השדים של בריטניה: לונדון מתפכחת ומשנה את כללי המשחק מול איראן

לעיתים שינוי אסטרטגי איננו מתחיל בטיל, במטוס או בתקיפה צבאית. לעיתים הוא מתחיל בספר החוקים. זה בדיוק מה שמתרחש בבריטניה.

בצל המערכה המתמשכת בין ארצות הברית לאיראן, ובשעה שמוקד תשומת הלב העולמי מופנה למצר הורמוז, העבירה לונדון חקיקה חדשה המעניקה לממשלה סמכויות רחבות בהרבה להתמודד עם גופים הפועלים מטעם מדינות זרות. היעד הברור הוא משמרות המהפכה של איראן.

לכאורה מדובר במהלך משפטי. בפועל מדובר בהחלטה אסטרטגית.

במשך שנים התחבטה בריטניה בשאלה כיצד להתמודד עם משמרות המהפכה. מצד אחד, היה ברור כי מדובר בגוף המעורב בהפעלת טרור, במבצעי מודיעין ובניסיונות פגיעה במתנגדי משטר, ביעדים יהודיים וביעדים ישראליים באירופה. מצד אחר, משמרות המהפכה אינם ארגון טרור קלאסי אלא זרוע רשמית של מדינת איראן. לונדון חששה שהכרזה רגילה עליהם כארגון טרור תפגע ביכולת לנהל יחסים דיפלומטיים עם טהרן ותיצור קשיים משפטיים.

החוק החדש משנה את המשוואה. הוא יוצר מסלול ייעודי להתמודדות עם איומים שמקורם במדינות זרות, ומאפשר לממשלה להעניק לכוחות הביטחון ולמערכת אכיפת החוק סמכויות נרחבות יותר נגד גופים הפועלים מטעמן. במילים אחרות, בריטניה בנתה את הכלי המשפטי שבאמצעותו ניתן יהיה לפעול נגד משמרות המהפכה באופן אפקטיבי יותר.

בזמן שארצות הברית מפעילה לחץ צבאי על איראן, בריטניה מפעילה לחץ משפטי. שתי המערכות משלימות זו את זו. וושינגטון מנסה לשחוק את יכולותיה הצבאיות של איראן. לונדון מבקשת לצמצם את מרחב הפעולה שלה באירופה.

אבל יש כאן רובד עמוק יותר. הטלטלה הפוליטית שעוברת בריטניה בשנים האחרונות - החל בברקזיט, דרך העלייה במתיחות מול רוסיה, ועד לאיומים מצד איראן - הובילה לשינוי תפיסתי.

בלונדון מבינים שהאיום איננו רק חיצוני. הוא מתבטא גם ברשתות השפעה, במבצעי מודיעין, בגיוס שליחים, בהפחדת גולים איראנים ובניסיונות לפגוע במטרות על אדמת בריטניה. במציאות כזו, כלי האכיפה הישנים כבר אינם מספיקים.

יש לכך גם משמעות אירופית רחבה. בריטניה מאותתת לשאר מדינות אירופה שההתמודדות עם איראן איננה יכולה להסתפק עוד בסנקציות כלכליות ובהצהרות מדיניות. היא דורשת כלים משפטיים חדשים, סמכויות רחבות יותר לשירותי הביטחון ושיתוף פעולה עמוק יותר בין מדינות היבשת.

בכך משתלב המהלך הבריטי בתמונה האזורית הרחבה יותר. אם במזרח התיכון מתנהל מאבק על השליטה בהורמוז ועל הארכיטקטורה האזורית, הרי שבאירופה מתנהל מאבק על חופש הפעולה של משמרות המהפכה. שתי הזירות שונות, אך הן חלק מאותה מערכת לחצים.

אין פירוש הדבר שבריטניה בחרה בעימות חזיתי עם איראן. להפך. היא עדיין מותירה לעצמה מרחב דיפלומטי. אולם היא גם מבהירה כי לא תסכים עוד להפרדה המלאכותית בין איראן כמדינה לבין משמרות המהפכה כזרוע מבצעית. מבחינתה, כאשר גוף רשמי של מדינה מפעיל טרור, ריגול או איומים על אדמתה - עליו להיות מטופל בהתאם.

ייתכן שבעוד שנים יתברר כי החידוש הגדול של התקופה הזאת לא היה רק בתקיפות על בושהר, בנדר עבאס או קשם, אלא גם בשינוי השקט יותר שחולל המערב בספרי החוקים שלו. מפני שבסופו של דבר, מערכות מוכרעות לא רק בשדה הקרב, אלא גם ביכולת של מדינות להתאים את הכלים המשפטיים והמודיעיניים שלהן למציאות המשתנה.

בריטניה החליטה שהמציאות השתנתה. כעת נותר לראות האם מדינות אירופה האחרות ילכו בעקבותיה.

עדיין מתלבטים? ענו על השאלון וגלו איזו מפלגה הכי קרובה לדעותיי