לאחרונה שב והפציע על מסך המחשב שלי תצלום של מגדל אייפל מואר בכחול-לבן ובמרכזו מגן דוד. התמונה החגיגית עיטרה מודעה שהזמינה מועמדים לקורס הצוערים היוקרתי של משרד החוץ. מדי שנה, כאלפיים ישראלים בעלי השכלה אקדמית ניגשים לתהליך מיון ארוך, ובסופו אחוז עד שניים נבחרים לייצג את ישראל בחו"ל.
אילו הדרישות מצוערים היו חלות על ממשלת ישראל ושריה, מצבנו היה אחר. ראשונה מופיעה "שליטה מלאה בשפה האנגלית בכתב ובע"פ". ואמנם בלעדיה, אי-אפשר לתפקד בזירה הבינלאומית. מזל ששר האוצר בצלאל סמוטריץ' (שאמור לתקשר עם צמרת הכלכלה והכספים בעולם, ושאחרי נאום ה"גרנדמייזר" המביך בארה"ב לפני שנתיים הודה שאינו שולט בה) לא מגיש מועמדות. כמוהו שר הביטחון ישראל כ"ץ, שהיה פעמיים שר החוץ והמייצג הבכיר של ישראל בעולם. אלא שגם משרד הביטחון והשר העומד בראשו אמורים לקיים קשר הדוק ובלתי אמצעי עם מקביליהם, במיוחד באמריקה.
בין עוד כתריסר דרישות "יכולת גבוהה בתקשורת בין-אישית ובין-תרבותית". אתעלם מנבחרי ציבור שעיקר התקשורת הבין-אישית שלהם מתמקדת בחנופה ולחילופין בעלבונות, ואגש לתקשורת בין-תרבותית. רוב הדיפלומטים הישראלים משרתים במדינות בעלות רוב נוצרי. בשלושה החודשים האחרונים של 2024 דווחו 31 מקרים של פגיעה במוסדות ובאישים נוצריים, רובם בירושלים. הקורא מוזמן לצפות בכתבה על "סיבוב שערים" לפני כמה שבועות, בראש חודש שבט, ולראות תקשורת בין-תרבותית בעיר הקודש. ידמיין הקורא איך דיפלומט ישראלי בחו"ל היה מגיב לגרפיטי על בית-כנסת או ליריקות על רב, כולל מפי לובש מדים, וזאת בידיעה שהשר הקודם לביטחון פנים - שרוחו שורה על המשרד - קבע שלא כל יריקה היא עילה למעצר.
לפי תנאי המכרז, הצוערים העתידיים נדרשים לתפקד במצבי לחץ. לאור התנהלותו של ראש הממשלה בשנותיו הארוכות בהנהגה, ספק אם הוא עצמו עונה לדרישה. כל בר-דעת כבר מבין שמאחורי קול הבס הסמכותי ומחוות הגוף התיאטרליות עומד אדם שנכנע למי שלחץ אחרון, למאיים הכי קולני. הוא נמנע ממגע עם מי שילחיץ אותו, למשל תקשורת מאתגרת שתשאל שאלות, תצפה לתשובות, ולא תסתפק בהערצה. או ממפגש עם שורדי בארי וניר-עוז.
רשימת הדרישות מהמועמדים כוללת יכולת "ניתוח עומק, בעדיפות לניתוח מדיני". אם זו דרישה מדיפלומט מתחיל, בוודאי שממשלה שלמה אמורה להיות מסוגלת לכך. ובכן, הנה נושאים שאפשר לנתח לעומק מדיני: סירובה הארוך והמדמם של ממשלת ישראל לדון ב"יום שאחרי" בעזה, כאילו החמאס ייעלם מאליו ובמקומו תצמח לתפארת הריביירה של טראמפ. כך גם עניין השלכות צעדי הסיפוח שהיא מקדמת, כאילו אלה לא יובילו את ישראל למציאות דו-לאומית בין הירדן והים, ולאובדן המדינה היהודית.
אבל במקום העניינים המעיקים הללו, אחזור לעניין קליל - התמונה המרגשת במודעה: פריז, העיר הכי מתויירת בעולם, האירה את האתר הכי מפורסם שלה בצבעים שלנו! אם רק תצטרפו למשרד החוץ (המכרז הנוכחי נסגר בשבוע שעבר, אפשר לנסות בשנה הבאה), תוכלו להיות חלק מהאהבה הגדולה לישראל בעולם! כבוד! נכון?
אז זהו, שלא. הצילום הוא מ-9 באוקטובר, יומיים אחרי הטבח, כשרבים בעולם נקטו במחוות הזדהות דומות כלפי ישראל החבולה. הפער בין מה שהתמונה מייצגת בפועל והרושם שהמודעה מנסה ליצור, מסמל את הנתק בין מצבה העגום של ישראל והתפיסה העצמית של מנהיגינו, שמתעלמים מהמציאות (אשר לפעמים היא דוברת אנגלית...), מתוך אשליה שהיקום יתאים את עצמו אלינו.
הכותבת היא שגרירה בדימוס