"רוח הרפאים של אל-קסאם": מה מלמד חיסולו של אל-חדאד על חמאס?

חיסולו של עז א-דין אל-חדאד לא היה עוד סיכול ממוקד ברשימה הארוכה של מפקדי חמאס שחוסלו מאז 7 באוקטובר, אלא הוא מסמן פגיעה גם בשכבת עומק של הארגון: לא רק במפקד, אלא בדור שידע להפוך את חמאס ממחתרת מקומית למערכת צבאית-מודיעינית מתוחכמת.

העובדה שחמאס מיהר למנות לו מחליף - מוחמד עודה, ראש המודיעין הצבאי של גדודי אל-קסאם - מלמדת כי חמאס אמנם נשחק, אך עדיין אינו חסר מנגנוני המשכיות. החיסול פוגע באיכות ההנהגה ובניסיון המצטבר, אך אינו מבטל את יכולתו של הארגון לנסות לשמר רציפות פיקודית.

מוחמד עודה נבחר להחליף את אל-חדאד כמנהיג חמאס בעזה וכראש הזרוע הצבאית: הוא היה מקורב לאל-חדאד ופעל עמו לשיקום המבנה הארגוני של חמאס לאחר חיסולי מוחמד דף ומוחמד סינוואר.

אל-חדאד לא היה דמות ציבורית בסגנון יחיא סינוואר, וגם לא מיתוס גלוי כמו מוחמד דף. כוחו נבע דווקא מיכולתו להיעלם מן העין. הוא שמר על פרופיל נמוך במיוחד, דיבר עברית, שרד כמה ניסיונות חיסול, ועל ראשו הוצב לפי דיווחים פרס של מאות אלפי דולרים. בחמאס כינו אותו שבח אל-קסאם - "רוח הרפאים של אל-קסאם" - כינוי שהעיד על יכולתו להישאר כמעט בלתי נראה גם בתוך מלחמה ממושכת.

אל-חדאד היה מאחרוני הארכיטקטים של מתקפת ה-7 באוקטובר. הוא מילא תפקיד מרכזי בהכנות למתקפה, פיקד על חטיבת עזה, ולאחר חיסול מוחמד סינוואר במאי 2025 מונה לראש הזרוע הצבאית של חמאס. עוד לפני כן היה חלק ממנגנוני הביטחון הפנימיים של חמאס, בכלל זה "אל-מג'ד", הגוף שעסק באיתור משתפי פעולה ומרגלים.

משמעות החיסול רחבה מן השאלה מי יחליף אותו. חמאס עובר תהליך מתמשך של שחיקה והתפצלות. אף שמעולם לא היה ארגון ריכוזי לחלוטין, במשך השנים הצליח לבנות שכבת פיקוד צבאית מתואמת יחסית - עם היררכיה, חטיבות, מערכי רקטות ומנגנוני מודיעין.

רצף החיסולים של דף, סינוואר, ראא'ד סעד וכעת אל-חדאד פוגע בדיוק בשכבה הזו. העובדה שעודה כבר סירב בעבר לקבל את הנהגת אל-קסאם לאחר חיסול מוחמד סינוואר, אך כעת נבחר לתפקיד, עשויה ללמד גם על מצוקת כוח האדם בצמרת חמאס וגם על כובד האחריות שהארגון מטיל על אנשי המודיעין שלו.

חיסול אל-חדאד אינו מבשר על קריסה ארגונית, אך יש בו משום פגיעה באיכות ההנהגה, בניסיון המצטבר וביכולת התיאום של חמאס. החיסול וודאי יוביל להעמקת מגמה קיימת: מעבר ממבנה בעל פיקוד מרכזי יחסית לרשת גמישה ומבוזרת יותר של חוליות מקומיות, מפקדי שטח ומנגנוני מודיעין חשאיים.

כרגע, מדובר פחות בארגון המסוגל לתכנן מהלך אסטרטגי רחב כפי שתכנן לפני ה-7 באוקטובר, ויותר במערכת שחוקה המתמקדת בשרידות, הסתגלות ופעולה מקומית. כאן גם טמונה המשמעות של עודה. אם אל-חדאד סימל את דור המייסדים הצבאי של חמאס, עודה עשוי לסמן את דור ההמשך הנשען פחות על כריזמה ציבורית: יותר מודיעין, פחות הנהגה גלויה, יותר ניהול תת־קרקעי, פחות חזון פוליטי, יותר הישרדות מבצעית.

הממד הפסיכולוגי חשוב לא פחות. ארגונים כאלה נשענים על מיתוסים של חסינות. כאשר גם "רוחות הרפאים" מחוסלות, נפגע לא רק הפיקוד אלא גם האמונה שההנהגה הבכירה תמיד תצליח להיעלם, לשרוד ולשוב. מנגד, עצם מינויו של עודה מאפשר לחמאס לשדר לתומכיו מסר הפוך: המפקדים מתחלפים, אך המסגרת נמשכת.

ועדיין, מוקדם להספיד את חמאס. תנועות מחתרת יודעות להסתגל גם לאחר מכות קשות, וחמאס כבר הוכיח בעבר יכולת לשקם מסגרות שנפגעו. חיסול אל-חדאד הוא הצלחה טקטית משמעותית, אך אינו מבטיח כשלעצמו שינוי אסטרטגי אם אין לישראל תוכנית מדינית-ביטחונית רחבה יותר לרצועה.

חיסול אל-חדאד, אם כן, מצביע על שינוי עמוק יותר: שחיקה של המודל הצבאי שעליו בנה חמאס את כוחו במשך שנים. מינוי מוחמד עודה מלמד שהארגון עדיין מנסה לשמר רציפות, בעיקר דרך מנגנוני המודיעין והפיקוד החשאי. המינוי של מוחמד עודה חשוב דווקא משום שהוא מצביע על אופי ההמשכיות שחמאס מנסה לייצר. עודה איננו רק "מחליף" במובן הטכני.

לפי הדיווחים, הוא עמד בראש המודיעין הצבאי של אל-קסאם בזמן מתקפת ה-7 באוקטובר, והיה מעורב באיסוף מודיעין על בסיסי צה"ל סמוך לרצועה ועל נקודות תורפה באוגדת עזה. כלומר, חמאס בחר באדם שמגיע מאותו עולם שבו אל-חדאד הצטיין: מודיעין, חשאיות, הכנה ארוכת טווח והבנת מערכות ישראליות.

השאלה כעת היא איננה רק מי מחליף את דור המנהיגים שחוסל - אלא האם חמאס מסוגל לשקם את אותה רמת פיקוד, תכנון ותיאום שאפיינה אותו ערב ה-7 באוקטובר, או שהוא הולך והופך מארגון צבאי-מדיני בעל מרכז כובד ברור לרשת מותשת, חשאית ומבוזרת יותר, שמסוגלת להמשיך לפעול אך מתקשה לעצב מציאות אסטרטגית.