שני מבצעי החילוץ האמריקנים בהם חולצו בזה אחר הזה הטייס והנווט של מטוס האף 15 שהופל מילאו תחושת שמחה וגאווה בארה"ב, וגם בישראל. האתוס של תרבות המערב, המקדש חיי אדם והמורה לעשות כל מאמץ ולקחת כמעט כל סיכון כדי להציל ולו נפש אחת, הוא מקור לעוצמה. לעיתים מאמצים כאלה, להציל חייל בודד, נראים כמוזרים נוכח מצב בו נהרגים במלחמה כל כך הרבה אנשים, אך תרומתם למורל היא הרבה מעבר ל"כל מציל נפש אחת, כאילו הציל עולם ומלואו".
זכור הסרט האמריקאי בכיכובו של טום הנקס, "להציל את טוראי ראיין". הסרט המבוסס על סיפור אמיתי מתאר את המאמץ הגדול שעשה הצבא האמריקאי מיד אחרי הפלישה לנורמנדי ב-1944 להציל חייל בודד שכל אחיו נהרגו, וחשוב היה כל כך להציל את האח היחיד שעוד שרד. באותה פלישה לנורמנדי נהרגו אלפי חיילים אמריקאים, ובכל זאת הצלה של אדם יחיד הפכה למטרה נעלה.
כמובן שהיה ויש גם היבט נוסף להצלה זו של חיי אדם בודד והוא הסכנה הנוראית שהטייס או הנווט יפלו לידיים האיראניות. סביר שהאיראנים היו עושים "מטעמים של פרופגנדה" מהיכולת להציג את הטייסים במלוא עליבותם בפני התקשורת העולמית, ומן הסתם היו דורשים מחיר עצום על שחרורם. כך עשו גם הרוסים ב-1960 כאשר הפילו את מטוס הריגול האמריקאי ה-"יו-2", והציגו לראווה את הטייס גארי פאוורס "מתוודה" בטלוויזיה הרוסית על כל פשעי ארה"ב.
הפלה של מספר מטוסים אמריקאים במלחמה הנוכחית, חלקם "מאש ידידותית" וחלקם מאש נגד מטוסים איראנית מוכיחה שוב ושוב כי במלחמה ישנם שני צדדים, וכי גם לאויב יש יכולות, יש תושייה וישנה יכולת התאוששות ושיקום של מערכים שנפגעו.
אמירות מוקדמות כאילו "חיסלנו את מערך ההגנה האווירית של האויב" הן לעולם אמירות ראוותניות ומסוכנות. אני מקווה שמדובר על אמירות פוליטיות בלבד, בעוד שטייסי חיל האוויר הטסים לאיראן מדי יום ביומו ערים לסכנות המוחשיות שעדיין אורבות להן. ההיסטוריה מוכיחה כי מדינה שהיא אימפריה אזורית, ואשר יש לה הנהגה קשוחה ועיקשת, ואשר היא אדישה לחלוטין לאבדות מקרב כוחותיה ולסבל של תושביה, מסוגלת להמשיך ולהילחם ביעילות, גם כאשר היא בנחיתות קשה.
כך פעלה גרמניה הנאצית, גם בחודשים האחרונים של מלחמת העולם השנייה. למרות שגרמניה סבלה מנחיתות מוחלטת באוויר, למרות שאיבדה חומרי גלם רבים ואת מקורות הנפט ומרבית התעשיה הצבאית שלה נפגעה, וגם כשהייתה בנחיתות של 1:10 מול הצבא הרוסי שפלש ממזרח, המשיכו הגרמנים להילחם. הם נלחמו לא רק בעקשנות, אלא גם בכישרון, והצליחו לשקם בתנאים בלתי רגילים חלק מהמערכים ואף הצליחו לייצר נשק התקפי מוצלח מסוג "וי 2" שעשה שמות בבריטניה. למרבה הצער שלטון משמרות המהפכה באיראן מראה עמידות ויכולות דומות.
איני מכיר כמובן את הנסיבות הקונקרטיות שגרמו להפלת מטוס ה-F15 האמריקני, אך יש להניח כי בעזרת סיוע רוסי יצליחו האיראנים לשקם חלקית גם מערכים שלכאורה הושמדו לחלוטין. האולטימטום של טראמפ אמור להסתיים מחר ואיני יכול לנחש מה יוליד יום, אבל אין ספק שהיכולת של האמריקאים להציל את שני הטייסים שנפלו נותנת מעט עידוד לנשיא האמריקני ערב החלטות גורליות.