מזרחן מומחה לגיאופוליטיקה אזורית. חבר סגל אקדמי בכיר בחוג להיסטוריה של המזרח התיכון ואפריקה באוניברסיטת ת"א. מחבר רב המכר "עלייתו ונפילתו של משטר האייתולות"
טראמפ אינו מוותר על הניצחון אלא משנה אותו: במקום הכרעה צבאית, הוא מחפש אריזה אזורית רחבה. פתיחת מצר הורמוז, ייצוב הכלכלה ובלימת הסלמה אזורית - כל אלה יהוו הוכחה לכך שהביא תוצאה. אך ככל שהאריזה האזורית מרשימה יותר - כך גדל גם הפיתוי לדלג על הסעיפים הקשים
גם אחרי פגיעות קשות, איראן ממשיכה לשרוד, להשתקם ולשמר את האיום. כך הפער בין הישג צבאי לבין הכרעה אסטרטגית ממשיך לרדוף את ישראל והמערב, והוא מציף אזהרה ברורה: כל עוד טהרן שומרת על ידע, חומר וזמן - האיום לא הוסר, אלא רק שינה צורה
הסדר הישן נשחק, ארצות הברית פחות צפויה, אירופה חלשה ומלחמות אזוריות מטלטלות כלכלה עולמית. בתוך המציאות הזו ישראל הוכיחה עוצמה, אך ניצחון מבצעי לא בהכרח מבטיח הכרעה אסטרטגית. בתוך כך, הדרת ישראל מההסכם המסתמן - רק מחדדת את התמונה
חיסול בכיר הטרור מסמן פגיעה בדור הפיקוד הוותיק שבנה את יכולות המודיעין והתכנון של חמאס. מינוי מוחמד עודה מלמד כעת: הארגון עדיין מנסה לשמר רציפות פיקודית - אך תחת שחיקה גוברת, מצוקת הנהגה ומעבר הדרגתי למבנה חשאי ומבוזר יותר
הדיווחים על פעילות ישראלית חשאית במדבר העיראקי חושפים שינוי עמוק במזרח התיכון - המדינה, שנועדה לשמש כעומק האסטרטגי של טהרן, הופכת לזירה פרוצה שבה אפילו יריבותיה הגדולות של משטר האייתוללות לומדות לפעול נגדו
האיום על נתיבי השיט, החות'ים, הורמוז והפגיעות של כלכלות האזור דוחפים את סעודיה, איחוד האמירויות והמערב לחשב מסלול מחדש. לא מתוך פיוס עם ישראל - אלא מתוך הכרה גוברת ברלוונטיות שלה כנתיב, תשתית ועוגן ביטחוני
המועמד בניו יורק זוהרן ממדאני מציב את שלילת הריבונות הישראלית בלב הקמפיין. עבור השמאל הפרוגרסיבי הסוגיה הפלסטינית הפכה לחלק מזהות פוליטית המבוססת על מאבק עולמי במדכאים. השינוי מסמן את שבירת הקונצנזוס סביב ישראל בארצות הברית
יותר מבישראל, במפרץ חוששים מחידוש המלחמה וחושפים כמה המזרח בנוי יותר מכל על פחדים ואינטרסים שונים. אף אחת מהמפרציות לא אוהדות את המשטר האיראני. אפילו קטאר, שידועה במשחקה הכפול, חוששת ממאזן האימה החדש
הוועידה השמינית של התנועה התכנסה ברמאללה לראשונה זה עשור והציפה את שאלת השליטה ביום שאחרי המלחמה. יו"ר הרשות הפלסטינית הצהיר כי "עזה היא חלק בלתי נפרד ממדינת פלסטין". ברקע מסתמן כי בנו יאסר עבאס ישולב בצמרת ההנהגה בניסיון לשמר את הכוח הקיים
אנקרה קיוותה שהיחלשות איראן והמהפך בסוריה יהפכו אותה למעצבת הסדר החדש במזרח התיכון, אך המלחמה חשפה דווקא את מגבלות הכוח הטורקי. בין פחד מקריסה בגבול האיראני, תלות באנרגיה, לחץ כלכלי ותחושת מצור מול ישראל, יוון וקפריסין, החלום האזורי של ארדואן נתקל בקשיים
השכנה מדרום נמצאת בנקודת חולשה כלכלית אמיתית, אך הנכסים האסטרטגיים שבבעלותה מחזיקים אותה בחיים. המלחמות האזוריות מזיקות לה בצורה משמעותית, וגורמות לחשש מהתלקחות פנימית שתביא לחוסר יציבות. בינתיים, במצרים מסמנים מועמד פלסטיני לתפקיד בכיר באזור
כישלון המגעים עם איראן, ההסלמה במפרץ ואיומיו של טראמפ לחדש את המערכה הפכו את פסגת טראמפ-שי ממפגש על סחר - למבחן רחב יותר. זו כבר אינה רק שאלה של מי שולט בהורמוז, אלא של מי מסוגל לקבוע את תנאי היציבות בעולם שבו הכוח האמריקאי עדיין עצום - אך כבר לא בלעדי
