הצפון הנשכח: כך הופקרה בריאות אזרחי הגליל והגולן

כתושבת הגליל, אני עדה להתמודדות היומיומית עם המציאות הקשה של הפערים העמוקים בשירותי הבריאות בין הצפון למרכז הארץ. מציאות שבה נסיעה לקבלת טיפול רפואי איכותי הופכת למסע מתיש, שבו מצב חירום רפואי עלול להיות עניין של חיים ומוות - לא רק בגלל המחלה, אלא בגלל המרחק והזמן שנדרש להגיע לבית חולים מתאים.

בית החולים זיו בצפת הוא בית החולים האחד והיחיד שמשרת את תושבי הגליל המזרחי וצפון הגולן המשרת אוכלוסייה של 150,000 תושבים הפרושים על פני שטח עצום. הפערים בשירותי הבריאות בצפון ביחס לשאר המדינה ידועים כבר שנים. דו"ח מבקר המדינה חשף שתושבי הצפון חיים 3 שנים פחות מתושבי המרכז. יש פחות מיטות אשפוז לנפש, פחות רופאים מומחים, פחות אחיות, פחות פיזיותרפיסטים ופסיכולוגים, זמן התורים ארוך יותר והציוד הרפואי נחות לעומת בתי החולים במרכז הארץ.

הפערים הללו לא נוצרו בין לילה - הם היו קיימים כבר הרבה לפני מלחמת "חרבות ברזל", אך בדומה לשכבות רבות של מחדלים וחוסרים, המלחמה חשפה גם אותם בצורה כואבת וחריפה יותר מתמיד.

במהלך החודשים האחרונים, כאשר הצפון הפך לחזית, התברר עד כמה מערכת הבריאות שלנו פגיעה ולא מוכנה. כאשר אירועי חירום רפואי הפכו דחופים יותר בשל הירי לאזורים מיושבים, כאשר הדרכים דרומה חסומות - בית החולים צפת מתמודד עם עומס כפול - הן מהפגיעות המלחמה והן מהעובדה שהוא היחיד שמשרת אזור כה רחב.

אך מה שמעורר בי זעם אמיתי זו החלטת הממשלה בתוכנית שיקום הצפון שאושרה בחודש יולי. במקום להתייחס לצרכים האמיתיים של האזור ולהשקיע במה שבאמת חיוני - שדרוג בית החולים צפת - בחרה הממשלה לקבוע קו אדום שרירותי של 9 קילומטר מהגבול. רק ישובים הנמצאים בטווח זה זוכים לתשתיות משודרגות ופיצויים. היתר - יוק. גם אם נפגעו, והם אכן נפגעו, אינם נספרים.

המשמעות הפרקטית? צפת נשארת מחוץ לתוכנית השיקום. בית החולים זיו, היחיד שמשרת את כולנו - תושבי קרית שמונה, מטולה, קצרין, כל הישובים בגליל העליון ובגולן - לא נספר ולא מקבל שקל אחד נוסף. זוהי כמובן, החלטה המשקפת ניתוק מן המציאות אך גם ובעיקר - אכזרית כלפי תושבי הצפון.

איך אפשר להסביר לאמא מנווה אטי"ב שהיא צריכה לנסוע עם תינוק חולה מעל לשעה כדי להגיע לבית החולים הקרוב? איך מסבירים להורים מקרית שמונה שבהעדר מחלקת שיקום ילדים בבית חולים זיו, הם נדרשים לעזוב את ביתם ואת עבודתם כדי לאפשר לילד שלהם לקבל טיפול רפואי ראוי בבית חולים במרכז הארץ? איך מסבירים לקשיש ממג'דל שמס שכדי לזכות ולהפגש עם רופא מומחה, עליו להיגרר בתחבורה ציבורית (שעל איכותה אכביר בהזדמנות אחרת) ולנסוע שעתיים הלוך ושעתיים חזור?

הפערים הללו הם בלתי נסבלים והם אינם עניין של נוחות. הם עניין של אי צדק זועק לשמיים. תושבי הצפון משלמים מיסים, מגוייסים לצבא, אבל משום מה מקבלים שירותי בריאות נחותים משמעותית מאזרחים המתגוררים באיזורים אחרים במדינה. זוהי אפליה על בסיס גיאוגרפי.

דרישתי מהממשלה פשוטה: יש להכיר מיידית בעובדה שבית החולים זיו בצפת הוא נכס אסטרטגי לכל הצפון, ויש להשקיע בו בהתאם ומיד: להשקיע בשיפוצו, להוסיף מחלקות, לשפר את תנאי עבודת הצוותים, לתגמל צוותים רפואיים, להחזיר את המענקים המיוחדים לרופאים שיבחרו לעבור לגור ולעבוד ולגור בצפון, להשקיע בציוד חדיש ומשופר ולקצר את זמני הפינוי אל בית החולים, לרבות פינויים מוסקים והקמת שלוחות של חדרי מיון קדמיים. חוסר בתקציב אינו יכול להיות הסבר מניח את הדעת. זוהי חובה מוסרית כלפי כל אזרחי ואזרחיות המדינה ועד שלא יקרה שינוי אמיתי, תושבי הצפון ימשיכו להיות אזרחי דרג ב' במדינתם שלהם.

אבא שלי ז"ל נפטר בגיל 66 באמבולנס בדרך מביתו בקיבוץ דן לבית החולים זיו בצפת, והצטרף לסטטיסטיקה העגומה של תושבי הצפון שנפטרים בטרם עת, כתוצאה משירותי רפואה נחותים. לא נסכים עוד להמשיך להיות אזרחים סוג ב', ולא ניתן יותר שהצפון יהיה חבל ארץ נשכח.

הכותבת הנה ח"כ לשעבר ומנכל"ית החברה לפיתוח הגליל העליון