נדב ארגמן ורונן בר הצטרפו אל דן מרידור, בני בגין, אביגדור ליברמן, נפתלי בנט, אביחי מנדלבליט, רובי ריבלין ורוני אלשייך - מי שברגע האמת העדיפו את הממלכתיות על פני המלך. עבור מדינת ישראל זו צרה צרורה, עבור החטופים זה עלול להיות אסון
סערה אדירה מתחוללת סביב שינוי החוק הקובע כיצד ייבחר נציב התלונות על השופטים. אלא שבמתכונתו הנוכחית, לתפקיד הזה אין שום משמעות. תעיד על כך כהונתו של הנציב האחרון, אורי שוהם, שמרח תלונות, ונשען על כללים מומצאים שלא כתובים בשום מקום, כדי להוציא טוב את חבריו
הישיבה הגבוהה הראשונה של הציונות הדתית, זו שממנה נולדו רבות מחממות הקנאות בהם גדלים ומתחנכים פורעי הגבעות ובוּרי הממשלה. בשל הכריזמה של הרבנים לבית קוק, תורת הגאולה שלהם וקנאות ממשיכיהם לא שונה בהרבה מזו של החמאס
בהשראת טראמפ, האישה והילד, ראש הממשלה נתקף בבולמוס נאמנות. רק שני אנשים נשארו לשמש כשומרי סף מולו ומול ומסע עריפת הראשים שמתוכנן כאן. ומעל כל זה מרחפת שאלת המפתח: למה מתכוון ראש שב"כ היוצא נדב ארגמן, כשהוא מאיים לספר את מה שהוא יודע?
התפרצות ראש הממשלה בבית המשפט אתמול היתה הכל חוץ מספונטנית. שנים שהוא תוקף את שומרי הסף, אבל עכשיו, כשההתנהגות הזו זוכה לחיבוק מנשיא המעצמה החזקה בעולם, דבר לא ימנע מנתניהו לדבר טראמפיסטית על מלא. המטרה: להראות מי הבוס במדינה, ולהסיח את הדעת מטבח אוקטובר
הסידור שנשאר בעזה, התפילות השקטות, הצום בכיפור והניסיון לשמור על חג הפסח - הם רק חלק מהפרקטיקות היהודיות ששמרו עליהן החטופים בשבי. כל זה - ההיפך הגמור מהמשרד לשירותי דת
מה הקשר בין אחים פושעים שניהלו חוות מין ברומניה לאילון מאסק ולדונלד טראמפ? מיזוגניה ותפישה לפיה רק "גברים גדולים מהחיים" יכולים לנהל את העולם. ואם זה על חשבון הנשים וגברים אחרים - עוד יותר טוב
האם המיעוטים החזקים בסוריה יניחו את נשקם ויתמסרו לזרועות א-שרע הסוני? דבר אחד בטוח: ישראל צריכה לנצל את המצב ולכרות בריתות פריפריאליות עם כלל המיעוטים הסורים
החוצפה שלא תיאמן של שר האוצר, ההכרזות הסותרות-לכאורה של הרמטכ"ל, הפריימריז של השר על גב החטופים ומעל לכל: ממשלה חסרת מנהיגות. כל מרכיבי הדשדוש הישראלי מול חמאס
מאז נפילת משטר אסד בדצמבר נקטה ישראל שורה של צעדים התקפיים בסוריה. אולם, אם הממשלה רוצה לבסס גבול שקט, מוטב שתנצל את הנסיבות הייחודיות שנוצרו כדי להגיע להבנות עם השלטון החדש בראשות אל-ג'ולאני. הגבולות השקטים ביותר של ישראל הם אלה שמתבססים על הסדר מדיני
