טקס הפרישה של השופט אורי שוהם מבית המשפט העליון היה מרגש. נוכח הצמרת המשפטית שלנו, נשאה הנשיאה, אסתר חיות, דברים בשבחו. "יקירנו השופט אורי שוהם", פתחה ופנתה לפרט את הערכים יוצאי הדופן שינק בביתו "אחד השופטים המשובחים". היא דיברה על היותו "דוגמה ומופת למשרת ציבור משובח ומסור", על "האישיות המלבבת" שלו, ועל "הרוח הטובה" שבה ניחן, אשר "תרמה רבות לאווירה החברית השוררת בין שופטי בית המשפט העליון". "אתה, אורי", סיימה, "בפועלך רב השנים כמשרת ציבור, הגשמת עקרונות של ממלכתיות, באופן מרשים ומעורר הערכה".
שוהם הודה לנשיאה באופן כללי, והוסיף גם "תודה מיוחדת", ספציפית, לה ולשרת המשפטים, "על שמצאו אותי מתאים וראוי לתפקיד נציב התלונות על שופטים", התפקיד הבא שלו. זמן קצר אחר כך כבר החל שוהם לדון בתלונות נגד שופטים העליון, ולנקות בזה אחר זה אותם ואת אסתר חיות, שאלמלא היא לא היה מקבל את התפקיד.
האופן שבו מונה עד כה נציב התלונות על השופטים, הוא שערורייה ארוכת שנים. העובדה שבנאדם יושב במשך שנים ארוכות עם חבריו בבית המשפט העליון ושנייה אחרי הפרישה שלו אמור להתחיל לדון בתלונות נגדם, בלתי נתפסת. המציאות שבה נשיא בית המשפט העליון מביא לבחירתו של הנציב, ומיד אחרי כך אותו נציב מתחיל לדון בתלונות נגד אותו נשיא, לא הייתה עוברת בשום מערכת אחרת חוץ מזו של העליונים. בכל מקרה אחר, ניגוד עניינים כזה היה חוטף מבג"צ סטירת לחי מצלצלת עם יד חזקה ועם זרוע נטויה.
אפשר לאהוב את החוק החדש באשר לדרכי בחירת הנציב, אפשר להתנגד לו, אבל צריך להבין שזה בכלל לא הסיפור כאן. העובדה שבמערכת המשפט אין לאף אחד בעיה עם אופן המינוי הנוכחי, היא על רגל אחת הסיפור כולו.
על רקע שינוי החוק הקובע כיצד ייבחר נציב התלונות על השופטים, ובעיקר על רקע מאמצי המערכת להשאיר את המצב כפי שהיה עד היום, נביא כאן שורה של דוגמאות להחלטות של נציב התלונות, שילמדו כיצד כל עוד מדובר בחבר שדן בענייניהם של חבריו, אין לתפקיד הזה שום משמעות. נביא כאן דוגמאות מעטות, יש רבות כאלה, שילמדו כיצד הנציב האחרון, אורי שוהם, מרח תלונות, ניקה את חבריו מבלי לבדוק דבר, ונשען על כללים מומצאים שלא כתובים בשום מקום, כדי להוציא אותם טוב.
על החוק החדש לא נדבר, בעיקר משום שדי ברור שהוא לא העניין פה. משום שאם היו נשמעים קולות שמסבירים שדרך בחירת הנציב עד כה הייתה בעייתית, אבל גם החוק החדש בעייתי גם הוא, אפשר היה לנהל דיון על הפתרון המיטבי. אבל כשהמתנגדים לשינוי מחבקים את המצב הקיים ורואים בו פאר היצירה, כדאי לבדוק אותו.
מה יש לבדוק?
לפני כמה שנים חשפנו כאן שורה של סיפורים על ניגודי עניינים של הנשיאה חיות. לא נרחיב אודותיהם, מכיוון שחיות איננה חשובה לענייננו. מה כן חשוב? להראות כיצד הדף הנציב את כל התלונות נגדה, בלי לבדוק דבר. פשוטו כמשמעו.
