ניר ברקת לא יעמוד בחיים במקום בו עומד אלי שרעבי

"חזרתי למדינה בטראומה", אמר אלי שרעבי לאילנה דיין. "חזרת למדינה אחרת, נתחיל בזה", היא עונה.
"יותר טובה"?, הוא שואל. אילנה דיין שותקת.

זה היה לכאורה אחד הרגעים הקטנים של הראיון המצמית הזה. לטעמי, זה היה אחד הרגעים החשובים שלו. יממה אחר-כך יישב באותו אולפן (אופירה ולוינסון) "שר הכלכלה" ניר ברקת ויישאל אם צפה בראיון ששבר למדינה שלמה את הלב. "לא צפיתי", ירק בבוטות, "היו לי דברים חשובים יותר לעשות". מיליארדר הייטק אטום, בוטה, ערל לב וגס רוח. כל מה שנדרש ממנו זו התחמקות פוליטית קטנה ואופיינית. "צפיתי בחלקים, אשלים בקרוב". משהו כזה.

אבל הוא העדיף לסמרטט, להעליב, להשפיל ולהנמיך את עצמו, ודרך זה גם את האיש האציל והמיוחד הזה שחזר מ-500 ימי שבי כשהוא שוקל 44 ק"ג בלבד. למרבה הפלצות, למרות שאחר-כך התנצל, אני לא בטוח שברקת לא תכנן את התשובה הזו. חשוב לו יותר כרגע למצוא חן בעיני ינון מגל וברדוגו, המתפקדים והבייס, מאשר להיות בן אדם. כן, לכאן הגענו. לשפל הזה. ניר ברקת לא מסוגל להביט בעיניו הזועקות של אלי שרעבי. ניר ברקת לא יעמוד בחיים במקום בו עומד אלי שרעבי. אני מאמין שגם בפח האשפה ובמגרש הגרוטאות של ההיסטוריה לא ירשו לו להחליד. גם להם יש סטנדרטים.

ככל הידוע לי, ברקת ימריא השבוע לעוד ימים ארוכים בחו"ל. הוא אוהב חו"ל. שם לא מדברים איתו על עליות המחירים. שם לא שואלים אותו שאלות קשות. הייתי ממליץ לו לנסוע למיאמי. אולי אפילו להשתקע שם. עם הכסף שלו (שעשה בעיקר אחיו, אלי) לא תהיה לו בעיה. ותהיה לו תעסוקה: לסגוד ליאיר נתניהו, במקום ל"מנהיג העליון" (כך כינה בראיון את נתניהו). הוא יוכל להחליף את אחד מנהגיו/מאבטחיו של יאיר. תמורת שקל לשנה. תזכורת: "המנהיג העליון" זהו כינויו הרשמי של האייתוללה עלי חמינאי.

הראיון של ברקת היה פיגוע התאבדות. קשה לי לראות איך ברקת יתאושש מהדבר הזה (אם כי התאוששו כאן מדברים קשים בהרבה). אבל זו היתה לא רק התאבדות מפוארת בשידור חי, זו היתה גם מראה שחורה ענקית שהוצבה מולנו. מראה שבעצם ענתה לאלי שרעבי על השאלה של אילנה: לא אלי, זו אינה מדינה יותר טובה. האנשים שבה יותר טובים, יותר כואבים, יותר עצובים. המדינה עצמה, כלומר הממשלה, היא יותר רעה. מאוד רעה.

זה לא רק ברקת, שהמשיך להפיץ את השקר לפיו "אני ועוד חמישים אחוז מהציבור מתנגדים לוועדת חקירה שימנה יצחק עמית" (רוב גדול בציבור תומך בוועדת חקירה ממלכתית בפורמט החוקתי שלה). ברקת שהיה לו עוד דיאלוג מטורלל עם לוינסון בזו הלשון:
לוינסון: "הרשלנות שלכם עוד התחילה במירון".
ברקת: "בוא נדבר על דברים יותר רציניים".
לוינסון: "אתה רוצה שנדבר על יוקר המחיה".
ברקת: "בוא נשים את המרמור בצד".

אתם מבינים? מירון? 45 חפים מפשע שנספו בגלל רשלנות ממשלתית ממארת "זה לא רציני". פני ברקת כפני הכלב, כמאמר הפתגם. זו מדינה הרבה פחות טובה, כי ממשלתה עדיין מכהנת, יותר מ-500 ימים אחרי שהובילה את עם ישראל לטבח הקשה בתולדותיו (מחוץ לשואה). זה ראש ממשלה שעדיין מכהן ובמקום לקבל אחריות, עניין טבעי, מתבקש ואוטומטי, הוא מטיל אשמה על כולם ונמצא בטראנס של הדחות של כל מי שאינו הוא. הוא עורך עכשיו "מסע טיהורים" בארומה קומוניסטית, בגין מחדל שהוא האחראי הישיר אליו.

זה ראש ממשלה שהוביל מדיניות של מימון חמאס וכשהיא התפוצצה לו ולנו בפרצוף, האשים בה אחרים.
זו ממשלה שבזמן שמאות אלפי מילואימניקים מקבלים הבוקר אישור ממשלתי לצווי גיוס חדשים, גולדקנופף דורש (ויקבל) עוד מיליארד שקל וחוק גיוס לא נראה באופק.

זו מדינה שמכונת הרעל הארסית והמטונפת שמפעיל כאן ראש ממשלה לא מכה על חטא, לא מבינה למה גרמה ולא מתפרקת, אלא להיפך: ממשיכה לפרק את בנק המטרות השופע שמכינים לה כל בוקר מחדש. זו מדינה שעדיין לא הוקמה בה ועדת חקירה. שעדיין לא נקבע בה תאריך לבחירות. שעדיין לא שוקמו בה המפונים. שעדיין לא הוחזרו רוב המפונים לבתיהם. שמעכבת את התקציבים לשני חבלי ארץ שנהרסו אבל ממשיכה לרפד את המגזרים שתמכו בה ב"כספים קואליציוניים" במיליארדים. זו מדינה שממשלתה ממשיכה את הביזה המתמשכת של אוצר המדינה ואת הפירוק השיטתי של מוסדותיה הדמוקרטיים. למרות שהמסע הזה הוביל אותנו בפעם הקודמת לאסון כל כך כבד.

זו ממשלה חסרת גבולות, חסרת מעצורים, חסרת בושה. ממשלה שלא עוזבת הכל ומחזירה את אזרחיה שהופקרו ונמקים במאורות חמאס. ממשלה שהיתה לה הזדמנות לשמוע את עדותו המחרידה של אחד מהם, אבל "היו לה דברים חשובים יותר לעשות". ממשלת סדום ועמורה.