סעודיה מול החות'ים: ההסלמה שמאיימת לפתוח מחדש את המלחמה בתימן

במשך קרוב לארבע שנים ניסתה סעודיה לשכנע את עצמה שהמלחמה בתימן מאחוריה. ההפוגה שהחלה ב-2022 אמנם לא הפכה להסכם שלום, אך היא צמצמה מאוד את הירי מעבר לגבול ואפשרה לריאד להפנות את תשומת לבה ל"חזון 2030", להשקעות ולמעמדה הבינלאומי. אלא שהתקיפה בנמל התעופה בצנעא והתגובה החות'ית לעבר שדה התעופה אבהא מלמדות שהשקט לא פתר את הבעיה, הוא רק דחה אותה.

העילה המיידית להסלמה הייתה הניסיון למנוע ממטוס איראני לנחות בצנעא. ממשלת תימן המוכרת בינלאומית, הנתמכת בידי סעודיה, קיבלה אחריות לתקיפת מסלול הנחיתה וטענה כי היא מגינה על ריבונותה מפני התערבות איראנית. החות'ים, לעומת זאת, הטילו את האחריות על ריאד ושיגרו טילים וכטב"מים לעבר נמל התעופה באבהא. בכך נשברה בפועל תקופה ארוכה של רגיעה בין החות'ים לסעודיה.

החידוש איננו שסעודיה רואה בחות'ים אויב. היא יצאה למלחמה נגדם כבר ב-2015. החידוש הוא שהחות'ים של היום אינם אותה תנועת מורדים הררית שריאד חשבה שתוכל להביס במהירות: הם שולטים בצנעא וברוב צפון-מערב תימן, מנהלים מנגנוני שלטון וגבייה ומחזיקים ביכולת לשגר טילים, כטב"מים ואמצעים נגד כלי שיט למרחקים גדולים.

חשוב מכך, החות'ים הוכיחו שהם מסוגלים להפוך כוח מקומי למנוף אזורי. הם אינם יכולים לנצח את סעודיה במלחמה קונבנציונלית, אך הם יכולים לשבש נמלי תעופה, לאיים על מתקני אנרגיה, להעלות את מחיר הביטוח הימי ולפגוע בתנועה בבאב אל-מנדב ובים האדום. כוחם המרכזי אינו ביכולת לכבוש את חצי האי ערב, אלא ביכולת לגרום נזק שאינו פרופורציונלי לגודלם.

גם הקשר החות'י עם איראן דורש חידוד. החות'ים אמנם נשענים על ידע, רכיבים, אמצעי לחימה ורשתות תמיכה איראניות, אך אין לראות בהם העתק תימני של חיזבאללה. חזבאללה נבנה מראשית דרכו בתוך מערך איראני ממוסד, עם קשרי פיקוד, מימון ואידיאולוגיה הדוקים במיוחד. החות'ים, לעומתו, צמחו מתוך מאבק תימני מקומי, בנו לעצמם בסיס שבטי ופוליטי, השתלטו על שטח ומוסדות מדינה ופיתחו אינטרסים עצמאיים. לכן החות'ים אינם שלוחה פסיבית הממתינה להוראות מטהרן, אלא שותף חמוש שמקבל סיוע מאיראן אך מחשב גם את צרכיו שלו.

הניסיון להפעיל קו אווירי איראני לצנעא ממחיש את עומק הברית, אך גם את ביטחונה העצמי של ההנהגה החות'ית: היא מבקשת להפוך את צנעא לבירת כוח אזורית שאיראן יכולה להגיע אליה בגלוי, ולא רק באמצעות נתיבי הברחה חשאיים.

מבחינת סעודיה, כאן נחצה קו. טיסה איראנית לצנעא איננה עוד מחווה סמלית - היא עלולה להיות תחילתו של גשר אווירי שיקשור את איראן ישירות למרחב החות'י ויחזק את יכולותיה הצבאיות והפוליטיות. התקיפה במסלול נועדה אפוא לומר לטהרן ולחות'ים: בחסות השקט היחסי לא תוכלו להפוך את צנעא למוצב איראני בדרום חצי-האי ערב.

סעודיה ניצבת כעת מול בחירה קשה: אם תבליג, היא עלולה לראות את החות'ים מתעצמים ואת איראן מעמיקה את אחיזתה. אם תחזור למערכה רחבה, היא מסתכנת שוב במלחמת התשה יקרה, בפגיעה בתשתיותיה ובערעור התדמית של יציבות וצמיחה שמוחמד בן סלמאן השקיע שנים בבנייתה.

לכן אין עדיין ודאות שסעודיה "מסירה את הכפפות" במובן של חזרה למלחמת 2015, אך היא בהחלט מאותתת שתקופת ההכלה הגיעה לגבולה. תמיכת טראמפ במהלך הסעודי, כפי שדווח, מוסיפה לכך ממד רחב יותר: ריאד אינה פועלת רק בזירה התימנית אלא כחלק ממאמץ אזורי לצמצם את מנופי הכוח האיראניים - בהורמוז במזרח ובאב אל-מנדב במערב.

כאן משתלבת גם אמירתו של דיפלומט אמירתי בכיר, שלפיה "אין אמון באיראן". זו אינה רק הערכת מצב נקודתית, אלא אמירה השואבת ממאגר עמוק של זיכרון היסטורי ופולקלור פוליטי במפרץ. במסדרונות השלטון הערביים חוזרת זה שנים המימרה שלפיה "אין אמון בפרסים" - ביטוי המשקף חשד ישן כלפי שאיפותיה של איראן, כלפי יכולתה לנהל משא ומתן ובמקביל לשמר מנופי לחץ, וכלפי נטייתה לראות בהסכמים תחנות בדרך ולא סוף פסוק.

כך מתקרבות ריאד ואבו דאבי, גם אם אינן מסכימות על כל סוגיה בתימן. שתיהן מגיעות לאותה מסקנה: אי אפשר לבנות יציבות אזורית כאשר איראן ממשיכה להחזיק במנופי כוח באמצעות שלוחותיה. זו אולי ההתפתחות החשובה ביותר של השבועות האחרונים. במשך שנים דיברו על "הציר האיראני".

כעת מתחיל להתגבש, בזהירות אך בעקביות, גם ציר נגדי. הוא איננו ברית צבאית רשמית, אלא קואליציה של אינטרסים: ארצות הברית, סעודיה, איחוד האמירויות, ממשלת תימן המוכרת בינלאומית ושחקנים נוספים, המבינים שהמערכה כבר איננה על תימן בלבד ואפילו לא על הורמוז בלבד. היא על השאלה מי יעצב את הסדר האזורי החדש.

במובן הזה, המסלול שנפגע בצנעא איננו רק מסלול המראה - הוא מסמן את סיומה של תקופת האשליה שלפיה אפשר היה להכיל את ההתעצמות החות'ית מבלי לשלם עליה מחיר. מעתה, המאבק צפוי להתנהל במקביל בשני שערי הים של המזרח התיכון - הורמוז ובאב אל-מנדב - ושם, יותר מכל מקום אחר, תיקבע דמותו של האזור בשנים הקרובות.

האירוע בצנעא מחדש אפוא לא רק את המלחמה התימנית - הוא חושף את גבולותיה של מדיניות הפיוס במפרץ. החות'ים ניצלו את שנות השקט כדי להפוך מאיום תימני לכוח אזורי. סעודיה מגלה כעת שהבעיה שלא פתרה חזרה אל גבולה - חזקה, עצמאית ובטוחה בעצמה יותר.

השאלון שיעשה לכם סדר - מי המפלגה שהכי מתאימה לעמדות שלכם?