הגנרל היהודי שסלל את הדרך לברלין: סיפורו של איוון צ'רניחובסקי

היום, 18.2.2026, מצוין יום השנה ה-81 לנפילתו בקרב של גנרל איוון צ'רניחובסקי, הקצין היהודי רם-הדרג ביותר בצבא האדום במהלך מלחמת העולם השנייה. צ'רניחובסקי נולד למשפחה יהודית בסמוך לעיר אומן שבאוקראינה. בנעוריו זייף את גילו כדי להתקבל לאקדמיה הצבאית, ומשם נסקה הקריירה הפיקודית שלו במהירות מרשימה. עם הפלישה הגרמנית לברית המועצות ביוני 1941 (מבצע "ברברוסה"), שימש כמפקד דיוויזיה בגזרה הצפונית. אל מול עדיפות גרמנית מוחלטת, הפגינה הדיוויזיה בפיקודו לחימה עיקשת. אף על פי שמרבית כוחותיה הושמדו, עמידתם האיתנה אפשרה לכוחות רוסיים אחרים נסיגה טקטית בטוחה.

באותה עת, ביקש סטלין להטיל את האחריות לכישלונות צבאיים על מפקדים בכירים, ורבים מהם הוצאו להורג או הוגלו לסיביר. צ'רניחובסקי עמד בפני סכנה דומה, שייתכן אף הוחמרה בשל מוצאו היהודי. אולם, בכירי הצבא הרוסי, ובראשם המרשל הגיאורגי ז'וקוב, התייצבו לטובתו. צ'רניחובסקי שב לפיקוד דיוויזיוני, ותוך זמן קצר מונה למפקד הארמייה ה-60. בתפקיד זה הוא הפגין כישורים יוצאי דופן: בראשית 1943 כבשה הארמיה שבפיקודו מחדש את העיר וורניז'. צ'רניחובסקי נפצע בקרב אך מיאן לנטוש את הפיקוד, ועל דבקותו במשימה וגבורתו הוענק לו לראשונה העיטור הגבוה ביותר - תואר "גיבור ברית המועצות".

בקיץ 1943 נסוגו הגרמנים וביססו את קו ההגנה שלהם על נהר הדנייפר - הנהר החוצה את אוקראינה של ימינו מצפון לדרום. הארמיה של צ'רניחובסקי הייתה הראשונה לצלוח את הנהר ולשחרר את קייב. לאור הישג זה זכה צ'רניחובסקי בשנית בתואר "גיבור ברית המועצות". זמן קצר לאחר מכן קודם לתפקיד מפקד קבוצת ארמיות.

התאריך 22 ביוני 1944 נשא משמעות סמלית - שלוש שנים בדיוק לאחר הפלישה הגרמנית, החל המבצע ההתקפה הרוסי המוצלח ביותר במלחמה: "מבצע בגרטיון". את המערכה הובילו שתי קבוצות ארמיות, בפיקודם של קונסטנטין רוקוסובסקי (ממוצא פולני) ואיוון צ'רנחובסקי (ממוצא יהודי). בתוך שבועות ספורים התקדם הצבא האדום כ-300 קילומטרים, תוך כדי מיטוט כליל של קבוצת ארמיות "מרכז" הגרמניות בתנועת מלקחיים אדירה שכיתרה את בירת בלארוס, מינסק. רוקוסובסקי פיקד על הזרוע הדרומית וצ'רנחובסקי על הצפונית.

כפי שהוביל את הכוחות שפרצו את מכשול הדנייפר, כך עמד צ'רנחובסקי בראש הכוחות שחדרו לראשונה לשטח גרמניה באוקטובר 1944. קודם לכן שחררו כוחותיו את וילנה שבליטא. עדויות רבות מתארות את המפגש המרתק והמרגש בין הקצין היהודי הבכיר לבין שארית הפליטה של הקהילה היהודית בליטא. ניכר כי צ'רנחובסקי חש אחריות עמוקה כלפי בני עמו, והבטיח להם כי ינקום בגרמנים על פשעיהם.

בינואר 1945 החלה המתקפה הרוסית הגדולה והסופית למיגור הרייך השלישי. ארבע קבוצות ארמיות פלשו לגרמניה, כאשר צ'רנחובסקי פיקד על קבוצת הארמיות הצפונית ביותר. כוחותיו כבשו את פרוסיה המזרחית, וקניסברג הייתה לבירת החבל הגרמנית הראשונה שנפלה לידי הצבא האדום.

ב-18 בפברואר 1945, תוך כדי הלחימה בפרוסיה המזרחית, נהרג צ'רנחובסקי מפגיעת פגז מרגמה. טווח המרגמה היה קצר יחסית, ועצם נוכחותו של מפקד בדרג כזה, סמוך כל כך לקו החזית נחשבה לתופעה נדירה במלחמת העולם השנייה. אולם, הייתה זו דרכו הפיקודית הייחודית.

בספרו "נפילת ברלין - 1945", כותב ההיסטוריון אנטוני ביוור על צ'רנחובסקי: "צ'רנחובסקי מפקד שריון ואמן המדע הצבאי היה מוכן לא רק להתעלם מהוראות הסטבקה (המטכ"ל הרוסי), כשהיה הדבר נחוץ אלא גם לשנות טקטיקות קרב תקניות... איוון צ'רנחובסקי בן ה-37 היה צעיר בהרבה מרוב הקצינים הסובייטים שהיו שווים לו בדרגה. הוא היה מעין אינטלקטואל ונהג לדקלם שירה רומנטית בראוותנות מלאת הומור".

ביוור מוסיף וטוען כי ייתכן שחתירתו של צ'רנחובסקי למגע וזלזולו בסכנה נבעו מההבנה כי הסיכוי של קצין מבריק, אינטלקטואל וביקורתי לשרוד תחת שלטונו של סטלין לאורך זמן, היה קלוש למדי.

בגיל 37 - גיל שבו קצינים בצה"ל מפקדים לרוב על גדודים או חטיבות - פיקד צ'רנחובסקי על מאות אלפי חיילים. הוא היה המפקד הצעיר ביותר בדרג זה בכל צבאות העולם במלחמה. הוא נמנה עם הקצינים הבודדים שזכו פעמיים בתואר "גיבור ברית המועצות" וארבע פעמים בעיטור "הדגל האדום". אנדרטה המנציחה את דמותו ניצבת עד היום בעיר וורנז' שבמרכז רוסיה - העיר ששחרר כמפקד ארמייה ושבה נפצע לראשונה.