לא אכתוב היום מילה על פורים ועל למה החג הזה איום ונורא וראוי להיפסל לאלתר. אך אגב חגיגות הטבח שעשו היהודים בפרסים והלימודים אודותיו במערכת החינוך הישראלית, שווה להקדיש כמה מילים להנצחת האיבה באמצעות מערכת החינוך. מישהו חכם השאיר לי פעם מכתם על השולחן: "חינוכו של הילד מתחיל 100 שנים לפני שהוא נולד". ורְאו את אנשי היום, את אישי הכח וההשפעה של העת הזו; הרוח, ההתנהגות הערכים (במידה והם קיימים) של רבים מהם אכן נולדה לפני מאה שנה.
זאת ועוד, שתי התנועות המתגוששות בינהם בשדות המערכה של ישראל/פלסטין הגיעו למעמדן באמצעות מערכות החינוך. ושתיהן נולדו בערך באותו הזמן. תנועת האחים המוסלמים, תנועת האם של החמאס, נוסדה במצרים בשנות ה 20 של המאה הקודמת. ולפני כמה שנים נחשף אחד מיעדיה "ג'יהאד תרבותי פנימי.... במטרה להשמיד את הציוויליזציה המערבית מבפנים".
באותן שנים ממש - 1924 - נוסדה ישיבת מרכז הרב. הישיבה הגבוהה הראשונה של הציונות הדתית - "אם הישיבות הציוניות". זו שממנה נולדו רבות מחממות הקנאות בהם גדלים ומתחנכים פורעי הגבעות ובוּרי הממשלה. בשל הכריזמה של הרבנים לבית קוק, תורת הגאולה שלהם וקנאות ממשיכיהם לא שונה בהרבה מזו של החמאס. כי...אין הבדל בינהן. זו בעצם אותה תורה.
יש הרבה מן המשותף בתפיסות הדתיות, בדרכי הפעולה ובאידאולוגיות של שתי התנועות שיעסיקו עוד שנים רבות את ההיסטוריונים שיחקרו את אירועי ואיימי הימים האלה שלנו. בעיני אין שום הבדל בין פונדמנטליסטים דתיים ותהא דתם אשר תהא. בסוף, הם כולם יוצאים מאותה רחם קיצונית ומגיעים אל אותה מדיניות אלימה ומוחלטת. אלה כמחתרת ואלה בשם המדינה, אלה כארגון ואלה כמיליציות. ובראש אלה ואלה עומדים אנשי דת מסיתים ומגלגלי עיניים.
ועכשו אם העיניים נשואות מאה שנים קדימה נשאל: מה צריך ומה אפשר לעשות. אפשרי - לנקות את כל מערכות החינוך שלנו ושלהם מכל ביטוי של שיטנה והתנשאות. על הצד שלהם שיכתוב מישהו אחר בצד שלנו אני לא מוכן אף ילד ילמד על עמלק אקטואלי כלשהו, כל תפיסת העם הנבחר חייבת להיגנז. כי אין שום אפשרות לשלב בין שבט "נבחר" לבין דמוקרטיה שיוויונית השייכת לכל אזרחיה. ומה צריך? חובה שתהיה לנו מערכת חינוך אחרת לגמרי. זה אולי התחום הראשון למרחב רעיוני משותף בין ישראל לפלסטין. מערכת חינוך כזו שתכשיר אנשי שלום ולא מחרחרי מלחמה. שתעסוק כל היום במפגשי קירבה. שתחשוף את ילדי שתי הקהילות הלאומיות לסיפור של האחרים. שלא תפחד לדבר עם פלסטינים על השואה ועם ישראלים על הנאכבה. כי משם נובעים כל רעלי הטראומות והפחדים. זאת תהיה מערכת דו לשונית ודו נרטיבית. שהשפות בה תהינה שונות מכל המוכר לנו. ערבית ועברית מכבדות ולא מתנשאות מוקירות ולא מבזות.
אני רואה בעיני רוחי רשת בתי ספר לשלום שתהיה פרוסה בכל מקום. "מהנהר לים החינוך יהיה חופשי". חופשי מדעות קדומות והסתות פרועות. חופשי מפולחני מוות וקורבנות אדם מיותרים. לא ילמדו בהם כמה היהודים צודקים או רעים. או כמה הפלסטינים קיצוניים או מתאבדים. להיפך ילמדו שהעולם נחלק לטובים ורעים, ולאלה - הטוב והרע - אין גבולות. הם חוצי לאומים וקהילות. ולכן עד עולם זאת תהייה התמודדות בין הטובים ובהם פלסטינים וישראלים, לרעים שגם בהם יש עירוב ממאיר של קנאי ובריוני שתי הדתות ושני הלאומים.
ובעוד מאה שנה, לאט ובסבלנות, תהיה פה מציאות אחרת שאליה שווה לשאוף כבר מהיום. מתחילים!
הכותב כיהן כיו"ר הכנסת וכיו"ר הסוכנות היהודית.