המתקפה על איראן צפויה להיות רב-ממדית - והיא עלולה לקחת שבועות

אף שמתקפה אמריקנית באיראן עשויה להתרחש בכל עת, ניכר כי אנו מצויים בראשיתה של תקופת המתנה העלולה להימשך שבועות רבים. דפוס פעולה זה אינו זר למעצמה האמריקנית: ביולי 1990 פלש הצבא העיראקי של סדאם חוסיין לכווית. נשיא ארצות הברית דאז, ג'ורג' בוש האב, התחייב לסלק את העיראקים מכווית. הוא אמנם עמד במילתו, אך ארצות הברית לא פתחה במלחמת המפרץ הראשונה, לפני ינואר 1991, כלומר בחלוף חצי שנה מאז החלה ההתגרות של סדאם חוסיין.

מכאן עולה כי ארצות הברית היא מעצמה הנוקטת אורך רוח. משהוחמצה שעת הכושר לתקיפה בזמן שההפגנות באיראן היו בשיאן לפני כשבועיים, פחתה דחיפותו של גורם הזמן. המהלומה המתוכננת צפויה להיות רב-ממדית: לא זו בלבד שתכלול הפעלת אש מסיבית, אלא תשלב גם לוחמת סייבר לפגיעה ושימוש נרחב בלוחמה אלקטרונית שתשתק את התקשורת הצבאית.

יתרה מזאת, בכוונת ארצות הברית לנצל את פרק הזמן שנותר עד למתקפה לשם קידום שני אפיקי פעולה נוספים: 1. החמרת הסנקציות הכלכליות נגד איראן. 2. ניסיון לזהות בקיעים בחומת הנאמנות של גורמי הכוח באיראן כדי לגייס חלק מהם לטובת הפלת המשטר.

אפשר להקביל את הדינמיקה המתחוללת באיראן לנרטיב המוצג בטרילוגיה הקולנועית "מלחמת הכוכבים". בסרט הראשון, "תקווה חדשה", מתואר מאבקם של כוחות הטוב כנגד משטר עריץ ודכאני. בסרט השני, "האימפריה מכה שנית", ידם של כוחות האופל על העליונה - אלו הם פני הדברים נכון לעכשיו באיראן. אולם בסרט השלישי, "שובו של הג'דיי", נוחלת האימפריה המרושעת תבוסה. אין לדעת אם טראמפ עורך הקבלה זו במחשבתו, אך ניכר כי הוא מנסה למצב את עצמו כדמות בעלת סגולות ייחודיות, בדומה לאבירי הג'דיי, המובילה את המערכה לניצחון על כוחות הרשע.

חרף היעילות שהפגינה האימפריה האיראנית עד כה בהתגברות על גל המחאות, אפשר להעריך בזהירות כי היא תתקשה להמשיך לשלוט. אפשר להצביע על כמה סיבות לכך שהוכחו כמשמעותיות בראייה היסטורית.

ראשית, המהפכה האסלאמית איבדה זה מכבר את להטה ואת כוח השכנוע שלה. בעוד לפני עשרות שנים טען עלי חמינאי כי האסלאם הוא הפתרון לכל הצרות ורבים באיראן נטו לקבל זאת. כיום ברור לכל שזו סיסמה נבובה. שנית, השלטון נעדר יכולת לשפר את המצב הכלכלי, הן כיום והן בעתיד. קיימים משטרים רודניים השורדים עשרות שנים הודות ליכולתם להבטיח אופק כלכלי טוב יותר, וסין משמשת כדוגמה לכך. אף שהשיטה הפוליטית בסין מוסיפה להיות דיקטטורית כבעבר, השכיל השלטון לגלות גמישות בתחום הכלכלי, וכך עולה בידו לשמר את כוחו בזכות הסכם לא כתוב בין הריבון לבין העם: הריבון ימשיך לשלוט בדרכו, ובתמורה יאפשר צמיחה כלכלית רציפה ושיפור מתמיד ברמת החיים. השלטון האיראני אינו מסוגל לנהוג כך.

שלישית, למהפכת הנגד באיראן קיימת היתכנות גבוהה להתרחש בשל הסיכוי לקרע בין הפלגים הקיצוניים לבין הפלגים המתונים. השסע בין חמינאי וראשי משמרות המהפכה לבין אלו הנחשבים מתונים, וביניהם הנשיא הולך ומעמיק. הנשיא מבין היטב כי כדי לשמר את יציבות השלטון נדרש שיפור, ולו המזערי ביותר במצב הכלכלי: ריסון האינפלציה, הוזלת מחירי המזון ולהבטחת אספקה סדירה של מים וחשמל. לשם כך, יידרש המשטר להסיט תקציבי עתק מהתחום הצבאי ומהסיוע למיליציות כדוגמת חיזבאללה, לטובת ענייני פנים. מהלך זה עשוי ללבות מתח הולך וגדל בין שני הצדדים במשטר: תהליך שיואץ כאשר חמינאי ימות ותחל מלחמת ירושה.

אין לדעת אם ארצות הברית תתקוף באיראן, מתי צפויה תקיפה זו להתרחש ומה יהיה אופיה של המהפכה, אך אפשר להעריך כי מתקפה של ארצות הברית הכוללת הפעלת לחצים כלכליים ושיתוק מערכות באיראן תוכל להצית מחדש את להט ההתקוממות. די במעבר של חלק קטן ואופורטוניסטי מקרב גורמי הכוח לצד האחר כדי שמהלך זה יצלח. צעד זה עלול להימשך שבועות ואף חודשים, הוא יוכל להסתיים ב-2026 או לאחריה, אך נראה כי התהליך ההיסטורי מבטיח.

מערכת הביטחון אימצה הנחת עבודה מחמירה, ולפיה מתקפה מצד ארצות הברית תגרור בין השאר מתקפה איראנית נגד ישראל. ואולם היתכנותו של תרחיש זה מוטלת בספק. משיפנים השלטון האיראני כי הוא מצוי במלחמה קיומית נגד ארצות הברית הוא יידרש לבחון בחדות את סדרי העדיפות שלו. במצב זה עולה השאלה: אם לא תיזום איראן מתקפה על ישראל האם על ישראל לשאוף להצטרף למערכה? התשובה לכך מורכבת: מחד גיסא, אין עוררין בדבר הפיתוי לנקוט בצעד הזה, שכן ישראל תתמקד בהשמדת מטרות צבאיות מאיימות ופחות במטרות שלטון, וזאת במטרה להסיר איום ארוך טווח. מאידך גיסא, ספק אם האמריקנים יחפצו במעורבות ישראלית. שתי מלחמות המפרץ, הן זו שהתחוללה ב-1991 והן זו שהתחוללה
ב-2003 משמשות כתקדים היסטורי המצביע על התנגדות אמריקנית נחרצת בדבר הצטרפותה של ישראל למערכה.