חיות שלחה לאורי שוהם מכתב שבו היא טוענת שהדברים שפורסמו אודותיה אינם נכונים, והוא, שאמור היה לבדוק אם היא צודקת או לא, העדיף לא לטרוח. "העובדות שמסרה הנשיאה אינן מתיישבות במלואן עם אלו המופיעות בכתבות", כתב ופסק: "העובדות השונות שמסרה הנשיאה בתגובתה... נמסרו מידיעתה האישית, ולא מצאתי סיבה לפקפק בהן". פשוט כך. אם הנשיאה אומרת, למה לפקפק? הנה דוגמא קטנה. הבאתי בזמנו כמה מקרים שבהם חיות שלחה את שני הצדדים שהופיעו בדיון בפניה, לגישור אצל חברתה. עוד הראיתי איך בשנה הראשונה של חברתה כמגשרת, כל התיקים ששלחה חיות לגישור, נשלחו רק אליה.
גישור, למי שלא מכיר, הוא הליך חיצוני שיכול להכניס לא מעט כסף למגשר. חיות, שניסתה להפריך את הטענה, הסבירה לנציב התלונות ש"זהותו של המגשר נקבעת לעתים ביוזמת הצדדים עצמם...", כלומר שלא בהכרח היא הציעה להם ללכת אל החברה שלה, יכול להיות שהצדדים לדיון ביקשו את המגשרת הזו בעצמם.
אם הנציב היה טורח לעשות עבודה מינימלית ולעיין בעצמו בתיקים, היה מגלה שהנשיאה עובדת עליו. שהפרוטוקולים עצמם מספרים שבית המשפט, הוא ולא הצדדים, היה מי שהמליץ להם על אותה מגשרת. אבל שוהם, אוי לבושה, אפילו לא קרא את הפרוטוקולים.
חיות גם צירפה דוגמאות לששה תיקים שהעבירה גם למגשרים אחרים. הנה, ביקשה לומר, לא רק אליה העברתי תיקים. אם שוהם היה פותח את התיקים האלה, הוא היה מגלה שהם הועברו בתקופה אחרת, לא רלוונטית, כמעט כולם כשהחברה שלה בכלל לא עסקה עדיין בגישור. אבל הוא לא פתח את התיקים. חיות אמרה שהכל בסדר, אז מה יש לבדוק פה?
ובמילותיו שלו: "לדברי הנשיאה, נעשה הדבר משיקולים מקצועיים וענייניים ובהסכמת הצדדים... אין בפניי תשתית עובדתית שעל יסודה אני יכול לקבוע כי במקרה זה הועברו התיקים לגישור רק בשל הקשר בין הנשיאה לבין...". תגידו אתם, עם כזו בדיקה, למה צריך להוציא מיליונים על נציבות תלונות?
לנציב יש גישה מעניינת לבדיקה וחקירה, גישה שאומרת שאם השופט אומר משהו, כנראה שהוא צודק. בתקופת הקורונה, כשלפי הוראות משרד הבריאות הייתה מותרת התקהלות של 20 אנשים בשטח סגור ו-30 בשטח פתוח, חיתן השופט חנן מלצר את בנו. בגלי צה"ל נחשף אז שבאירוע סעדו 70 חוגגים, הרבה מעבר למה שמותר.
הנציב שוהם לא התווכח עם העובדה שמלצר הפר את ההנחיות ושאסור היה לו להאכיל 70 איש בחתונה. אלא מה? הוא מסביר ש"לפי דברי השופט, בירור שנערך על ידי משפחותיהם של בני הזוג מול מוקד משרד הבריאות , העלה מסקנה הפוכה מזו". נו, ומה עושים כשברור שהשופט עשה מעשה שברור שהוא אסור, והוא להגנתו טוען שמישהו אמר לו שזה מותר? "לאחר ששקלתי בכובד ראש את הנושא ולאור החומר שמונח בפניי, מסקנתי היא כי לא ניתן לדחות את הסבריו של השופט", קובע הנציב.
