה המדאיגה של מדינתי. אני אמנם יודעת שאין מולי בן אדם, אך בכל זאת התביישתי לכתוב שמדובר בישראל, ולכן כביכול תיארתי אדם שאני מכירה.
בין תכונותיו הבעייתיות של האיש המדומיין, ציינתי התעלמות מנתונים ואזהרות, חוסר נכונות לקבל ביקורת, חשיבה נוקשה, ביטחון עצמי מופרז, היעדר אמפתיה, תוקפנות, ויחס לא עקבי לכוח חיצוני, כלומר זלזול באיומים אמיתיים והגזמה באיומים שוליים. כל הבינות המליצו על טיפול דחוף.
הן היו מאוחדות בדעה שאדם כזה יתקשה להחזיק שותפויות ויחסים לאורך זמן, וימצא את עצמו חשוף לקונפליקטים חריפים ולכישלונות חוזרים. הוא עלול להסתבך בהליכים משפטיים ולאבד פרנסה, הכול תוך מצוקה פנימית, שכן המציאות לא מתיישרת לפי רצונותיו ולפי הדימוי העצמי שלו.
על הטיפול לכלול ניהול כעסים. בהיעדרו, הדפוסים יחמירו, ויהיה בכך להקשות על תיקון ולהגביר את הסיכון לפגיעה בו ובסביבתו. ככל שיעבור זמן ללא שינוי, תגדל ההתנגשות בין תפיסתו לבין המצב בפועל, אך לבסוף הוא ייאלץ להכיר במציאות בדרך כואבת. בכל מקרה על סביבתו להציב לו גבולות.
המשכתי ושאלתי על ארגון שמתנהל כך. המילה "רעילות" עלתה בכל התשובות. הבינות סברו שלאורך זמן היעילות של הארגון תרד, היריבים שלו יתחזקו והוא יתנתק ממערכות תמיכה, כלומר יבודד. בלי שינוי מהותי, המשבר הפנימי עלול לגרום לנזק בלתי הפיך.
הבינות הסבירו שארגון כזה מתנהל מלמעלה, מתוך חשש כפול - המנהלים חוששים מאיום על מעמדם והכפופים להם חוששים להביע עמדות עצמאיות. בנוסף, אין התחשבות בעובדים ובצרכיהם, אין בהם תמיכה בעתות משבר, והחלטות מתקבלות רק על בסיס תועלת. בטווח הקצר, אנשים בארגון ישקיעו את המינימום הנדרש והמוכשרים יתחילו לעזוב. בהמשך, צפויים משבר תדמיתי, בעיות משפטיות וגם קריסה. חברת האנרגיה אנרון (ENRON) - שוויה הגיע בשיא ל-70 מיליארד דולר - הובאה כדוגמה לתרבות ארגונית כזו. הוזכרו גם צבאות (ארה"ב באפגניסטן ובעיראק) ואפילו מעצמה - ברית המועצות, שהתפרקה.
הוסבר שהמכנה המשותף לכל הכישלונות היה מנהלים סמכותניים שלא סבלו ביקורת, לצד תרבות של אמירת "הן", שחיתות, היעדר שקיפות, לקיחת סיכונים מופרזת וזלזול באזהרות. הבינה CLAUDE כתבה: "כל הארגונים האלה התנהגו בדיוק כמו האדם שתיארת בהתחלה - חוסר אמפתיה, נוקשות, חוסר יכולת לקבל ביקורת, והתנהגות שונה כלפי חזקים וחלשים. התוצאה הייתה תמיד זהה: קריסה מוחלטת".
בהמשך שאלתי את "קלוד" איך הוא רואה את ישראל בעוד חמש שנים. הוא ענה: "המפתח יהיה ביכולת לבצע רפורמות במערכת החינוך, להגביר את הגיוון במגזר הטכנולוגיה, ולטפל בפערים החברתיים, בדיוק הדברים שחסרו לארגונים הרעילים שדיברנו עליהם קודם". CHATGPT נשאל על ישראל במלאת לה מאה. את תשובתו סיכם במילים "יציבותה תלוּיה ביכולתה לשמור על לכידות פנימית תוך ניהול זהיר של זירת חוץ משתנה", והרינו עדים להתנהלות הפוכה מצד בעלי הכוח כאן.
אצל PERPLEXITY התעניינתי בישראל בעוד 50 שנה. נעניתי "הישרדותה תלויה ביכולתה להתמודד עם משברים, להפחית את השסעים הפנימיים ולשכלל את השיח החברתי והמדיני בהתאם להתפתחויות אזוריות וגלובליות. המפתח טמון בחדשנות, בגמישות, ובנכונות המערכת הפוליטית והחברתית לייצר תשתית לאומית מאחדת גם במציאות של שינוי מתמיד".
אפילו לגולם בכף ידי ברור מה נדרש כדי שישראל תחזור למסלול בר-קיימא. ולנו לא נותר אלא לתהות האם מנהיגי המדינה יתעוררו מבעוד מועד, או שימשיכו להוביל אותנו בדרכם-דרכנו האובדנית.
הכותבת היא שגרירה בדימוס