היחס הלא שוויוני של טראמפ וסביבתו לשתי המדינות שנמצאות בלחימה ממושכת בולט לעין. רוסיה זוכה לטיפול בכפפות משי בעוד שמשלוחי הנשק הפסיקו להגיע לאוקראינה. וישראל? מנסה להיכנס לקלחת הסוער ולסלול את דרכה מול ידידתה הטובה ביותר שמשנה כל יום את הערכים שלה
על רקע המסגור החם לפגישת טראמפ עם החטופים, קשה היה שלא להיזכר ביחס שלו לשבויי מלחמה. איך זה קשור לאילון מאסק, דניאל הגרי והרשות הלאומית לבטיחות בדרכים? ובכן יש קשר, עובדה
ישראל היא אחת החברות במערב שבה הדתיות נמצאת בזינוק: הרבנים איומים, הרבנות מושחתת, התיאולוגיה מתנשאת ושופכת ומתירה את דמם של נקיים. ככל שיש יותר מהם - יש פחות דתיות. וככל שהממסד יותר חזק הרוח חלשה יותר. הפוליטזציה של הדת גורמת לאהדה בקרב חצי מהציבור בלבד
הממשלה בחרה שלא לפרסם לציבור את הרשימה, גם לא התקשורת. גברים ונשים, תינוקות וקשישים, שנשחטו, שהתפוצצו, שנורו בראשם למוות. אלו 639 הקורבנות של מאות המחבלים שיצאו לחופשי בשבועות האחרונים. אפשר לתמוך בעסקה, אפשר להתנגד לה, אבל אי אפשר לטאטא הצידה את מחיריה
מהתעוזה לחלוק על תזת "הניצחון המוחלט", ועד להתנגדות לחוק פלדשטיין: הקייס של הממשלה נגד הגרי התבשל במשך חודשים. חטאו העיקרי היה שביצע את תפקידו בנאמנות ובממלכתיות, וההחלטה להדיחו מסמנת את הרמטכ"ל הנכנס, אייל זמיר, כמי שכנוע לאדוניו וממניו - בקריה ובמיאמי
התחקירים שהתפרסמו בשבוע האחרון קשים, נוקבים ומצמררים, אך לא מראים את כל האמת. מאחורי צה"ל ושב"כ עומד אדם חזק וחמקמק, שכל פועלו מסתכם בלהתנער מאחריות. לפני שנדרוש את התפטרותו של רונן בר, ברור למי באמת צריך להפנות את האצבע המאשימה
אייל זמיר, קצין מעולה, פתח את הרמטכ"לות ברגל שמאל עם החלטה הזויה ומקוממת. ההרגשה היא שהבטיח לממניו להיפרע מתא"ל הגרי, וחובה עליו להוכיח את ההפך. בינתיים, תחקיר שב"כ על 7 באוקטובר חושף את מה שנתניהו לא רוצה שנדע
המסמך המביך של שר המשפטים נועד להסתיר את האמת הפשוטה: זה לא שהיועמ"שית פועלת ללא הרף נגד הממשלה, אלא שהממשלה פועלת ללא הרף נגד הדמוקרטיה. גם אם האקט האלים של לוין צפוי להיחסם בבג"ץ, זה ממש לא הזמן של אנשי המחאה להישאר בבית
בנאומו הראשון כרמטכ"ל, רא"ל אייל זמיר לא רק הצהיר על יעדי צה"ל - אלא שיגר רמזים ברורים על כיוון ההתעצמות, שינויי כוח האדם, והמדיניות הצבאית האגרסיבית הצפויה. מה מסתתר בין השורות, ואילו מסרים שלח למערכת הביטחונית והפוליטית?