במרץ היה נדמה לסעודים שאפשר לנצל את הלחץ על איראן כדי לשנות את מאזן הכוחות האזורי. במאי התחילה לחלחל ההבנה שהמערכה אינה נשארת "שם", אלא מבעירה את האזור כולו. סעודיה מסרבת לאפשר שימוש אמריקני במתקניה לצורך הרחבת הפעילות בהורמוז - זו סתירה, זו התפכחות
בירושלים חוששים שהסכם עם טהרן לא יפרק את יכולות הסף האיראניות אלא רק יעכב אותן, בזמן שהמשטר ינצל הקלות בסנקציות כדי להשתקם, לשמר את חיזבאללה ולהמתין לעידן שאחרי טראמפ: "מבחינת איראן, הזמן הוא חלק מהאסטרטגיה"
מבעד לניסיונות התיווך של אסלאמאבאד נשקפת חרדה מקריסה כלכלית, איום בגבול האיראני ומאבק על מעמדה מול הודו. מבחינת פקיסטן התלקחות אזורית איננה דרמה רחוקה, אלא סכנה ישירה שעלולה להצית את גבולותיה - ולערער את יציבות המשטר כולו
המהלך האמריקני מציב את מצר הורמוז בלב מאבק שליטה אזורי, מצמצם את חופש הפעולה של איראן ומייקר כל הסלמה. במקביל, הלחץ זולג דרומה ופוגע גם באיחוד האמירויות,שמתחזקת שיתופי פעולה אזוריים חדשים - גם עם ישראל | הסדר החדש במזה"ת
מאז עלייתו של אחמד א־שארע, סוריה לא חוזרת למודל מדינתי קלאסי, אלא פועלת כמרחב מפוצל של שליטה חלקית, מיליציות - ואינטרסים מתנגשים. בזמן שמלחמת איראן 2026 מאלצת שחקנים לבחור צד, בדמשק בוחרים שלא לבחור - ומנסים לשרוד
המהלך של אחת מיצרניות הליבה אינו רק טכני, אלא ביטוי למעבר ממדיניות של תיאום והגבלה לעצמאות וגמישות - על רקע שיבושי שוק, מתיחות אזורית ושחיקת המודל הקולקטיבי של אופ"ק
המשבר במצר אינו רק ביטחוני אלא גם מהווה פתח לשינוי עמוק: מעבר ממערכת תלויה בצוואר בקבוק אחד - לרשת נתיבי אנרגיה מבוזרת. בתוך המהלך הזה, ישראל, שעד כה צפתה מהצד, עשויה להפוך לשחקן מקשר בזכות מיקומה הגיאוגרפי ותשתיות כמו קצא"א
עזיבתו הפתאומית של שר החוץ האיראני את פקיסטן אינה רק אירוע דיפלומטי, אלא הצצה למאבק היצרי בצמרת המשטר. בטהרן מפחדים יותר מתמונה של פשרה מאשר מהלחץ הכלכלי של טראמפ, בזמן שמשמרות המהפכה ומוקדי הכוח הקשיחים מנהלים "קרב דיאדוכים" על עתיד המהפכה
המערכה האחרונה הנחיתה על איראן מכות חסרות תקדים, ובכל זאת הן לא מתורגמות להסכם דיפלומטי-מדיני שישקף את יחסי הכוחות. במערב, ניהול משברים מבוסס על זמן, מתוך הנחה שהצד השני יתכנס בהדרגה לפשרה. באיראן, הזמן הוא כלי לבחינת נחישות היריב. כך נולד פרדוקס
לוח התצוגה בטהרן הסופר לאחור את קיצה של "הישות הציונית", חדל מלהמשיך לאחר 7 באוקטובר. לפי תפיסתה של איראן, היום הזה נועד להיות חוליה בשרשרת של שחיקה. אמנם ביום הזיכרון ישראל מבכה את בניה, אך המאבק אינו מסתיים בניצחון אחד, אלא מתמשך בזמן, בדורות ובחיים
בעוד ארה"ב דוחפת להסכמות והפחתת מתיחות, בטהרן מתחדד הקרע בין הדרג המדיני שמנסה לקנות זמן לבין משמרות המהפכה שמקשיחים עמדות ומחזיקים במנופי הלחץ - ובראשם מצר הורמוז. התוצאה: מו"מ מקרטע, מסרים סותרים וסיכון גובר להסלמה, כשמאחורי הקלעים מתנהל מאבק עמוק
ישראל והעולם מתבוננים בתקווה על ניסיונות הריבונות של עאון וסלאם, אך המציאות בשטח מלמדת על מסלול התנגשות בלתי נמנע. כשחיזבאללה עובר משיח של "התנגדות" לשיח של "חיסול בוגדים", התנאים למלחמת אזרחים כבר לא נמצאים רק על הנייר
ארה"ב מעדיפה אולי פגיעה כלכלית ב"כסף האיראני" על פני חידוש הלחימה והאופרציה הצבאית, אבל איראן מאותתת שלתפיסתה מדובר באקט מלחמתי. כשה"כבוד" האיראני על השולחן - הסלמה במיצר עלולה להידרדר מהר מאוד לאש חיה. הכל - במקרה שלא יגיעו להסכם שיסיים את המלחמה
