8 המנדטים הנעלמים: למה הימין מפסיד את המצביעים שעליהם הוא נשען?
הפער בין הסקרים אינו מעבר שמאלה, אלא זעקה של ציבור ימני, חילוני וליברלי. הם מאסו בעסקנות ובחרדים אך מתנגדים לשמאל, ומחפשים אלטרנטיבה לאומית ודמוקרטית שלא מבקשת מהם להחליף זהות תרבותית

הפער בין הסקרים אינו מעבר שמאלה, אלא זעקה של ציבור ימני, חילוני וליברלי. הם מאסו בעסקנות ובחרדים אך מתנגדים לשמאל, ומחפשים אלטרנטיבה לאומית ודמוקרטית שלא מבקשת מהם להחליף זהות תרבותית
כדאי לעצור ברגע הזה, ולבחון מה קרה לאורך הזמן מאז תחילת המלחמה, אל מול כל הטוענים לתבוסה, מיד אחרי שהחלה
כאשר כלי התקשורת המרכזי של ההגמוניה הישנה מתנגש במי שמנסה לצמצם את כוחה, בתי המשפט מתגייסים להעניק לו רשת ביטחון. הדפוס החוזר מפרשות העבר מראה שהקרב האמיתי הוא לא על מה שנאמר, אלא על השאלה מי יקבע את האמת בישראל
ההתנצלות בפני השמאל הרדיקלי חושפת קוד מוסרי מעוות: ישראל תמיד אשמה, והכרה מהאליטה בחו"ל חשובה יותר מהזכות להגנה עצמית. תופעת החנופה וההלקאה העצמית באקדמיה הישראלית לא תעצור אף איסלאמיסט, כי במציאות - חנופה לא מיירטת טילים
פתיחת החקירה בפרשת תאיר ראדה ממחישה כיצד המערכת מגינה על יוקרתה במקום לחבק את הספק. מהפרקליטות ועד העליון: הסיפור האמיתי אינו ימין ושמאל, אלא תרבות כוח ארגונית שזקוקה בדחיפות לשיעור בענווה
הבוקר שוב הוכח בשומרון כי המציאות המבצעית אינה מחכה לדיונים משפטיים. כאשר מונחים עמומים כמו "מידתיות" מכתיבים את הוראות הפתיחה באש, נוצרת שרשרת פיקוד מקבילה שבה השופטים קובעים את הכללים - אך הצבא והציבור נושאים בתוצאות
לקחי תשעה באב אינם עוסקים רק בעבר, אלא גם בעתידה של ישראל: במקום מאבק אינסופי על בג"ץ, יש להקים בית משפט חוקתי שיחזיר את האיזון בין העם, הכנסת והרשות השופטת ויחזק את יציבות הבית השלישי
כל עוד גלי בהרב-מיארה מכהנת בתפקידה, אי-ציות לפסיקת בג"ץ הוא הימור מסוכן במיוחד. אז מה עושים? הקמת בית משפט חוקתי נפרד. לפי המודל הזה, הוועדה לבחירת שופטים תישאר במתכונתה הנוכחית, ובמקביל יוקם בית משפט חוקתי שחבריו ייבחרו על ידי נבחרי הציבור
מנגנוני הכוח הלא-נבחרים אינם קונספירציה, אלא מבנה כוח מוסדי. כאשר הימין מנסה לשנות אותם זו "הפיכה", אך כשהמרכז-שמאל מזיז אנשים זה מוצג כ"הצלת הדמוקרטיה". זהו הלקח לקראת ממשלת איזנקוט פוטנציאלית
מהקפאת חוק התקשורת ועד פסק הדין בפרשת אילנה דיין, המערכת יודעת לסמן את גבולות הלגיטימיות ולבלוע גם את מי שנחשבו להבטחות של הימין. מאנשים כמו גרוסקופף או סולברג לא תבוא הישועה; הגיעה השעה לבנות מחדש את הפרדת הרשויות בישראל
הניסיון לצמצם את כוחו של היועמ"ש מוצדק לחלוטין, אך כל עוד מערכת המשפט תופסת עצמה כריבון - הוא יישאר על תנאי. מדוע מדובר בתיקון הכרחי, וכיצד מהלך חוקתי מתוכנן היטב יכול להחזיר את הריבונות לידי הציבור?