אדגיש, אני באמת לא יודע אם השופט מלצר בדק במשרד הבריאות ושם הטעו אותו, או לא. מה אני כן יודע? ראשית, שגם השופט שוהם לא יודע. שנית, שאם בתי המשפט היו פועלים לפי שיטת שוהם, במסגרתה מאמינים לכל מי שמספר משהו, כל התיקים בישראל היו מסתיימים בזיכוי.
זוכרים את הסיפור של מני מזוז? זה היה בימים שבהם אמיר אוחנה כיהן כשר משפטים. השופט מזוז ישב אז על הבמה באירוע פומבי והשיב לשאלות מהקהל. כשאחד השואלים ביקש ממנו להתייחס לבעיית "האמון של הציבור במערכת המשפט, כאשר מערכת המשפט בתוכה איננה מאמינה לעצמה, עד כדי כך שיש אפילו שר שזורק בליסטראות במערכת המשפט", השיב מזוז: "המצב של שר משפטים לעומתי, ובכלל שר לעומתי, הוא מצב בעייתי, מטריד, מציק... זה מצב שלא המערכת המשפטית בחרה בו, היא לא יכולה להשפיע על זהות השר, והיא לא אמורה להשפיע על זהות השר, אבל זה כמובן מקשה על התפקוד שלה".
בעקבות הדברים, פנה ארגון "בצלמו", שאחראי להגשת חלק נכבד מהתלונות שמוזכרות כאן, לנציב התלונות על שופטים, בטענה שכללי האתיקה לשופטים קובעים מפורשות ש"שופט יימנע מלהביע בפומבי עמדה בעניין שאינו משפטי בעיקרו, והשנוי במחלוקת ציבורית". שוהם האזין להקלטת האירוע, ופסק שאין בסיס לתלונה. השופט הביע הסתייגות כללית, הסביר, והביא את שר המשפטים רק כדוגמה.
עברו כמה חודשים ומזוז נדרש לדון בעתירה שהוגשה נגד אמיר אוחנה. כשאוחנה ביקש ממנו לפסול את עצמו, נוכח האופן שבו דיבר עליו באותו אירוע, הסביר מזוז שכשאמר מה שאמר על "שר משפטים לעומתי", בכלל לא התכוון לשר המשפטים אוחנה. זו היה הסבר מגוחך. אין איש ששמע את מזוז ולא הבין על מי הוא מדבר. בעקבות הדברים, הוגשו שוב תלונות לנציב שוהם. מזוז משקר, טענו המתלוננים. לא הובנתי, טען מזוז. אני אמנם נשאלתי על שר לעומתי ספציפי, כלומר על אוחנה, אבל עניתי על שר לעומתי לא ספציפי, כלומר לא על אוחנה.
שוהם, שלא מכבר דחה תלונה נגד מזוז על ההקלטה הזו בדיוק, שינה כיוון. "דומני כי לא יהיה זה מופרך להניח כי המאזין לשאלה ולתשובתו של השופט, יכול להתרשם כי דבריו של השופט או חלקם, כוונו באופן ספציפי אל שר המשפטים המכהן...". נו, ומה עושים לשופט עליון שמשקר? לא תאמינו - כלום. "על יסוד החומר שלפניי, אינני רואה לייחס לשופט אי־אמירת אמת בהחלטתו המדוברת, כמו גם בתגובתו לתלונות".
מזוז טען שלא דיבר על אוחנה, הנציב קובע שזה לא נכון והוא כן דיבר על אוחנה. והמסקנה: אין לייחס לשופט אי אמירת אמת.
עוד דוגמה. זוכרים את הוויכוח שנולד כאן אחרי שיצחק עמית השתתף בישיבה של הוועדה לבחירת שופטים שדנה בבחירת נשיא חדש לבית המשפט העליון, כשלכולם ברור שהוא המועמד שעל הפרק, וכשהוא מסביר לעמיתיו שהוא יושב בחדר הישיבות רק כ"עציץ"? ארגון "בצלמו" הגיש תלונה לנציב השופטים בטענה שלא יכול להיות שהמועמד לתפקיד הנשיא יישב בדיון שעוסק בבחירת הנשיא שהרי הנוהל קובע ש"חבר ועדה יפעל... בלא שיהיה לו עניין אישי בהחלטותיה של הוועדה".
