מזרחן מומחה לגיאופוליטיקה אזורית. חבר סגל אקדמי בכיר בחוג להיסטוריה של המזרח התיכון ואפריקה באוניברסיטת ת"א. מחבר רב המכר "עלייתו ונפילתו של משטר האייתולות"
האירוע שהתרחש בסמוך למושב מרגליות, מהווה תזכורת לכך שהגבול הצפוני איננו קו מופשט על מפה: ישראל אינה יכולה עוד לקבל את מדיניות ההכלה שנוהלה טרם 7 באוקטובר. על תפיסת הביטחון החדשה בצפון ומבחן הריבונות בלבנון - במרחב בו ארגון הטרור שולט בשטח
גם מעצמה כמו ארה"ב שמבקשת הסכם אינה יכולה להבליג על הפלת מסוק אפאצ'י, ולהרשות שפגיעה בנכס צבאי תעבור ללא תגובה. עם זאת, האמריקנים משדרים מסר מוטעה לאיראן כאשר הם מתייחסים לפגיעה כ"תגובה מדודה והגנתית" - כזו שנועדה "לסגור סיבוב" ולא לפתוח מלחמה
חיזבאללה הוא הקלף המרכזי של איראן בציר השיעי. כל מטח נועד להבהיר לטראמפ כי הדרך להסכם תעבור דרך דרישותיה של טהרן - וכל תגובה היא מסר לממשלת לבנון: אל תחשבו על הסכם שמצמצם את הארגון השיעי - או שהציר יגבה מחיר
בזמן שאיראן, ארה"ב וישראל מתמרנות בין איום צבאי למו"מ מדיני, החות'ים מחזירים את הים האדום למרכז העימות. מאחורי ההצהרות על סולידריות עם הפלסטינים מסתתר מהלך רחב יותר: ניסיון להשפיע על מאזן הכוחות באזור, לאיים על נתיבי הסחר - ולהבטיח שתימן תישאר חלק מהמשחק
טהרן משגרת טילים ככלי מיקוח מול טראמפ ומנסה לזכות בפירות ההסכם בלי לשלם את המחיר. אם ישראל וארה"ב יקבלו את ירי הטילים כסעיף לגיטימי במשא ומתן - הן ילמדו את המשטר את הלקח המסוכן מכולם
הנשיא האמריקני פתח את המערכה מול איראן מתוך שפה של הכרעה, אך מוצא את עצמו מחפש נתיב מילוט. בעוד באיראן מבינים את המצב ומפעילים מנוף לחץ על וושינגטון שכבר מראה סימני עייפות מהמלחמה - ישראל צריכה לוודא שסיפור ההסדרה אינו נכתב על חשבון ביטחון תושבי הצפון
במשך דורות הרכס היה אתר בעל משמעות אסטרטגית: נקודת תצפית ושליטה על מרחב נבטיה, הליטני וצירי התנועה בדרום לבנון. במערכת המדינית מנצלים את פרק הזמן טרם הסכם מסגרת אפשרי, כדי לבסס מערך ביטחוני ולדחוק את ארגון הטרור מהמרחבים שמהם הורגל לאיים על יישובי הצפון
המוזיאון הבריטי הוא מקדש של זיכרון, ארכיאולוגיה ועמים. המוזיאון הבריטי אמור לומר לאנושות דבר פשוט: לפני הפוליטיקה, לפני הזעם של הרחוב - היו עובדות. דחיית הרצאה על ישראל ויהודה במוזיאון היא אירוע גדול וקשה, והתוצאה ברורה - מי שיפחיד, יקבל וטו על הזיכרון
על אף חיסוליהם המוצלחים של שני בכירי הארגון, מוחמד עודה ועז א-דין אל-חדאד, המציאות העזתית לא השתנתה בצורה מהותית. למרות מיטוט הנהגת חמאס, ישראל עדיין לא יצרה חלופה שלטונית לפלסטינים ברצועה. עכשיו יש לעבור מהמרדף אחר שמות ובכירים - אל עיצוב היום שאחרי
