נשיא או פודל של דיקטטור? ארה"ב איננה עוד מובילת העולם החופשי

ב־1946, רגע אחרי שמלחמת העולם השנייה הסתיימה בניצחון קומוניסטי וקפיטליסטי על הפאשיזם, כמעט שליש מהמזון שהאמריקאים קנו הגיע מסופרמרקטים - בעוד שבברית המועצות אנשים עמדו בתורים ארוכים ללחם ותה. 20 שנים אחרי, כ-70% מהמזון האמריקאי נקנה בסופרמרקטים והרוסים עדיין עמדו בתורים ללחם.

הסופרמרקט - היכל אליו האדם הפשוט נכנס ויש בו את האפשרות לקנות כמעט כל סוג אוכל בעולם - הוא תופעה גלובלית מודרנית שנוצרה באמריקה כדי לקדם ערכים אמריקאים ברחבי העולם. וזה נעשה באמצעות לא מעט השקעה ממשלתית, שכן הסופרמרקטים שימשו כלי תעמולה אנטי־קומוניסטית, שהיה אפשר להחדיר בתחכום רב ללב המדינות במזרח אירופה.

לפי הספר "Freedom's Laboratory: The Cold War Struggle for the Soul of Science" של החוקרת אאודרה ג'יי וולפה, המדע האמריקאי גוייס למען המאבק להפצת "דרך החיים האמריקאית", והתחיל בהנדסת מזון שהבטיח עושר תזונתי לאזרחים כשהחקלאים האמריקאים קיבלו סובסידיות גדולות כדי לייצר יותר מזון, בשפע שנראה לעין.

ב־1957 האמריקאים אף שלחו סופרמרקט מלא בכל טוב קפוא ומהונדס לתערוכה בזאגרב, יגוסלביה. לפי שיין המילטון, מחבר הספר "Supermarket USA: Food and Power in The Cold War Farms Race", זה גרם לשליט יוגוסלביה, המרשל טיטו, להביא יועץ אמריקאי שיסייע להקים סופרמרקטים במדינה הקומוניסטית. וכך, במשך שנות השישים והשבעים של המאה ה-20, נדדו סופרמרקטים ומטבחים אמריקאיים מלאים בכל טוב בין כנסים ותצוגות ברחבי מזרח אירופה.

הסובייטים לא ראו בהם איום - כולה סופרמרקטים, בלי ה'שאט-גאנים' כמו שיש היום בוול-מארט - אבל אזרחי ברית המועצות שנחשפו לכל השפע הזה: פירות טריים, בשר מכל מיני סוגים, לחמים שונים ורכים, ממתקים, גלידות - קינאו. וכך אמריקה החדירה ללב כל אחד מאזרחי ברית המועצות רעיונות על חופש, חופש בחירה, גיוון - וכן, גם עונג מאוכל. הם פשוט חשפו את הקומוניסטים לכל הטוב שקפיטליזם יכול לייצר. ואכן, אירוני למדי שזה נעשה באמצעות סובסידיות ממשלתיות.

עוצמה רכה' (באנגלית: Soft Power) הוא מונח ביחסים בינלאומיים המתאר מצב בו מדינה במערכת הבינלאומית משפיעה על מדינה אחרת בצורה לא-כוחנית, וכך משיגה יעדים לאומיים.
ה'עוצמה הרכה' מבוססת בעיקר על כוח המשיכה של המדינה - הדבר שמעניק לה ולתרבות שלה, לסט הערכים שלה ולמוסר שלה, לגיטימיות בעיני אחרים. ככה מדינות מצליחות לגרום לאזרחים אחרים לקבל את הנרטיב שלהן לגבי מי הם ומה הם מייצגים.

בשלהי הקומוניזם בגוש המזרחי, אנשים ברחבי מזרח אירופה יצאו לרחובות ודרשו חופש וחיים טובים כמו במערב אירופה ובאמריקה. בדרך זו ארה"ב הצליחה למעשה להקריס את הקומוניזם בזכות העוצמה הרכה שלה. הקומוניזם נפל בלי שנורה עליו טיל אמריקאי אחד.

סין מנסה במשך שנים לחקות את העוצמה הרכה של ארצות הברית. ממימון סרטים להוליווד, דרך מימון מוסדות ללימודי פילוסופיה סינית במערב, ועד סיוע למדינות אפריקאיות. והיא ממש לא המדינה היחידה שעושה זאת. תאילנד, שנמצאת תחת שלטון צבאי, מסבסדת מסעדות תאילנדיות ברחבי העולם כחלק מ"דיפלומטית האוכל" שלה, וקטאר ממש משקיעה כל מה שיש לה בעוצמה רכה.

אבל הסינים מגדירים את העוצמה הרכה של המדינה כאלמנט חשוב - בדיוק כמו העוצמה הצבאית או העוצמה הכלכלית שלה - בקידום האג'נדה של בייג'ינג. בספרי הדיפלומטיה של הסינים כתוב: "העוצמה הרכה הסינית צריכה להפוך את הצמיחה הסינית למתקבלת על הדעת לעולם, וצריכה לייצר הבנה, כבוד ותמיכה במטרות הפוליטיות של סין והמדיניות שלה".