זה היה דיון עקרוני שעסק בצורך לבחור נשיא ולא במועמד ספציפי או באופן בחירתו, הסביר עמית, זה לא היה דיון פרסונלי אלא דיון עקרוני מקדמי. ובמילותיי שלי, הדיון העקרוני היה בצורך למנות נשיא, איכשהו לפי שיטת הסיניוריטי שלנו יצא שעמית הוא המועמד, אבל להבין מזה שמדובר בנושא שיש לו בו עניין פרסונלי עד כדי כך שהוא צריך לא להשתתף בישיבה? הגזמתם.
ומה מצחיק? ששוהם עצמו מסביר, לצד ההחלטה לנקות את עמית, ש"למען מראית פני הצדק, מיטיב היה השופט לעשות לו היה יוצא מהישיבה... ולא היה משתתף בחלק זה של הדיון, וזאת שעה שידוע לכל, כי הוא המועמד המרכזי לשמש בתפקיד נשיא בית המשפט העליון". נו, אז אם ידוע לכל שהוא המועמד המרכזי, איך זה לא פרסונלי? ואיך אתה דוחה את התלונות נגדו?
הלאה. מה קורה כששופטי העליון שולחים את ידם בפוליטיקה ומותחים ביקורת על נבחרי ציבור או על הליכי חקיקה, בעוד כללי האתיקה שלהם קובעים מפורשות ש"שופט לא יתבטא בעניין ששנוי במחלוקת ציבורית עמוקה אלא רק כחלק מעניין שיפוטי?".
קחו, לדוגמה, את אסתר חיות, שמתחה ביקורת חריפה על יוזמות של הכנסת, שתקפה ועקצה את ראש הממשלה בנימין נתניהו, את שר המשפטים יריב לוין, ואפילו את היוזמה בכנסת לבדיקת ניגודי עניינים של שופטים שנולדה בעקבות ניגודי העניינים שלה עצמה. פעם קראה למהלכים פרלמנטריים "גל עכור" ו"שפל המדרגה", פעם אחרת הסבירה שהם נובעים ממניעים לא ענייניים או שמטרתם רק להלך אימים.
אין שום ספק שכשחיות עומדת על בימת כנס כזה או אחר ואומרת את הדברים, היא עוברת על הסעיף בכללי האתיקה. כשהוגשה תלונה נגדה, הסבירה חיות לנציב שדבריה נאמרו מתוקף תפקידה כנשיאה.
נשיא איננו סתם שופט, הטעימה, הוא עומד בראש המערכת, וככזה יש לו אחריות לומר את הדברים. הנציב שוהם, ודאי לא תופתעו, קיבל את עמדתה. "אין דומה שופט המביע את דעתו האישית בעניין השנוי במחלוקת ציבורית, למי שבתוקף תפקידו כראש המערכת יוצא להגנה עליה".
להגנתו של שוהם נגיד שהוא לא הנציב הראשון שנוקט בגישה הזו. לגנותו נגיד שהגישה הזו, המבדילה בין סתם שופט לבין נשיא, היא המצאה של השופטים במאמץ להגן על הנשיאים שלהם, המצאה שלא מבוססת על שום טקסט שכתוב היכן שהוא. כללי האתיקה חלים על כל השופטים, והם מנוסחים באופן ברור ופשוט.
עכשיו הגיעה לפתחו של הנציב תלונה דומה נוספת, הפעם בעקבות התבטאויות חורגות מהכללים של הרב הראשי לישראל, הרב יצחק יוסף. הרב נטל חלק בכנס חירום שנערך נגד רפורמות הכשרות והגיור שקידם השר לשירותי דת מתן כהנא, כינוס שאורגן על ידי לשכת הרב, ושבסופו התפרסמה הודעה ובה ביקורת בוטה וחריפה על המשרד לשירותי דת, על השר ועל הממשלה. בהודעה, שעליה היה חתום גם הרב הראשי, הובהר שהרבנים והדיינים החתומים עליה יורו לציבור שלא לסמוך על כשרות שתינתן אחרי הרפורמה.