טראמפ אינו מוותר על הניצחון אלא משנה אותו: במקום הכרעה צבאית, הוא מחפש אריזה אזורית רחבה. פתיחת מצר הורמוז, ייצוב הכלכלה ובלימת הסלמה אזורית - כל אלה יהוו הוכחה לכך שהביא תוצאה. אך ככל שהאריזה האזורית מרשימה יותר - כך גדל גם הפיתוי לדלג על הסעיפים הקשים
בזמן שהמו"מ עם טהרן מתקדם וחיזבאללה מנסה לשדר הישרדות ועוצמה, ישראל ניצבת בפני מבחן אסטרטגי: האם תחזור למדיניות ההכלה שלפני 7 באוקטובר, או שתפעל כדי למנוע מהגבול הצפוני להפוך שוב לזירת שחיקה מסוכנת
גם אחרי פגיעות קשות, איראן ממשיכה לשרוד, להשתקם ולשמר את האיום. כך הפער בין הישג צבאי לבין הכרעה אסטרטגית ממשיך לרדוף את ישראל והמערב, והוא מציף אזהרה ברורה: כל עוד טהרן שומרת על ידע, חומר וזמן - האיום לא הוסר, אלא רק שינה צורה
הסדר הישן נשחק, ארצות הברית פחות צפויה, אירופה חלשה ומלחמות אזוריות מטלטלות כלכלה עולמית. בתוך המציאות הזו ישראל הוכיחה עוצמה, אך ניצחון מבצעי לא בהכרח מבטיח הכרעה אסטרטגית. בתוך כך, הדרת ישראל מההסכם המסתמן - רק מחדדת את התמונה
חיסול בכיר הטרור מסמן פגיעה בדור הפיקוד הוותיק שבנה את יכולות המודיעין והתכנון של חמאס. מינוי מוחמד עודה מלמד כעת: הארגון עדיין מנסה לשמר רציפות פיקודית - אך תחת שחיקה גוברת, מצוקת הנהגה ומעבר הדרגתי למבנה חשאי ומבוזר יותר
הדיווחים על פעילות ישראלית חשאית במדבר העיראקי חושפים שינוי עמוק במזרח התיכון - המדינה, שנועדה לשמש כעומק האסטרטגי של טהרן, הופכת לזירה פרוצה שבה אפילו יריבותיה הגדולות של משטר האייתוללות לומדות לפעול נגדו
האיום על נתיבי השיט, החות'ים, הורמוז והפגיעות של כלכלות האזור דוחפים את סעודיה, איחוד האמירויות והמערב לחשב מסלול מחדש. לא מתוך פיוס עם ישראל - אלא מתוך הכרה גוברת ברלוונטיות שלה כנתיב, תשתית ועוגן ביטחוני
המועמד בניו יורק זוהרן ממדאני מציב את שלילת הריבונות הישראלית בלב הקמפיין. עבור השמאל הפרוגרסיבי הסוגיה הפלסטינית הפכה לחלק מזהות פוליטית המבוססת על מאבק עולמי במדכאים. השינוי מסמן את שבירת הקונצנזוס סביב ישראל בארצות הברית
יותר מבישראל, במפרץ חוששים מחידוש המלחמה וחושפים כמה המזרח בנוי יותר מכל על פחדים ואינטרסים שונים. אף אחת מהמפרציות לא אוהדות את המשטר האיראני. אפילו קטאר, שידועה במשחקה הכפול, חוששת ממאזן האימה החדש
הוועידה השמינית של התנועה התכנסה ברמאללה לראשונה זה עשור והציפה את שאלת השליטה ביום שאחרי המלחמה. יו"ר הרשות הפלסטינית הצהיר כי "עזה היא חלק בלתי נפרד ממדינת פלסטין". ברקע מסתמן כי בנו יאסר עבאס ישולב בצמרת ההנהגה בניסיון לשמר את הכוח הקיים
אנקרה קיוותה שהיחלשות איראן והמהפך בסוריה יהפכו אותה למעצבת הסדר החדש במזרח התיכון, אך המלחמה חשפה דווקא את מגבלות הכוח הטורקי. בין פחד מקריסה בגבול האיראני, תלות באנרגיה, לחץ כלכלי ותחושת מצור מול ישראל, יוון וקפריסין, החלום האזורי של ארדואן נתקל בקשיים