הנתונים המבהילים של מקרי הרצח הם כבר מזמן לא בעיה פנימית של "המגזר", אלא איום על מדינת ישראל כולה. מדוע נלקחו מהמשטרה הכלים הדרושים, ואיך הגענו למצב שבו איש אינו נדרש לתת דין וחשבון לציבור
הדרישה של הקונגרס האמריקאי לקבלת מסמכים מהקרן לישראל חדשה היא נורת אזהרה. כשהמאבק המוסרי מקדש את כל האמצעים, ארגוני החברה האזרחית שוכחים את המבחן האמיתי של זכויות אדם: לא את מי אתה אוהב, אלא על מי אתה מוכן להגן
ד"ר יפעת בן חי שבג"ץ הקפיא את מינויה ליו"ר הרשות השנייה חשפה השבוע עימותים שהיו לה כרגולטורית עם גופי תקשורת חזקים. מעבר לסיפורה זהו מקרה מבחן להגמוניה הישראלית הישנה המשמרת את כוחה באמצעות ברית בלתי פורמלית בין התקשורת, מערכת המשפט והתביעה הכללית
השימוש באיומים ובחבלים קצרים הוא כלי עבודה שגור של מוקדי הכוח. האליטה מונעת מהציבור לשנות את סדרי העדיפויות
הצעת החוק החדשה חושפת את זירת המאבק האמיתית: האם הרכב הוועדה לחקר מחדל השבעה באוקטובר ייקבע בהסכמה רחבה של נבחרי הציבור, או יישאר ככלי פוליטי בידיה של מערכת משפט שאיבדה את אמון הציבור?
החלטת הממשלה סביב הרשות השנייה היא רק סימן מוקדם למשבר חוקתי רחב יותר, שבו מוסדות המדינה יידרשו לבחור למי הם מצייתים
בגיל 250, אמריקה מתמודדת עם משבר אמון חריף במוסדותיה. עבור ישראל, הלקח ברור: כשמערכת המשפט, האקדמיה, הבירוקרטיה והתקשורת הופכות לשחקנים פוליטיים - הדמוקרטיה משלמת מחיר כבד
אילנה דיין אמרה שאסור להשוות בין חסימות הכבישים של מתנגדי הרפורמה לאלו של החרדים - בגלל המסר "למען הדמוקרטיה" אל מול "השתמטות". בדיוק משום כך המשפט החוקתי בכל העולם המערבי אוסר על הפליה מטעמי השקפה
ברגע שהעיתונאים עצמם הופכים לכוח הדומיננטי בניהול סדר היום של הערוץ, כפי שקרה בערוץ 13, עלולה קשת 12 לאבד את מה שהפך אותה במשך שנים לערוץ המוביל בישראל. ואם מגמה זו תימשך, הקסם של קשת 12 עלול להתפוגג
משמעות פסילת התיקון לחוק היסוד בעניין הוועדה לבחירת שופטים, רחבה בהרבה מהסוגיה הנקודתית של מינוי שופטים. הנשיא עמית מרשה לעצמו להעלות את גובה ההימור
העצומה הקוראת לסנקציות אישיות על בכירי מערכת המשפט מציתה ויכוח חריף. אך מדובר בשאלה עקרונית על זהות הריבון בישראל והעברת מוקד ההכרעה
עד למהפך היה מוסד מבקר המדינה אפרורי למדי, ומאז שההגמוניה הישנה מצטמצמת דמוגרפית ומפסידה שוב ושוב בבחירות - היא נאחזת במוסדות ככלי שישרת את מטרותיה
ישראל ריכזה חלק ניכר מהונה המדיני בסל אחד, וכיום היא מחזיקה במעט מנופי השפעה על הממשל האמריקאי. אבל גם במדיניות חוץ, פיזור סיכונים הוא המפתח לחוסן אסטרטגי
האם גוף תקשורת חזק צריך להשיב לביקורת בבית המשפט או בזירה הציבורית? תביעות העתק של חדשות 12 עלולות לייצר אפקט מצנן כלפי עיתונאים, אזרחים ומבקרים פוליטיים
הדיון בהסרת חסינותה של טלי גוטליב הפך לכתב אישום ציבורי נגד היוריסטוקרטיה, היועמ"שית והאכיפה הבררנית. גוטליב מבטאת זעם עמוק של ציבור מושתק
מהמרחב הביטחוני בעזה ועד הפעילות בלבנון, בסוריה ובאיראן - ישראל עוברת ממאבק על הישרדות למאבק על עיצוב המזרח התיכון. מודל הארץ המובטחת
כל עוד גלי בהרב-מיארה נשארת בתפקידה, היא מחזיקה בכוח וטו לא מידתי על כל החלטת ממשלה. וחוק פיצול סמכויות היועץ המשפטי לממשלה עלול להסתיים בפסילה נוספת בבג"ץ. שר המשפטים יריב לוין צריך לפעול להדחתה
בחירתו של מיכאל ראבילו למבקר המדינה אינה רק מאבק על תפקיד אחד, אלא פרק נוסף במלחמת ההגמוניות בישראל. כעת, כשהעתירות לבג"ץ בדרך, הדילמה המרכזית עוברת לפתחו של נשיא העליון יצחק עמית
המאבק לשחרר את מדינת ישראל ממנגנוני כוח המשומנים היטב בכספים זרים עובר דרך הממשל האמריקאי. מה שמעניין בדו"ח החדש הוא הרחבת החזית מזירת המימון הפדרלי מטעם ממשל ביידן, אל הזירה המשמעותית בהרבה