הפעם החליט הנציב שוהם, הממונה לבדוק גם תלונות על דיינים, בחומרה יתרה, והציע לשקול את הדחתו של הרב הראשי הספרדי מתפקידו כדיין בבית הדין הגדול, ולכל הפחות "לנזוף בו נזיפה חמורה". רגע, תשאלו, למה לאסתר חיות מותר להתבטא ולרב הראשי אסור? היא עומדת בראש המערכת, וגם הוא עומד בראש המערכת. יש הבדל, הסביר הנציב, היא נשיאת בית המשפט והוא לא נשיא בית הדין.
אם יש בעולם החלטה מקוממת שכל כולה אג'נדה ורצון להגן על החברים, זו ההחלטה. למה? כי מאסתר חיות אנחנו יכולים לדרוש לא להתערב בענייני חקיקה, אבל מהרב יוסף אנחנו לא יכולים לדרוש שלא להתערב בענייני הלכה. ובניגוד לחיות, שהיא רק שופטת, הרב יוסף איננו רק דיין. הוא הרב הראשי לישראל. הוא עוסק באלף ואחד עניינים של הלכה, גם כאלה שלא קשורים לבית הדין ולא נוגעים לבית הדין. וכשעולים על סדר היום שינויים בסוגיות הכשרות והגיור - וזה לא משנה אם אנחנו חושבים שהרב צודק או טועה, או שהסגנון שלו מתון או מתלהם - דבר אחד ברור: עמדתו רלוונטית. האם סביר, בנסיבות האלה, שנציב התלונות על שופטים יאפשר לחיות להתבטא נגד חקיקה של הכנסת וימנע את זה מהרב הראשי?
חברה, לא בית
חברי, אבישי גרינצייג, חשף בעבר התנהלות בעייתית של השופט חאלד כבוב, שהשתתף באירוע חנוכת משרד של חברת נדל"ן יפואית, ובהמשך בפתיחת משרד של עורך דין יפואי, כשנוכחותו שם נוצלה לצרכי יחסי ציבור. בעקבות תלונה שהוגשה לנציב, הסביר כבוב שהפרסום בטעות יסודו. "...הן ביקורי במשרדו של עו"ד... הן השתתפותי באירוע של מר ....לא היו בעלי אופי מסחרי...למיטב זכרוני, האירוע של מר... עמו יש לי היכרות, היה אירוע חנוכת בית פרטי, שהתקיים בביתו הפרטי", כתב.
והנציב שוהם? אם השופט אומר, למה לא להאמין לו? "לדברי השופט, כפי שזכור לו", סיכם הנציב, "הוא לא השתתף באירוע בעל אופי מסחרי הנוגע לחברה... אלא מדובר באירוע חנוכת ביתו הפרטי של בעל החברה עמו הוא מצוי בקשרי חברות... לא מצאתי לדחות את הסברו של השופט בעניין זה".
גרינצייג לא ידע אם לצחוק או לבכות. למה? כי בכתבה שסיקרה בזמן אמת את האירוע שבו השתתף כבוב, נכתב מפורשות שמדובר באירוע חנוכת המשרד של החברה. לא חנוכת בית פרטי ולא נעליים. "חברת יונס לבנייה ארגנה אמש בעיר יפו חגיגות לרגל פתיחת משרדה הרשמי", דווח בעיתון, "המסיבה נערכה בבית בעל החברה... בנוכחות מספר דמויות רשמיות בכירות, ביניהם השגרירה הברזילאית ששוכרת בית מהחברה ביפו, בנוסף למר... השופט חאלד כבוב ואורחים נוספים". שחור על גבי עיתון. בהמשך אף פורט מה כלל האירוע, מי נשאו בו דברים, ומה הוסבר אודות החברה והפרויקטים שלה.
אם אורי שוהם היה בודק, הוא היה עולה על זה בחצי דקה. אבל זה העניין. הנציב מעולם לא חשב שתפקידו לבדוק משהו. כי למה לחשוד בשופט שהוא לא אומר את האמת? חכו, זה לא נגמר. כי גרינצייג הביע תמיהה גם על האופן שבו הצטלם השופט כבוב באירוע אחר לצד עבריין מורשע שיוצג על ידי בנו. כבוב טען בתגובה שהוא לא ידע שמדובר בעבריין.