הסינים יודעים שעוצמה רכה היא הדרך לייצר דומיננטיות בעידן גלובלי. התחרות הרי מתנהלת כבר לא רק על אדמות, משאבים או שווקים - אלא על מושגים, על מכסים ועל קביעת החוקים והרגולציות - ואולי עוד יותר חשוב, על הנורמות שבאמצעותן שואפות אומות העולם להתנהל. אימפריית העוצמה רכה העולמית היא בעצם בעלת האפשרות לשלוט בנרטיב - להגיד לעולם מה טוב ומה רע.

ארה"ב, כאמור, החזיקה במשך שנים את כל העוצמה הרכה בעולם. בעיני עצמה ובעיני העולם היא היתה המנהיגה האחראית של העולם החופשי, שנלחמה בעד ערכים כמו חופש, קידמה ודמוקרטיה.
לאמריקאים יש את הצבא הכי חזק ואת ארסנל טילי הגרעין הגדול בעולם, אבל כל אלה היו רק המקל הגדול. מה שקידם אותה מאז מלחמת העולם השנייה ועד לפני כמה שנים הם הדיפלומטיה האמריקאית, הספורט האמריקאי, הסרטים האמריקאים, החברות האמריקאיות והדמוקרטיה האמריקאית - כל אלו הפכו את ארה"ב למנהיגת העולם החופשי - ויודגש שוב: לא רק ברמה הצבאית, אלא ברמה התרבותית. וזו עוצמה בלתי רגילה לקידום האג'נדה של כל גורם.

אזרחי מזרח-גרמניה שהצליחו לקלוט ערוצים מסחריים במערב המדינה, ראו "פרקליטי אל.איי" (בדיבוב גרמני) והבינו שאדם אמור להיות מיוצג בבית משפט של המדינה, ושהוא עשוי לצאת זכאי אם לא עשה כלום. זה באמת היה אחד הגורמים לכך שהמונים יצאו לרחובות והפילו את החומה - כפי שרונלד רייגן דרש.
באותה תקופה, במדינות בברית המועצות היו הורגים בשביל ללבוש ג'ינס ליווי'ס והמונים הצליחו להבריח תקליטים של מטליקה, ששרה נגד המוסדות. ולא רק שלא אסרו את כל חברי הלהקה, אלא הפכו אותם לגיבורים ומפורסמים. וגם היום כל רוסי (שאוכל 2.5 ק"ג מיונז בשנה) יכול לדבר בעיניים נוצצות על סלט האוליבייה של סבתא שלו - אבל גם זה תוצר של משלחת סובייטית לארה"ב, שם הם גילו את המיונז והביאו אותו לברית המועצות כדי לקדם את מכירותיו דרך ספר מתכונים לאומי. מעניין להבין כמה עוצמה נדרשת כדי להחזיק בפנטזיות, בחלומות - ובממרח האהוב ביותר של מיליוני אזרחי מדינת-אויב.

ומה קורה בעידן הנוכחי? ברגע שדונלד טראמפ וממשלו החליטו להפסיק את התמיכה באוקראינה - זו שלפני שלוש שנים רוסיה תקפה ופתחה במלחמה נגדה, רצחה ואנסה אלפים מאזרחיה, חטפה יותר מ-19 אלף ילדים אוקראינים - ארצות הברית פשוט מוותרת על תפקידה כמעצמת עוצמה רכה.

'השוטרת של העולם' לא רק הפסיקה את התמיכה באוקראינה - היא גם שברה את ברית נאט"ו ששמרה על שלום עולמי יחסי מאז מלחמת העולם השניה, וכעת צפויים עשרות אלפים - אם לא מאות אלפים - ימותו במדינות עולם שלישי בגלל שממשל טראמפ ביטל 5,800 חוזים של אמריקה עם גופים שמחסנים מיליונים לפוליו, מלריה ומחלות אחרות.

גם כל תוכניות התזונה למדינות העולם השלישי הופסקו, ואנשים בשטח אומרים שבקרוב מאוד רבים ימותו מרעב. וכל התוכניות הללו לא שוות, ביחד, אחוז מההון של אילון מאסק - שחותך את התוכניות הרב-שנתיות הללו ביד גסה וגוזר מוות על הרבה מאוד אנשים עניים.

ארצות הברית של טראמפ היא כבר לא מעצמה מתקדמת שרוצה לעזור לעולם להתגבר על הקשיים שלו. הדעיכה בעוצמה הרכה האמריקאית היא עניין של עשרות שנים, אבל, כעת, עם טראמפ, כל המסיכות הוסרו. אמריקה לא מתעניינת יותר ב"עוצמה רכה". ובכלל, מה אמריקה מייצגת עכשיו? איזו ברית אפשר לעשות איתה בעתיד? מדיניות של שנים עומדת להימחק בגלל גחמה של אוליגרך דרום-אפריקאי שאיכשהו נכנס לממשלה של עבריין - איך אפשר לסמוך על מדינה כזאת בעתיד?

ארה"ב פשוט החליטה לוותר על מעמדה כמובילת העולם החופשי, והתמיכה שטראמפ הראה בוולדימיר פוטין מעוררת בחילה אצל כל מי שיודע מה המשמעות של נשיא אמריקאי שהופך לפודל של דיקטטור רוסי. הסינים (וכמובן שגם הרוסים) יושבים בביתם וצוחקים: אמריקה מתפרקת, הדמוקרטיה גוססת, הברית האטלנטית נפלה והקפיטליזם הפך לקניבליזם. תכל'ס, הקומוניזם ניצח.