אתחיל מהסוף. נראה שאירופה מתחילה להבין שהיא לא התעוררה בזמן, שהיא בצרה בגלל שאפשרה להגירה האיסלאמית להרים ראש, להשתלט על עריה ולא לכבד את התרבות המקומית ומנהגיה. באותו הקשר, אירופה כנראה מתחילה להבין ולהצדיק את ישראל במאבקה בטרור, ואולי אפילו לקלוט שמטרת האסלאם הרדיקלי היא לחסל לא רק את היהודים, אלא גם את הנוצרים. ברור כי עדיין ארוכה הדרך כדי שהתובנה תהפוך למדיניות ולמעשים משני מציאות, אך התחלת שינוי תודעתי, בהחלט מורגשת. אולי גם בחירתו של דונאלד טראמפ לנשיאות ארה"ב תורמת לזעזוע החיובי.
מאז 7 באוקטובר ביקרתי ארבע פעמים בשלוש מבירותיה המרכזיות של אירופה - אמסטרדם, פראג ולונדון. בשלושת הביקורים הראשונים אי-אפשר היה שלא לחוש בעויינות כשהזדהיתי כישראלי. פראג, וצ'כיה בכלל, הן סיפור אחר. ההגירה האיסלאמית לא הגיעה לצ'כיה, והתוצאות בהתאם. הצ'כים הם תומכי ישראל מובהקים, עוסקים ביום יום שלהם ולא נדבקו בטרנד שנאת ישראל.
כמובן שאין להכליל, אך ניכר שרוב המוסלמים באירופה קופצים על ההזדמנויות להפגין נגד ישראל ולזהם את הרחובות בקריאות שנאה "מהים עד הנהר", ואליהם מצטרפים אירופאים תמימים ובורים, שאין להם מושג על מה הם מפגינים. ברחובות אמסטרדם בולטים דגלי פלשתין. כנראה לא במקרה התרחש הפוגרום נגד אוהדי מכבי תל-אביב דווקא באמסטרדם.
בשבוע החולף הייתי בפראג ובלונדון.
בפראג - כרגיל, התחושה היא שאתה יכול להסתובב עטוף בדגל ישראל וזה לא יפריע לאף אחד, אם כי איני מציע לעשות זאת, כי אין לדעת.
בלונדון, בעקבות תקלת רכבת, הייתה לי חוויה אנתרופולוגית שהמחישה אולי את ראשיתו של שינוי.
לאחר שיטוט במספר תחנות, מצאתי את עצמי תופס רכבת יחד עם שלושה נוסעים נוספים.
ברכבת לא הייתה נפש חיה, רק ארבעתנו. כולנו שאלנו את כולנו מאין כל אחד וכששמעו שאני מישראל, עיניהם נצצו בחיבה והתפתחה שיחה מרתקת. הם גילו בקיאות בכל מה שקורה בארץ ובחטופים שחוזרים ובמשפחת ביבס, והצדיקו את כל מה שישראל עושה. הרגשתי בבית.
באחת התחנות עלו שני מקומיים והתישבו לידינו. כששמעו שאני מישראל, אחד מהם, בריטי טיפוסי אדום לחיים, קם ממקומו וניגש ללחוץ בחום את ידי. הוא אמר בהתרגשות שהוא אוהב את ישראל, יודע שישראל נלחמת בטרוריסטים, דפק על חזהו שוב ושוב כדי להביע את הערכתו למדינה שלנו וצעק שוב ושוב "פאק דם, פאק חמאס, פאק איראן".
כל כך שמחתי שהרכבת נתקעה בתחנה.
האנגלים, לעומת הצ'כים, תמיד שואלים מאיפה אתה. כך במלון ובחנויות, וגם במשחקי הכדורגל ובהצגה, אלו שישבו מימיני ומשמאלי שאלו והתלהבו לשמוע מאין אני. בקיצור - 0:11 לישראל.
אדגיש כי כל אלו שפגשתי היו אנגלים שורשיים. זה לא אומר שהאיסלאם הפסיק לבלוט בעיר. אני לא יודע עד כמה החוויה הלונדונית הזו שלי משקפת את ראשיתו של שינוי, אך יש לי תחושה שכן. הלוואי.
הכותב הוא יועץ אסטרטגי-תקשורתי, פאר לוין תקשורת