ומה כותב על זה שוהם? "לא מצאתי לפקפק בדבריו של השופט בכל הנוגע לצילומו בחברתו של מר... שכן, חזקה עליו, כמי שמכהן כשופט בבית המשפט העליון, שלו ידע כי מדובר במי שהורשע בפלילים (וכפי הנראה, גם יוצג על ידי בנו) שהיה נמנע מכך". ובכן, אנחנו באמת לא יודעים מה ידע כבוב. אולי באמת לא ידע דבר. אבל כשהאיש שאחראי לבדוק תלונות מודיע שמבחינתו חזקה על הנבדק שאילו היה יודע לא היה עושה את הפאול הזה, ולכן יש לנקות אותו, מה יש להגיד? בשביל מה קיימת הנציבות הזו בכלל?
כך היה גם כשגרינצייג סיפר על בתו של השופט כבוב שפרסמה את משרדה באינסטגרם, תוך שימוש בתמונות של אביה. תלונות שהוגשו לנציבות נתקלו בתגובה מיתממת של כבוב. "...הופתעתי שהתמונה פורסמה על ידי בתי, כעסתי ודרשתי הסרה מיידית של התמונה, וכך היה. התמונה הוסרה מיד...".
הנציב שוהם לא בדק כלום, לפני שדחה את התלונה נגד כבוב וקבע: "לדברי השופט, הוא לא ידע כי תמונתו במשרדה של בתו תפורסם ברשתות החברתיות. לא מצאתי לדחות הסבר זה, ואולם, סבורני כי שומה היה עליו לנהוג בזהירות יתר ולוודא כי לא ייעשה שימוש פסול בתמונתו. על כן, טוב ונכון עשה השופט כאשר הורה מיידית להסיר את התמונה".
אלא שגרינצייג הוכיח מיד שמדובר בקשקוש. שהתמונה כלל לא הוסרה והיא ממשיכה לעטר את החשבון של הבת של השופט ברשת החברתית. כשהוגשה תלונת המשך נגד כבוב, הודיע הנציב שהוא בודק את העניין מחדש. וכך פסק: "בתגובתו לתלונה המקורית, ציין השופט כי מיד כשנודע לו שצילומו לצד התמונה פורסם על ידי בתו בחשבונה, הוא דרש מיידית את הסרתה של התמונה, וכך היה... אלא, שכפי העולה מהפניות, הדבר לא נעשה. סבורני, אפוא, כי מיטיב היה השופט, קודם שנתן את תגובתו לנציב, לו היה בודק בעצמו כי הדברים אכן בוצעו כפי שהורה, ושלא לסמוך על דבריהם של אחרים, גם אם מדובר במקרה הנדון בבני משפחתו".
נו, ומה עושים לשופט עליון שמטעה את כולם כולל את נציב התלונות? הנה הנציב שוהם: "הגם שאיני סבור כי השופט ביקש להטעות אותי ביודעין ובכוונה תחילה, הרי שלאור החשיבות הרבה שאני רואה בכך שכל שופט, ובפרט שופט בית המשפט העליון, ישיב לפניות הנציב לאחר מחשבה ובדיקה יסודית, ויגיש מטעמו תגובה מדויקת, מוצא אני לקבוע כי התלונה נמצאה מוצדקת בנושאים שפורטו לעיל".
האם כבוב נדרש לשלם מחיר על הפארסה השקרית הזו? כלום. בקיצור נמרץ, אין לשופט עליון דרך לצאת רע מהביקורת של הנציב. אם השופט אומר, הנציב מאמין. אם מתברר שהשופט שיקר, כנראה לא התכוון לשקר. רק דמיינו מה היה קורה לאזרח מן המניין שהיה בא עם הסיפורים האלה.
