אתמול אישרה הכנסת בקריאה ראשונה את הצעת החוק להקמת ועדת חקירה לאומית לאירועי השבעה באוקטובר. החוק אמנם לא יעבור בקדנציה הנוכחית, אך מאחר שמדובר בהצעת חוק פרטית של ח"כ אריאל קלנר שכבר עברה קריאה ראשונה, ניתן יהיה להחיל עליה את דין הרציפות בכנסת הבאה. המשמעות ברורה: המאבק על ועדת החקירה עובר לכנסת הבאה.
נדרשות תועפות של חוצפה ויהירות כדי לטעון שוועדת חקירה פריטטית, המעניקה לאופוזיציה כוח השפעה שווה על מינוי חברי הוועדה - תחילה באמצעות דרישת הסכמה של 80 חברי כנסת, ואם זו לא תושג, באמצעות השפעה על מחצית מחברי הוועדה - היא "ועדת טיוח". די להזכיר כי ועדת וינוגרד, שחקרה את מלחמת לבנון השנייה, הייתה ועדת חקירה ממשלתית שכל חבריה מונו בידי הממשלה בלבד. כאן, לעומת זאת, הקואליציה מציעה לאופוזיציה השפעה שווה על הרכב הוועדה.
המודל הזה איננו המצאה ישראלית. הוא מבוסס על היגיון דומה לזה של ועדת החקירה של הקונגרס האמריקאי לאחר פיגועי 11 בספטמבר - ועדה פריטטית שפעלה מתוך הבנה שאסון לאומי מחייב אמון ציבורי רחב ככל האפשר. אמריקה המקוטבת הצליחה להקים ועדה משותפת. בישראל, לעומת זאת, האופוזיציה האמיתית איננה זו שבראשות יאיר לפיד. האופוזיציה האמיתית היא היוריסטוקרטיה הישראלית, בראשות נשיא בית המשפט העליון יצחק עמית, המתנגדת לכל מהלך שעלול לגרוע מכוחה.
מכאן גם ההתעקשות על "ועדת חקירה ממלכתית". כדאי להזכיר שהמונח "ממלכתית" כלל אינו מופיע בחוק. השאלה האמיתית איננה כיצד תיקרא הוועדה, אלא מי ימנה את חבריה. בעידן שבו מוסדות המדינה הפכו לזירת מאבק פוליטי, שאלת ה"מי ממנה" היא השאלה המרכזית. ויצחק עמית מבקש להותיר בידיו את הכוח למנות את חברי הוועדה.
האם באמת יש מי שסבור שעמית מסוגל להיות שחקן ניטרלי במאבק הכוחות החריף המתנהל בין הממשלה לבין מערכת המשפט? זהו אותו נשיא בית משפט שאיים לחשוף עובדי ציבור לתביעות נזיקין אם יצייתו להוראות הממשלה ולא לו. אותו נשיא שלגביו פורסם כי התנהלו מחלוקות חריפות עם שופטים אחרים (סולברג ומינץ) סביב המניפולציות שהוא נוהג לעשות בקביעת הרכבים, אותו שופט שאמר בדיון על התיקון לחוק הוועדה לבחירת שופטים כי "עוברת בכולנו חלחלה" מן האפשרות שנבחרי הציבור יבחרו שופטים שלהם סמכות לפסול חוקים. אמירה זו מבטאת לא רק יוהרה וניתוק מהעם, אלא חוסר הבנה בסיסי לגבי הסטנדרט המקובל ברבות מן הדמוקרטיות המערביות, שבהן לנבחרי הציבור תפקיד מרכזי במינוי שופטים אם לשופטים יש כוח לפסול חוקים.
לפני כשנה פורסם כי רמת האמון של תומכי הקואליציה ביועצת המשפטית לממשלה עמדה על ארבעה אחוזים בלבד, ובבית המשפט העליון - על עשרה אחוזים בלבד. סביר להניח שנתוניו האישיים של יצחק עמית דומים לנתוני האמון בבהרב מיארה. כחוקר של פרטיזניות מוסדית - כלומר, תהליך שבו מוסדות ציבור נתפסים כמזוהים עם מחנה פוליטי מסוים - אינני מכיר דוגמאות רבות בעולם המערבי לרמת אי-אמון כה חריפה כלפי מוסד או בעל תפקיד מרכזי. כאשר מוסד נתפס בעיני ציבור רחב כשחקן פוליטי, קשה לצפות שיזכה לאמון הדרוש כדי להכריע במחלוקות הלאומיות הרגישות ביותר.
גם מבחינה היסטורית, הרחבת כוחו של נשיא בית המשפט העליון בתחום ועדות החקירה איננה גזירת גורל. ועדת אגרנט על מלחמת יום כיפורים כלל לא בחנה את אחריות הדרג הפוליטי, מתוך תפיסה שהפוליטיקאים נשפטים בראש ובראשונה בידי הציבור בקלפי. בהמשך, בוועדת כהן על הטבח בסברא ושתילה, אהרן ברק חבר הועדה דחף להרחבת מעורבותה של ועדת החקירה גם להמלצות אופרטיביות כלפי הדרג המדיני. זה היה חלק מתהליך רחב יותר של הרחבת סמכויותיה של היוריסטוקרטיה בישראל.
הצעת החוק של ח"כ קלנר לועדת החקירה הלאומית היא, בעיניי, ניסיון נכון ליצור מנגנון מאוזן יותר. אם חברי האופוזיציה יבחרו להחרים את הוועדה, היא תפעל בהרכב חסר, ובפועל תידמה יותר לוועדת חקירה ממשלתית. אולם במקרה כזה האחריות תהיה על מי שדחה מנגנון שהציע לו השפעה שווה על הרכב הוועדה.
בית המשפט העליון צפוי גם לפסול את החוק הזה, אם יעבור, וסביר להניח שיקבע כי הסמכות למנות את חברי ועדת החקירה צריכה להישאר בידיו. סימנים מוקדמים לכך אפשר למצוא בפסיקת בג"ץ בעניין דוחות מבקר המדינה על אירועי השבעה באוקטובר, שבה הוגבלה יכולתו של המבקר לפרסם דוחות בנושאים מסוימים הנוגעים למדיניות. אם אכן כך יקרה, יהיה זה עוד שלב במאבק על שאלת הכוח בין הרשויות.
במצב כזה, במקום שבית המשפט העליון ישמש גורם הממתן את הקיטוב בישראל, הוא עלול להפוך, בעיני חלקים גדולים מן הציבור, לאחד ממחולליו המרכזיים. שהרי אם ממילא נשיא בית המשפט ימנה את חברי הוועדה ואף יקבע את גבולות המנדט שלה, קשה לצפות שהאופוזיציה תראה טעם בהסדר פריטטי. זו גם היתה הסיבה שהאופוזיציה לא הגיעה להסכמות מול הממשלה בשנת הרפורמה, כי למה להסכים לפשרה, אם אפשר לקבל את הכל מבית המשפט העליון?
פרופ' משה כהן אליה הוא מומחה למשפט חוקתי ומייסד "מסד הארץ - מכון המחקר של עם ישראל".\
השאלון שיעשה לכם סדר - מי המפלגה שהכי מתאימה לעמדות שלכם?