המלחמה הוכיחה שהזהות היהודית יכולה להוות ערך מאחד, והעדויות של חטופות וחטופים על הקפדתם בשבי על פרקטיקות יהודיות שונות, הן הוכחה לכך שבתקופה קשה האדם מחפש משמעות וזהות. הדיווחים על הסידור שנשאר בעזה, התפילות השקטות, הצום בכיפור והניסיון לשמור על חג הפסח הם לא רק עוגן לתקווה והיאחזות בכוח גדול יותר, אלא חיבור לזהות האישית, הקהילתית והלאומית.
איך המדינה מפעילה מערכות שנוגעות לערכים הללו? הנה עמדתו של מנכ"ל המשרד לשירותי דת, יהודה אבידן, שטען באחרונה ש"רב עיר זה דבר שהוא חובה". אותו אבידן דחף עוד לפני שבעה באוקטובר, יחד עם חברי כנסת מש"ס וחבר הכנסת שמחה רוטמן, את חוק הרבנים, ומשלא צלח הוביל לתקנות שמאפשרות לשר לשירותי דת להשתלט על הליכי בחירת רבני הערים, על חשבון נבחרי הציבור המקומיים.
למה בעצם רב עיר הוא חובה? איך התפקיד הזה רלוונטי לחיינו? רב עיר הוא תפקיד בעל משמעות סמלית ופוליטית בעיקר; הוא אמור לשמש כמנהיג רוחני שפוסק לציבור הלכות. במציאות, רוב הציבור לא יודע מי רב העיר שלו והליך הבחירה המאוד-פוליטי, שהפך כעת גם לריכוזי הנשלט מלמעלה, הביא למצב שבו התפקיד עושה את האדם ולא האדם עושה את התפקיד.
זה המצב גם ברבנות הראשית. אמנם היו הפתעות מסוימות בבחירות האחרונות לרבנים הראשיים אך אין ספק שהפוליטיקה המפלגתית שולטת ביד רמה במינויים, לרבות במינויי הדיינים בבתי הדין הרבניים שחורצים גורלות בתחום הגירושין.
המתח בין המסורת היהודית הקהילתית, שבמסגרתה לא היה בהיסטוריה עד לפני מאה שנים מושג של "רב ראשי", ובין היהדות הישראלית המתחדשת שתכליתה לכונן זהות משותפת בין חלקי העם היהודי במדינת הלאום שלו, הביא אותנו למצב אבסורדי שבו מצד אחד קיים עדיין חלום לגבי רבנות ראשית מאחדת ומצד שני במציאות מתחוללים מאבקים פוליטיים בין תתי-מגזרים דתיים על מינויים בשירותי הדת.
כל זה נובע מתפיסה מעוותת לגבי מהות תפקידו של רב בישראל. המדינה מספקת כיום שירות חלש ומוטה פוליטית של רבני קהילות (כלומר, רבנים של בתי כנסת) באמצעות תמיכה כספית ישירות בעמותות שמנהלות את אותם בתי כנסת, אך חלק הארי של הרבנים בישראל הם עובדי מדינה וציבור, שכאמור מתמנים באופן שנשלט מלמעלה ואינו משקף את מגוון הקהילות היהודיות המקומיות.
בימים אלה המשרד לשירותי דת עסוק במאות מינויים של ממונים במועצות הדתיות ורבני ערים, שיבוצעו באופן ריכוזי ובשליטה פוליטית של מפלגה דתית מסוימת. זה כמעט ההיפך הגמור מהיהדות המתוארת בפיהם של שורדי ושורדות השבי, שביצעו את הבחירה בעצמם, גם אם הם הגיעו מרקע של היכרות מוגבלת עם הפרקטיקות הדתיות. כדי לאתחל את המדינה בתחום היהדות, צריך לצאת מתוך עקרון יסודי אחד: היהדות שייכת לכולם.ן, וצריך להחזיר אותה לכולם.ן, גם ברמת המדינה.
בשבוע הבא (18.3) יתקיים הכנס "עשו לכם רב" במכון הרטמן שיעסוק בהצעת מתווה לרבנות ממלכתית
הכותב הוא מנהל מרכז יהדות ומדינה במכון הרטמן