ההתלבטות בין שיקולים מוסריים לתועלתניים מלווה את חיינו כמעט מראשיתם. לפחות בפוליטיקה נדמה שהדילמה הוכרעה: מטקס חילופי הרמטכ"ל ועד לפגישת שורדי השבי עם טראמפ בבית הלבן
כמו ברפורמה המשפטית, גם בהדחת בהרב-מיארה ניסה רה"מ להתרחק מיוזמת שר המשפטים, אך מאז שובו מהבית הלבן הוא מכין את הקרקע להדחת היועמ"שית וראש שב"כ. ברקע פרשות קטארגייט ופלדשטיין, המהלכים צפויים להיתקל בקשיים, אך בינתיים מסיחים את הדעת ממחדליו
המידע הרב הנגיש לכל אדם עם סמארטפון בערוצים הרשמיים של צה"ל וברשתות החברתיות של המשרתים בו יכול להיות רב-ערך בידי האויב. אחד הלקחים מטבח חמאס בשבעה באוקטובר חייב להיות שעלינו לחשוב מחדש על האמון העיוור שאנו נותנים בפלטפורמות ובטכנולוגיות התקשורת והסלולאר
הרמטכ"ל הבא נכנס לתפקיד ברגע קריטי, כשהמדינה עדיין מתמודדת עם השלכות המלחמה ואיומים בזירות השונות. עליו לקבל החלטות שיקבעו את עתיד הצבא ואת מוכנותו למערכה הבאה. כיצד יתמודד עם האתגרים הביטחוניים, הפוליטיים והארגוניים שממתינים לו?
תכניתו של טראמפ אינה צריכה ליצור בהלה גדולה כל כך. ישראל וארה"ב יהיו חייבות לשתף פעולה בנטרול הציר הסוני-פונדמנטליסטי (טורקיה, קטאר וסוריה), לוודא שחמאס לא יהיה יותר בעל השפעה על המתרחש ברצועה ושמצרים וירדן יפנימו את תפקידן החשוב במהלך ההיסטורי
ארצות הברית כבר לא מעצמה מתקדמת, עם טראמפ ועם מאסק - כל המסיכות הוסרו. מדיניות של שנים עומדת להימחק בגלל גחמה של אוליגרך דרום-אפריקאי שאיכשהו נכנס לממשלה של עבריין | מה קורה עם "השוטרת של העולם"?
במציאות של ימינו, נראה כי הדת מתפקדת כמנגנון פיצוי על האכזבה ממוסדות המדינה. במקום לדרוש תשובות וחשבון נפש מהשלטון, אנו עדים למהלך של נשיאת העיניים מעלה - אל הקדוש ברוך הוא. עניין של אמונה - או בריחה מהמציאות?
המראות הבלתי נתפסים של נפגעי 7/10 נהדפים באלימות על ידי משמר הכנסת, ואחר כך של ראש הממשלה שפשוט התעלם מקיומם, מספרות את הסיפור יותר טוב ממילים: רק הנהגה רעה ואטומה שבורחת מאחריות מסוגלת להתאכזר כך אל אנשים שאיבדו את כל עולמם
כשבוחנים את כישורי שרי הממשלה והעומד בראשה בעיניים מקצועיות - למשל שליטתם באנגלית או תפקודם במצבי לחץ ובתקשורת בין-אישית, או יכולותיהם בניתוח מדיני - מתברר שמרביתם לא היו עומדים בתנאי הסף לקבלה לקורס צוערים של משרד החוץ. והם מי שמנהלים אותנו מול העולם
בזמן שדגלי פלסטין מתנוססים ברחבי היבשת וסיסמאות "מהים אל הנהר" נשמעות בקולי קולות, נראה כי סוף סוף מתחילים להבין את גודל הבעיה. האסלאם לא רוצה רק בחיסולה של ישראל, אלא בשליטה בעולם כולו. האם לא מאוחר מדי לעצור את שגעון הגדלות של הקיצונים?
דווקא בשעה שבה מקבלים בכירי צה"ל אחריות לנורא שבמחדלים, בולט עוד יותר בהיעדרו האיש שלימד את כולנו שלכישלון שכזה יש רק כתובת אחת
מיליארדר הייטק אטום, בוטה וגס רוח. כל מה שנדרש ממנו זו התחמקות פוליטית קטנה ואופיינית. שר הכלכלה העדיף להשפיל ולהנמיך את עצמו, וגם את האיש האציל שחזר משבי חמאס במשקל 44 ק"ג. למרבה הפלצות, למרות שאחר כך התנצל, אני לא בטוח שברקת לא תכנן את התשובה הזו