אגב, יותר מפעם אחת הבהיר שוהם בהחלטותיו שהוא לא אוהב תלונות שמוגשות בעקבות כתבות עיתונאיות. "אשוב ואציין כי, ככלל, רואה הנציבות טעם לפגם בעצם הגשת תלונות על שופטים, אשר מבוססות על פרסומים עיתונאיים כאלו ואחרים, וכל שכן, כאשר למתלונן אין זיקה ישירה לאירוע הנטען".
סליחה, אז על סמך מה אתה רוצה שאנשים יתלוננו? מאיפה הם יידעו ששופט כזה או אחר נהג באופן לא אתי? ומעבר לכך, מה זאת אומרת שאתה רואה טעם לפגם כשלמגיש התלונה אין זיקה ישירה לאירוע הנטען? בג"צ עצמו פתח את שעריו במשך שנים ארוכות לעותרים ציבוריים שאין ולא היה להם שום קשר לאירועים שבגינם הם עותרים. למה זה בסדר וזה לא?
ורק כדי שתבינו כמה כל העבודה של הנציב היא פרטאץ' אחד גדול, קחו את המקרה הזה. באחד המקרים, הוגשה תלונה נגד המשנה לנשיאה, חנן מלצר, בהקשר לאמירה שלו שיכול היה להתפרש ממנה שהוא מוטה פוליטית, ושלא ניכנס אליה כעת כי היא והשופט מלצר אינם ענייננו כאן. המתלוננים הזכירו בתלונתם שמלצר, בעברו, "היה איש מפלגת העבודה".
שוהם לא בדק את הנושא, ואפילו לא טרח לחפש בגוגל, לפני שכתב בהחלטתו: "כוונתם (של המתלוננים - ק"ל) הינה, ככל הנראה, בין היתר לכך כי השופט ייצג כעורך דין לפני שנים רבות את מפלגת העבודה". שימו בצד את הטענה לפיה השופט מלצר שוקל לכאורה שיקולים פוליטיים על רקע עברו. אני לא טוען את זה. אבל איך הנציב שוהם לא יודע שמלצר לא סתם "ייצג כעורך דין לפני שנים רבות את מפלגת העבודה" אלא היה ממש בשר מבשרה?
הנה, מתוך דף הוויקיפדיה של מלצר, שחור על גבי אינטרנט: "בשנת 1980 היה היועץ המשפטי של מחנה רבין במפלגת העבודה. בתקופת כהונתו של יצחק רבין כראש הממשלה ויו"ר מפלגת העבודה היה מלצר פעיל בעבודה והתמודד בבחירות המקדימות לרשימתה לכנסת ב-1996. מלצר שימש בתפקיד רב ההשפעה של יו"ר ועדת החוקה של מפלגת העבודה והתפטר ממנו ב-2004, משעלתה מועמדותו לכהונה בבית המשפט העליון".
כאמור, אני לא נדרש לטענה שעברו אמור להטיל עליו כתם. אבל איך, לעזאזל, האיש שמקבל ים של כסף כדי לבדוק תלונות נגד שופטים, קובע, בלי לבדוק כלום, שכל מה שמלצר עשה זה לייצג את מפלגת העבודה כעורך דין, בעוד חיפוש קל בגוגל היה מגלה לו שהוא היה היועמ"ש של מחנה רבין, שהוא התמודד על מקום ברשימת העבודה לכנסת, שהוא היה יו"ר ועדת החוקה של המפלגה ועוד?
צורך דחוף בשינוי
יש לנו עסק עם מערכת שמבקשת לשמור לעצמה את הכוח, למנוע כל ביקורת, ולדאוג שכל מי שייגע בה יוקע כאויב וכמהרס. זה לא קשור לפוליטיקה, זה לא קשור לימין מול שמאל, זה לא קשור למאבק בין תומכי הקואליציה לתומכי האופוזיציה. יש לנו בית משפט עליון שאין עליו ביקורת, ושנציב תלונות השופטים שמונה בין השאר כדי לבדוק אותו, מסרב לעשות את זה כדי לא לפגוע בחבריו. אם אתם חיים עם זה בשלום, שיבושם לכם. אם לא, אתם חייבים לתמוך בצורך בשינוי.