בושה וכלימה, חרפה וקלון, תחתית המדרגה, השפל של השפל: כל התשובות נכונות לגבי המחזה שנגלה אתמול לעיני כל עם ישראל מהכנסת, בכיכובו של ראש הממשלה בנימין נתניהו אבל בניצוחו של יו"ר הכנסת אמיר אוחנה, שיירשם, בין השאר, כמי שהפך את המשכן שאמור להיות בית העם למגדל שן של פוליטיקאים אכזריים ומנותקים.
המראות הבלתי נתפסים של משפחות שכולות, משפחות החטופים, ושורדים של מסיבת הנובה, נהדפות באלימות על ידי אנשי משמר הכנסת ומתחננות בתפילת קדיש על יקיריהן כדי להיכנס לשמוע את ראש הממשלה במליאה, מספרות את הסיפור יותר טוב ממילים: רק הנהגה רעה ואטומה שבורחת מאחריות מסוגלת להתאכזר כך אל אנשים שאיבדו את כל עולמם.
אוחנה הודיע אתמול שהנחה לבדוק את "האירוע המצער", אבל בדק הבית שלו צריך להתחיל בעיקר אצלו. מועצת אוקטובר, שמאגדת יותר מ-1,500 משפחות שנפגעו ב-7 באוקטובר בדרישה להקמת ועדה חקירה ממלכתית, הודיעה לו ערב מראש על הגעתן של כ-35-40 נציגים לדיון 40 חתימות שכינסה האופוזיציה באותו הנושא. הוא התעלם מבקשתם לשנות את המגבלה המוזרה של 15 אורחים בלבד ביציע שהנהיג בשנה שעברה מטעמים של "שמירה על הסדר", וגם כשהחלו להתאסף מול המדרגות בבקשה לעלות למליאה, והחיכוכים הידרדרו להתבצרות ועימותים, הוא לא שינה את ההנחיה לאנשי המשמר שלו ולא עשה דבר כדי לעצור את האירוע המכאיב מלהסלים עוד. במשך כמעט שעה הוא המשיך להתעקש שהכניסה תהיה מוגבלת ל15 בלבד, בזמן שיציע האורחים במליאה היה ריק מאדם.
כמה דקות לפני שהתחיל נאום נתניהו, אוחנה בישר שהמשבר נפתר ובירך את המשפחות עם כניסתן ליציע. רבע שעה אחר כך כבר הורה להוציא אותן כשהפנו את גבן לראש הממשלה מנופפים בתמונות הקורבנות של ה-7/10 מאחוריהם. "לא מפריע לי, תן להם", נתניהו השיב. אוחנה חזר בו, ובאמת הם לא הפריעו לו. זו היתה ההתייחסות היחידה של ראש הממשלה אל המשפחות לאורך כל הנאום הארוך והמטורלל, שהקיף את כל הנושאים שבעולם ממתווה ויטקוף ואיומים על חמאס דרך ההשמצות הקבועות נגד מערכת אכיפת החוק, האופוזיציה והתקשורת, ועד שלל תאוריות קונספירציה על הדיפ סטייט שרודף אותו ואת מקורביו, שמככבות בדרך כלל בטלגרם של הבן שלו ושל הפטריוטים מערוץ 14.
לגופו של ענין, נושא הדיון, ועדת חקירה ממלכתית, נתניהו הקדיש פסקה אחת בה הבהיר שאין לו שום כוונה להקים אחת כזו, לפחות לא במתכונת היחידה שיש כרגע לפי החוק: במינוי נשיא בית המשפט העליון, אלא "ועדת חקירה אובייקטיבית, מאוזנת, לא מוטה פוליטית". הוא התעלם לחלוטין מתמונות הנופלים, שנופפו בפניו המשפחות ביציע, וזעקות הכאב והמחאה שלהן בקושי חדרו דרך זכוכית המגן. גם זו תמונה שמספרת את כל הסיפור: של מנהיג מנותק ועסוק בעצמו שאוטם את אוזניו לכאבים ולייסורים שנגרמו במשמרת שלו. כאילו הם לא נמצאים שם, הוא פשוט המשיך לנאום ולנאום.
לאנשים האלה, שאוחנה התעמר בהם ונתניהו מתעלם מהם ומדרישתם לקבל לועדת חקירה ממלכתית, יש פנים ושמות, וכל אחד מהם נושא עמו תמונות קדושות מ-7 באוקטובר. רפי בן שטרית, אביו של אלרואי ז"ל שנפל בנחל עוז, אייל אשל, אביה של התצפיתנית רוני ז"ל שנפלה גם היא בגבורה במוצב, מנשה מנצורי, ששתי בנותיו נורל ורויה נרצחו במסיבת הנובה, בני משפחתה של מפל אדם ז"ל, יונה מעין וירדן, הילה אביר, שאחיה לוטן נרצח במסיבה ברעים גם כן, רייצ"ל וג"ון גולדברג פולין, ההורים של הירש ז"ל שנחטף על ידי חמאס ונרצח במנהרות, טלי בינר, שורדת הנובה שמשמיעה את קול השורדים והשורדות. אלה, ועוד 1500 משפחות במועצת אוקטובר, הם האנשים שהכנסת של אוחנה סירבה להכניס אתמול ליציע, אלה האנשים שנתניהו לא הכיר בקיומם ולא העיף אליהם מבט אחד בנאומו. אלה האנשים ששילמו את המחיר הכבד ביותר עבור המחדל של המדינה ולכל הפחות מגיע להם שיתייחסו אליהם בכבוד ובקדושה, עם מלוא האנושיות וחמלה. וזה נכון לראש הממשלה ויו"ר הכנסת עד לאחרון הסדרנים במשמר הכנסת.
בכנסת מציינים בצדק שמתחילת המלחמה השערים נפתחו באופן חסר תקדים למשפחות חטופים ומשפחות שכולות ואכן, שבוע אחר שבוע הן מתייצבות במשכן, מי בשביל להתחנן שיקיריהם ישובו הביתה, ומי בשביל לדרוש תשובות על האסון והמחדל שהותיר אותם לנצח בלעדיהם, ומשמיעות את קולן בפתח כל דיון בוועדות. הבעיה היא שבתוך השערים יש נבחרי ציבור שאטומים לכאבם ויגונם. אוחנה כבר חסם במשך שבוע את כניסתה של עינב צנגאוקר, כי היא "מפרה את הסדר", ראשי ועדות כמו שמחה רוטמן, משה גפני, ודוד ביטן מאבדים את סבלנותם לבני המשפחות יותר ויותר. אתמול, יותר מסימבולית, ראש הממשלה ויור הכנסת הפנו גב למשפחת השכול של ה7/10, במפגן מובהק של חוסר מנהיגות, בריחה מאחריות וניתוק מכאיב בין העם לנבחריו.