לימודים בישיבה צריכים להפוך לשירות, כמו בצבא | גיורא איילנד

הדיונים על חוק הגיוס הן בוועדת חוץ וביטחון והן בתקשורת אינם עוסקים אלא ב"חלק אחד" של המשוואה, דהיינו באלה שיתגייסו. וויכוחים סוערים מתלקחים עד אין קץ על הסוגיות האלו: מספר האברכים האמורים להתגייס, זהות המתגייסים, דהיינו מי יהיו אלו שיתגייסו?, מי ימונה להיות הגורם שייבחר אותם?, האם המכסות כוללות גם גיוס למערכי המשטרה, שב"ס וזק"א או שמא הגיוס מיועד לצבא בלבד?, אלו סנקציות יוטלו על מי שיתחמק מגיוס? ועוד.

בכל הדיונים הללו ובעשרות העמודים של טיוטת החוק שבועז ביסמוט מנסה לקדם אין אף התייחסות למעמדם, זכויותיהם וחובותיהם של האברכים שיהיו זכאים לקבלת פטור מגיוס. אפשר להניח כי משמעות הדבר היא שנוהל העבר בדבר גיוס אברכים ימשיך להתקיים באותה מתכונת.

שתי תקנות יחולו על אלו שלא יתגייסו: ראשית, הם ימשיכו לשמור על מעמדם הייחודי שבגדר "תורתו אמונתו" עד גיל 26, דהיינו לא תהיה באפשרותם לצאת לשוק העבודה בטרם יגיעו לגיל זה. שנית, כל מי שיחפוץ להמשיך להיות אברך במימון המדינה במשך כל חייו יוכל להשיג זאת.

המשמעויות הציבוריות והכלכליות של חלק המצוין לעיל במשוואה אינן חמורות ומסוכנות פחות מהחלק הקודם שקובע כמה תלמידי ישיבות כן יתגייסו. הנצחת מציאות שבה כל שנה מצטרפים אלפי צעירים למעמד שבו המדינה מכירה כי עליה לממנם לעד יוצרת נטל כלכלי בלתי צודק ובלתי נסבל.

כל חוק גיוס חדש, ללא קשר למספר תלמידי הישיבות שיתגייסו ולכמות אלו שיוכלו להמשיך ללמוד בישיבה, שומה עליו לכלול את "עיקרון שלוש השנים". מנהיגי החרדים, הן הפוליטיים והן הרבנים טוענים שנים רבות כי "שירות בישיבה חשוב כמו שירות בצבא". במילים אחרות, הערך של לימוד בישיבה שווה ערך לערך לשירות בצבא. כלומר היות שמנהיגי החרדים אף הם אינם גורסים שהלימוד בישיבה עולה בחשיבותו על הגיוס, מן הראוי לקבוע בחוק כי בהגיעו של הצעיר החרדי לגיל 18 הוא יופנה או לשירות בצבא או ל"שירות" בישיבה.

בדומה לצבא גם ה"שירות" בישיבה ימשך שלוש שנים בלבד. משמעות הדבר היא שבגיל 21 ישתחררו הן אלה ששירתו בצבא והן אלה שלמדו בישיבה ויצטרפו למעגל העבודה.

• 1. יחול שיפור בכלכלת המדינה: העלות הישירה שהמדינה משלמת על החזקת מערך הישיבות העל-תיכוניות יקטן בשני שליש או יותר.
• 2. השחיתות תיפסק: מעמד "תורתו אמונתו" לא פעם לוכד רבים שאינם מחכים עד גיל 26 כדי לעבוד אלא ממשיכים ללמוד בישיבה כחלק ממלאכתם, ובד-בבד עוסקים בעבודות אחרות מבלי לדווח על כך לשלטונות המס. לאור חוק הגיוס החדש שיחיל את עקרון "שלוש שנים שירות הן בצבא והן בישיבה" תופעת ה"עבודה בשחור" תגיע לקיצה.
• 3. תחול עלייה בלימודי הליבה: הצעירים שישתחררו מהישיבה בגיל 21 שיחפצו להשתלב בשוק העבודה יגלו במהרה כי ללא השכלה בסיסית באנגלית, במחשבים ובמתמטיקה קשה מאוד לאייש משרה ראויה, ואף מאתגר לא פחות להתקבל ללימודים אקדמאיים. ייווצר אפוא לחץ רב בקרב צעירים חרדים להשלים את פערי ההשכלה. מוטב שהתמריץ ללמידת מקצועות הליבה ינבע מתוך החברה החרדית במקום שייכפה על הצעירים מהשלטון החילוני.
• 4. מגמת הגיוס בקרב הצעירים החרדים תעלה: אם הצבא יידע להציע לחלק מן החרדים לרכוש מקצועות מסוימים תוך כדי שירות צבאי כמו למשל: חובש, נהג משאית, טכנאי מחשבים וכדומה צפויה העדפה מצד הצעירים החרדים לשירות צבאי על פני הלימוד בישיבה. זאת משום שהצבא מאפשר הכנה טובה יותר לחיים לאחר גיל 26.
• 5. תפיסת המדינה בקרב הצעירים החרדים תשתנה לטובה: ייווצר תיקון אמיתי באופן שבו אלפי צעירים חרדים מגדירים את יחסיהם עם המדינה. כיום סבורים צעירים אלה כי תפקיד המדינה מתבטא בעיקרון אחד בלבד: הענקת זכויות. הם אינם מאמינים שהמדינה רשאית להטיל עליהם גם חובות. הימצאותם בתוך בועה שבה הם פטורים מכל חובה ומקבלים רק זכויות יצרה במהלך השנים ניכור עמוק בינם לבין ערכי היסוד של מדינה דמוקרטית ותקינה. החדשות הטובות הן שבזכות חוק הגיוס החדש שאני מציע מציאות מסוכנת זו תוכל להשתנות.

המציאות הרצויה והראויה ביותר צריכה להיות מציאות שבה לא מחוקקים חוק גיוס חדש כי אם אוכפים את החוק הפורמלי הקיים. במילים אחרות, מוטב חוק המצווה על כולם להתגייס אלא שאידיליה זו לא תתממש כל עוד המדינה מוכנה לממן בנדיבות עשרות אלפי תלמידי ישיבה בגילאים מבוגרים. אפשר להגיע לפשרה ולעמוד על כך שרק חלק מן החרדים יתגייסו לשירות של שלוש שנים בצבא, ברם תנאי הכרחי לפשרה כזו חייב להיות אימוץ קפדני של "עיקרון שלוש השנים" גם בנוגע לאלה בין האברכים שיהיו פטורים משירות בצבא.