השכנה מדרום נמצאת בנקודת חולשה כלכלית אמיתית, אך הנכסים האסטרטגיים שבבעלותה מחזיקים אותה בחיים. המלחמות האזוריות מזיקות לה בצורה משמעותית, וגורמות לחשש מהתלקחות פנימית שתביא לחוסר יציבות. בינתיים, במצרים מסמנים מועמד פלסטיני לתפקיד בכיר באזור
כישלון המגעים עם איראן, ההסלמה במפרץ ואיומיו של טראמפ לחדש את המערכה הפכו את פסגת טראמפ-שי ממפגש על סחר - למבחן רחב יותר. זו כבר אינה רק שאלה של מי שולט בהורמוז, אלא של מי מסוגל לקבוע את תנאי היציבות בעולם שבו הכוח האמריקאי עדיין עצום - אך כבר לא בלעדי
במרץ היה נדמה לסעודים שאפשר לנצל את הלחץ על איראן כדי לשנות את מאזן הכוחות האזורי. במאי התחילה לחלחל ההבנה שהמערכה אינה נשארת "שם", אלא מבעירה את האזור כולו. סעודיה מסרבת לאפשר שימוש אמריקני במתקניה לצורך הרחבת הפעילות בהורמוז - זו סתירה, זו התפכחות
בירושלים חוששים שהסכם עם טהרן לא יפרק את יכולות הסף האיראניות אלא רק יעכב אותן, בזמן שהמשטר ינצל הקלות בסנקציות כדי להשתקם, לשמר את חיזבאללה ולהמתין לעידן שאחרי טראמפ: "מבחינת איראן, הזמן הוא חלק מהאסטרטגיה"
מבעד לניסיונות התיווך של אסלאמאבאד נשקפת חרדה מקריסה כלכלית, איום בגבול האיראני ומאבק על מעמדה מול הודו. מבחינת פקיסטן התלקחות אזורית איננה דרמה רחוקה, אלא סכנה ישירה שעלולה להצית את גבולותיה - ולערער את יציבות המשטר כולו
המהלך האמריקני מציב את מצר הורמוז בלב מאבק שליטה אזורי, מצמצם את חופש הפעולה של איראן ומייקר כל הסלמה. במקביל, הלחץ זולג דרומה ופוגע גם באיחוד האמירויות,שמתחזקת שיתופי פעולה אזוריים חדשים - גם עם ישראל | הסדר החדש במזה"ת
מאז עלייתו של אחמד א־שארע, סוריה לא חוזרת למודל מדינתי קלאסי, אלא פועלת כמרחב מפוצל של שליטה חלקית, מיליציות - ואינטרסים מתנגשים. בזמן שמלחמת איראן 2026 מאלצת שחקנים לבחור צד, בדמשק בוחרים שלא לבחור - ומנסים לשרוד
המהלך של אחת מיצרניות הליבה אינו רק טכני, אלא ביטוי למעבר ממדיניות של תיאום והגבלה לעצמאות וגמישות - על רקע שיבושי שוק, מתיחות אזורית ושחיקת המודל הקולקטיבי של אופ"ק
המשבר במצר אינו רק ביטחוני אלא גם מהווה פתח לשינוי עמוק: מעבר ממערכת תלויה בצוואר בקבוק אחד - לרשת נתיבי אנרגיה מבוזרת. בתוך המהלך הזה, ישראל, שעד כה צפתה מהצד, עשויה להפוך לשחקן מקשר בזכות מיקומה הגיאוגרפי ותשתיות כמו קצא"א
עזיבתו הפתאומית של שר החוץ האיראני את פקיסטן אינה רק אירוע דיפלומטי, אלא הצצה למאבק היצרי בצמרת המשטר. בטהרן מפחדים יותר מתמונה של פשרה מאשר מהלחץ הכלכלי של טראמפ, בזמן שמשמרות המהפכה ומוקדי הכוח הקשיחים מנהלים "קרב דיאדוכים" על עתיד המהפכה
