סוריה מתעצבת בימים אלו מחדש, והכיוון בו תלך ישפיע רבות על היחסים בינה לבין ישראל. עוד טרם ידוע לאן יפנה השלטון החדש בראשות אחמד א-שרע (המכונה אל-ג'וּלַאנִי) - האם להקמת מדינה מודרנית מתפקדת בשיתוף פעולה עם המערב, או להקמת מדינה אסלאמיסטית קיצונית ברוח השריעה. בינתיים א-שרע התקבל כמנהיג לגיטימי ופרגמטי במפגש הליגה הערבית בשבוע שעבר, ובסוף השבוע נלחם בשרידי הנאמנים העלווים של השלטון הישן בטרטוס, לטקיה ואזורים נוספים. אל מול ההתפתחויות הללו, מה מטרת המדיניות הלוחמנית שמובילים בנימין נתניהו וישראל כ"ץ בדרום סוריה? אם ממשלת ישראל מבקשת לשמור על גבול שקט ברמת הגולן, מוטב שתבחן מדיניות של דיפלומטיה שקטה במקום צעדים שרק מגבירים את העוינות בצד הסורי.
מאז נפילת משטר אסד בדצמבר נקטה ישראל שורה של צעדים התקפיים. מטוסי חיל האוויר ומערך ההגנה האווירי הסורי הושמדו, בזמן שכוחות צה"ל השתלטו על החרמון הסורי ועל עמדות ושטחים באזור המפורז מאז הסכם שביתת הנשק של 1974 ואף מעבר לו. בעוד שעבור הצעדים הראשוניים הללו ניתן היה, פחות או יותר, למצוא הסברים שמניחים את הדעת - מניעת נפילת כלי נשק מתקדמים לידי גורמים קיצוניים, שיפור איסוף המודיעין על חיזבאללה בלבנון מפסגת החרמון - הרי שבשבועות האחרונים הלך ההיגיון האסטרטגי לאיבוד.
למרות שא-שרע הצהיר כמה פעמים שאינו מחפש לריב עם ישראל, הודיע נתניהו שהוא דורש שכל דרום סוריה תהפוך לאזור מפורז. במקביל, הורה שר הביטחון כ"ץ לצה"ל לתקוף מטרות בפאתי עיר הבירה דמשק, ובמחוזות דרעא וקונייטרה. לפי דיווחים סוריים היו בתקיפות אלו מספר הרוגים. בנוסף, צילומי לוויין הראו שצה"ל מקים בסיסים מעבר לגדר הגבול, בתוך סוריה, ומבסס שם את אחיזתו. בימים האחרונים העלו נתניהו וכ"ץ את רף האיומים. השניים הורו לצה"ל להיערך להגנה על הדרוזים בעיר ג'ראמנה, שבפאתי דמשק, למרות שבכלל לא בטוח שהדרוזים בסוריה חפצים בהתערבות ישראלית.
המדיניות האגרסיבית כלפי סוריה מתעלמת מכמה שיקולים בסיסיים שאמורים להנחות מדינאים. כשגורם זר פלש לשטחה, בין אם מדובר במצרים באוקטובר 1973 או בחמאס באוקטובר 2023, ישראל ראתה בכך הכרזת מלחמה. בצדק היא ניסתה לא רק להילחם במישור הצבאי, אלא גם לגייס תמיכה בינלאומית להשבת המצב לקדמותו. האם לסוריה אין זכות דומה להגן על ריבונותה?
שיקול נוסף שנעלם מהמדיניות הנוכחית הוא הזיכרון המר של ישראל מהקמת רצועת הביטחון בדרום לבנון מאמצע שנות השמונים ועד הנסיגה בשנת 2000. לא רק שרצועת הביטחון לא מנעה ירי קטיושות לעבר יישובי הצפון, אלא שהמאבק נגד הנוכחות הישראלית על אדמת לבנון סייע לחיזבאללה לבסס את מעמדו הציבורי ולהצדיק את פעילותו הצבאית. באופן דומה, נוכחות ישראלית בשטח סוריה מחזקת כוחות שיבקשו לערער את היציבות ולהילחם בישראל, ולא את אלו שמעוניינים לשמור עמה על יחסים טובים ושקטים.
ישנו גם שיקול פרגמטי של הפחתת הסכנה למלחמה רב-חזיתית. ממשלת ישראל מדגישה את הסכנה שטומנת בחובה השתלטות איסלמיסטית על סוריה כמו גם את עברו של א-שרע הכרוך בארגון אל-קאעידה. יחד עם זאת, מאז שתפס את השלטון, א-שרע משקיע את עיקר מאמצו בחיזוק מוסדות המדינה ובהרחבת משילותה. הוא החל לרקום יחסים עם שליטי האזור, כולל עם מנהיגי מצרים וירדן. כפי שהודה א-שרע בעצמו, לישראל ולתנועתו יש אויבים משותפים: אירן וחיזבאללה. בעת הזו אסור לישראל לייצר אויבים חדשים.
השכנות בין ישראל וסוריה תימשך גם אחרי הפריימריז הבאים של מפלגת הליכוד. מה יסבירו ראש הממשלה ושר הביטחון לפצועים או למשפחות ההרוגים, אם יהיו כאלה חס וחלילה, בגזרה הסורית? שבנם נפל על הגנת תל כודנה? אם ממשלת ישראל רוצה לבסס גבול שקט, מוטב שתנצל את הנסיבות הייחודיות שנוצרו בסוריה על מנת להגיע להבנות שקטות עם השלטון החדש. הגבולות השקטים ביותר של מדינת ישראל בשנים האחרונות הם אלה שמתבססים על הסדר מדיני, עם מדינות מתפקדות בעלות שלמות טריטוריאלית.
ניר אריאלי הוא עמית מחקר במכון "מיתווים" ופרופסור להיסטוריה בינלאומית באוניברסיטת לידס באנגליה