שרון הפתיע את כל המדינה כשהכריז על ההתנתקות - וגם לנו, במטה הכללי, לא היה מושג על כוונתו. כשהבהיר שיפנה את כל הישובים, נותר רק לגשת לשלב התכנון. מלכודת ה'בעד או נגד', ההחמצה בהכרה הבינלאומית - והסכנה במדינה פלסטינית בנסיבות הקיימות
הצגתי שוב ושוב לשרים, לוועדת החוץ והביטחון ולצה"ל את "תוכנית האלופים". היא נדחתה - ובכך נמנעה האפשרות לחסוך את מות מאות הלוחמים, למנוע הרג אלפי אזרחים ולהשיג עסקת חטופים כוללת כבר לפני שנה וחצי. אבל במקום בניצחון, בחרו בכישלון
ישראל לא יכולה עוד לדחות את ההכרעה: להחזיר את החטופים ולסיים את המלחמה, או להיכנס לעומק עזה במסלול יקר, מסוכן וחסר תוחלת. כל עיכוב רק מחזק את חמאס, מחליש את צה"ל, ושוחק את העורף. נתניהו נדרש להכריע - ואין לאן לברוח
מ-7 באוקטובר ועד מרכבות גדעון, ישראל פועלת בלי אסטרטגיית-על, בלי דיון על "היום שאחרי" ובלי גישור בין מטרות יומרניות ליכולת ביצועית. כמה עוד נשלם על ניהול מלחמה שמבוסס על טקטיקה רגעית ושיקולים פוליטיים?
הזדמנות לבלום את הגרעין האיראני הוחמצה ב-2004, ומאז טהראן רק מרחיבה את הארסנל. לאחר "מלחמת איראן הראשונה" זיהתה הרפובליקה את פגיעות ישראל בטילי קרקע-קרקע ובמתקני תשתית. כדי למנוע סבב נוסף ישראל חייבת לשדרג במהירות את ההגנה ולהפתיע בהתקפה
ישראל הציעה תוכנית לכאורה הומניטרית הנקראת "העיר ההומניטרית", אבל קשה לחשוב על איוולת גדולה יותר מתוכנית זו. החלופה הרצויה היא "תוכנית האלופים". למרות שהמהלך לא ננקט מוקדם יותר - מוטב מאוחר מלעולם לא
התגובה הישראלית הייתה מאוחרת ורפה. ברגע שהמוני פורעים מסתובבים בעיר הדרוזית סווידא ויורים לכל עבר, קשה יותר לפגוע בהם מבלי לסכן את האוכלוסייה הדרוזית. ראינו זאת ב-7 באוקטובר, כאשר החלה הסתערות של אלפי אנשי חמאס לעבר העוטף
חזרה להסכם מ־1974 כוללת ויתורים מסוכנים ללא תמורה שסוריה יכולה לספק. הסכם שלום מלא אינו סביר כל עוד דמשק לא מכירה בריבונות הישרלאית בגולן. התרחיש הריאלי בשיחות בין המדינות הוא הבנות ביטחוניות־כלכליות מצומצמות הרחק מעין הציבור. ויש גם את הסוגיה הטורקית
החוק המתגבש מתמקד במספר המתגייסים, אך מתעלם מאלפי חרדים שימשיכו ללמוד בישיבה שנים רבות על חשבון המדינה, בעוד הכלכלה הישראלית סופגת נזק של מיליארדים. בדומה לצה"ל, יש לקבוע תקופה מוגבלת ללימוד בישיבה - צעד חיוני לשוויון, שגשוג כלכלי ועתיד המדינה
39 חיילים נפלו מאז סיום הפסקת האש. כיבוש שטח עם אוכלוסייה אזרחית יוצר תחושת הצלחה מזוייפת, אך בפועל מכניס את הצבא לביצה עם מחירים כבדים. הגיע הזמן להסכים לעסקה שתשחרר את כל החטופים ותביא ליציאת צה"ל מעזה. כל העולם, כולל רוב הציבור בישראל, רוצה את זה
מתווה וויטקוף שמדבר על הפסקת אש זמנית רק מורח את הזמן. המחירים כבדים והגיעה העת להחזיר את החיילים הביתה, לסיים את המלחמה בעזה ולהשיב סוף סוף את החטופים שמצבם הולך ונעשה גרוע יותר. יש 4 סיבות לא לחשוש מכך שחמאס עדיין על הרגליים
חוסר ניסיון במלחמות זה שנים ותרבות שקר טראגית הובילו, בין היתר, את הרפובליקה האסלאמית להפסד מהדהד במלחמה עם ישראל • אלא שאיראן כעת חיה פצועה, והיא עלולה להיערך לנקמה - בטווח של שנים בודדות • אם לא ניערך - אנחנו עלולים למצוא את עצמנו מופתעים
אני מודה שחשבתי שארצות הברית לא תתקוף, לפחות לא בזמן הקרוב. טעיתי. בשעת כתיבת מילים אלה, הכדור עובר למגרש האיראני. לכאורה, יש להם שלוש אפשרויות רעות, וטוב שכך - אבל עדיין מקנן חשש קטן שישנה גם אפשרות רביעית
