אירועי הדמים הלא מפתיעים שאירעו בימים האחרונים בסוריה בין העלאווים נאמני אסד לבין המשטר החדש של הנשיא א-שרע,לצד סיומו המוצלח והמפתיע של המו"מ בין א- שרע למזלום עבדי הכורדי בדבר שילוב הכורדים (SDF) במימשל ובצבא, מחייבים אותנו לשוב לדברי ימי האומה הסורית ולעובדה כי במשך 1200 שנים עד למאה ה-20 היא לא הייתה מעולם ישות מדינית הומוגנית ולא בכדי.
במשך מאות שנים טרום שלטון העותמאנים וגם במהלכו, התקיימה אוטונומיה פוליטית וחברתית בין הכתות המוסלמיות הלא סוניות ושל המיעוטים האתניים השונים בה. העלאווים במחוז לטקיה, הדרוזים בג'בל דרוז שבחוראן ובהר הלבנון, השיעים והכורדים והטורקמנים במעברות ההרים של הטאורוס. כל אלו ניצלו את היתרונות הגיאוגרפיים והטופוגרפיים של אזוריהם לשליטה עצמאית אוטונומית כמעט מוחלטת כנגד הרוב המוסלמי סוני כלפיהם. גם כיום יש לזכור כי הסונים רואים בעלאווים, בדרוזים ובשיעים ככופרים של ממש.
הימים ימי מלחה"ע הראשונה, האימפריה העות'מאנית בשלבי פירוק סופיים, ועל שטחי השליטה העצומים שלה במזרח התיכון, נאבקות בריטניה וצרפת בשצף קצף כשהמשותף לשתיהן הינו הרצון לקומם את ערביי האזור נגד העות'מאנים. לאוכלוסייה המקומית הפאן ערבית, הן הנוצרית והן המוסלמית, הייתה העדפה ברורה כבר בסוגיה זו והיא עצמאות ערבית גמורה ללא התערבות מעצמתית, חרף העובדה שהבריטים עסקו במרץ בהפצת מידע כי היא האימפריה המועדפת עליהם, ולמרות שהצרפתים מצידם ראו בסוריה עוד מימי הצלבנים, כתחום השפעה שלהם עד כדי הצעה שארץ ישראל כולל סוריה, תסופחנה לצרפת תחת המותג FRANCE DU LEVANT.
לבסוף בשל שיקולים פוליטיים וגיאו אסטרטגיים שונים, החליטה בריטניה כי אין מנוס אלא להידבר עם צרפת בנדון, וכך החלו שיחות בין הצדדים שהובילו מאוחר יותר להסכם סייקס פיקו אשר שרטט את גבולות המזרח התיכון תחת הנחה משותפת שנותרה רלוונטית מאוד גם לימינו והיא שמדינה ערבית מלוכדת באזור זה אינה עולה בקנה אחד עם הגניוס הלאומי הערבי . הכתרתו של פייצל במרץ 1920 ע"י הקונגרס הלאומי הסורי כמלך הייתה הניסיון הראשון לבניית לאומיות סורית , אך לא האריכה ימים, והוא גורש ע"י הצרפתים זמן קצר לאחר מכן, כחלק ממדיניותם להחלשת הלאום הסורי, גם באמצעות ביתורה של מדינה סורית ככל שתקום בעתיד. כך סופחו טריפולי ציון והבקעא ללבנון, ומחוז אלכסנדרטה נמסר לתורכיה והיווה מקור לסכסוך ארוך שנים בין השתיים.
צרפת אף הגדילה לעשות וחילקה את סוריה לארבע יחידות אוטונומיות :דמשק, חלב,חבל העלאווים, והר הדרוזים. מפלגת הכותלה הלאומית הונהגה בידי סונים אינטרסנטים ששאפו לשמר את מוקדי הכוח בידיהם, ועל כן מרבית האוכלוסייה המקומית כלל לא זיהתה את עצמה כסורית ערבית. היה זה הנשיא אסד, בן לעדת המיעוט השנואה מכל בסוריה, שהצליח ללכד סביב הנהגתו את הסורים באשר הם, ולהופכם בעיקר באמצעות דיכוי אלים לאזרחים סורים נאמנים מדינה יציבה חזקה ומשפיעה במזרח התיכון. כל אלו הסתיימו עם מנוסתו של בנו באשר בדצמבר 2024.
אירועי הימים האחרונים ומראות הטבח שנעשה בעלאווים מחדדות שוב את האתגר המצפה לאחמד א-שרע, איש המדינה האסלאמית לשעבר שחרטה על דגלה את יעד מחיקת הגבולות המלאכותיים שיצר הסכם סיקס פיקו בשעתו. אכן, מראשית שלטונו מרבה א-שרע להציג אג'נדה לאומית הכוללת את כלל הרכיבים העדתיים בסוריה, ואכן ועידת הדיאלוג הלאומי שהתכנסה לפני ימים מספר גם אם ללא הכורדים, הצליחה לכאורה להציג לעולם חזית לאומית אחידה או כזו ששואפת לאחדות לכל הפחות.
גם בהנחה וא-שרע עצמו אכן זנח את דרך הג'יהאד הדעאשי ואינו רק מעמיד פנים לטובת השגת מימון ערבי ואירופאי לבנייתה ולשיקומה של סוריה, הרי שקשה מאוד להניח כי מאות שנות יריבות עדתית שלוותה בשפיכות דמים רבה ייעלמו בהינף קולמוס, וזאת לצד העובדה כי סוריה המודרנית של 80 השנים האחרונות הייתה כזו תחת כידוני משטרים צבאיים עריצים סוריים, אשר הטילו את חיתתם על האוכלוסייה וצרבו אותם לכור היתוך באמצעות הטלת טרור ואימה, היא חסרת כל מסורת של מדינת לאום עצמאית למשל כמו מצרים, ועל כן יש לשער כי המיעוטים החזקים שבה, לא ימהרו להניח את נשקם ולהתמסר לאורך זמן לזרועותיו של א-שרע הסוני חרף ההסכם המפתיע בינו לבין הכורדים,שלא לדבר על העלאווים והדרוזים, מה שככל הנראה יבטיח אחת מהשתיים, או חוסר יציבות מתמשך ופריצתם של עימותים בין עדתיים רצחניים אחת לכמה זמן, או משטר עריצות סוני חלף זה העלאווי שלבסוף ידכא את המיעוטים ביד ברזל .לישראל אגב עדיפה כמובן האופציה הראשונה הכרוכה גם ביצירת בריתות פריפריאליות עם כלל המיעוטים הסורים כולל העלאווים, גם אם נדמה לרגע שהם נפלו לידי א- שרע כפרי בשל.
הכותב הוא מומחה למזרח תיכון, לשעבר מרצה באוני' בר אילן בתוכניות לאנשי כוחות הביטחון ובמכללת נתניה